מחברת עולמות

להקת עלמא התחילה את דרכה לפני למעלה מעשור במפגש אקראי של שלושה עולמות שונים לחלוטין. אברהם מוסקל (סאז, גיטרה ושירה) גדל בבני ברק, בבית ציוני של חסידי ויז'ניץ.

המוזיקה שצמח על ברכיה הייתה מורכבת בעיקר מניגונים ששר עם אביו ועשרת אחיו במשך שעות ארוכות ליד שולחן השבת. למרות הקשר החזק עם משפחתו, בעט אבי במסגרת הדתית שממנה בא, ולימים שב לשורשיו ולעולמה של תורה.

רעיה מוסקל  (שירה, קלידים) גדלה במרכז הארץ, בבית חילוני עם ניחוחות של מסורת. מגיל צעיר ניגנה בפסנתר ובעידודו של אחיה למדה מיד אחרי התיכון בבית הספר רימון, מוזיקת ג'ז, עיבוד והלחנה. אליאב אובל-נאמן (גיטרה, שירה) גדל בסביבה דתית פתוחה. עם השנים למד יוגה ותורות רוחניות שונות. שנים רבות ניגן וממשיך לנגן בגיטרת פלמנקו.

השונות היא מהמאפיינים הבולטים בסיפורו של ההרכב עלמא, שבמשך שנות פעילותו נדרשו חבריו להמון פתיחות, הקשבה וכבוד. הגשר שיצרו בין העולמות הפנימיים משתקף החוצה גם בקהל שמגיע לשמוע אותם, אשר מורכב מכל המגזרים והגילאים. גם הטקסטים מגוונים - מהרב קוק דרך יונה וולך, ניגון בוכרי, תפילות ועד לשירים על זוגיות ואהבה.

השיחה עם רעיה, הצלע הנשית של הטריו, מתנהלת כשיחה בין חברות טובות. היא פתוחה, משתפת, מצחיקה ומלאת עומק כאחד. כמו שם הלהקה, גם שמה המיוחד של רעיה מעיד על המסע האישי שלה ועל שורשיה. "ההורים שלי קראו לי על שם סבתי בהיותה בחיים, כמנהג הספרדים. היה לי ולסבתא שלי קשר מאוד חזק. היא הייתה כמו אימא שנייה בשבילי. נפשי הייתה קשורה בנפשה ועברנו מסלולי חיים וניסיונות זהים כמעט.

במשך שנים היה לי קשה עם השם רעיה, אבל עם החזרה בתשובה התחלתי להתחבר מחדש לשם שלי שמשמעותו רֵעַ-י'ה, האישה והחברה של ד'. השם הזה גם מופיע בשיר השירים: "הנך יפה רעייתי". מבחינתי בשם מתחבא כל התיקון שלי. כשהייתי ילדה היית 'בת בן', והמקום של הנשיות היה סגור אצלי. מגיל עשרים התחלתי מסע של התחברות לנשיות שבי וגילוי הקרבה לד', ששניהם מתבטאים בשמי", היא משתפת.

שנים רבות הסתירה רעיה את קולה העמוק והמיוחד שקשה לטעות בו. היא ראתה בעצמה נגנית פסנתר, ואילו השירה היוותה בחייה תחביב חבוי שלא ייחסה לו חשיבות רבה. "המימוש הראשון של השירה היה בעלמא. בכלל, אני מרגישה שההרכב הזה היה קרקע לצמיחה אישית של כל אחד. בשנים הראשונות ניגַנו רק מנגינות בלי מילים. בשלב מסוים אברהם הביא כמה טקסטים ואני החלטתי להביא שיר בוכרי שסבתי הייתה שרה בילדותי. בעידודם של אברהם ואליאב שרתי אותו, ומשם נפתחה השירה". את הניגון הבוכרי רעיה הקליטה עם סבתה, והוא אחד הניגונים המרגשים והיפים בדיסק הראשון של הלהקה.

רעיה, ששנים לא ראתה עצמה כזמרת, החלה לצבור ביטחון ולהאמין ביכולתה לשיר, והקליטה כמה שירים נוספים לאלבום הראשון. במקביל היא הייתה בתהליך של חזרה בתשובה, ואחרי כמה שנים החליטה להפסיק לשיר בהופעות, החלטה שהביאה עמה טלטלות לא קטנות בנפשה. "הייתה תקופה שהפסקתי לשיר, אבל הרגשתי שזה לא המקום שבו אני מונחת. במקום שזה ייעשה באופן שמח ושלם זה הוביל לעצבות ולהתרחקות מהדת. מאז אני לומדת את הנושא ומבינה שיש בו המון מורכבות. אני לא יכולה לאשר את הדבר וגם לא לסתור אותו. אני רק מבינה היום שזה לא שחור-לבן". רעיה, שעוד מתחבטת בנושא, חזרה בינתיים לשיר על הבמות. "הכי קל היה להחליט שאסור לי לשיר וזהו, אבל אני החלטתי ללכת יותר עמוק. הרב קרליבך מאוד השפיע עליי בתשובה שלי, ודרכו הרגשתי שהשירה קשורה למרחב פנימי - מאיפה ולאן אתה שר. זה הבירור והכוונה שאני מחפשת בשירה שלי כל הזמן", אומרת רעיה בגילוי לב.

תחילתה של דרך
ההיכרות בין חברי להקת עלמא החלה לפני שתים עשרה שנה כשאליאב, תוך כדי טיול בגרנדה שבספרד, נתקל באיש מחופש מנגן על סאז באמצע הרחוב. זה היה אברהם. אליאב, נגן גיטרה, חשב שהוא מזהה משהו ישראלי בבחור וזרק לו כמה מטבעות, ושיחה התפתחה בין השניים. משם המשיכו יחד לסעודת שבת משותפת עם ניגונים, וכמה חודשים לאחר מכן חזרו לירושלים כחברים טובים.
באותו הזמן רעיה, שסיימה את לימודיה ברימון, החליטה לעבור לצפון ולנסות להתפתח מבחינה מוזיקלית ולהיפתח לעולם. באותה שנה נפטרה הצדקת ימימה אביטל, ורעיה ששמעה עליה החליטה ללכת לשמוע שיעור מאחת מתלמידותיה. מאותו רגע חלה בחייה נקודת מפנה משמעותית, והיא התחילה להתקרב אל הנשמה שבקרבה ואל ד' יתברך. אט אט היא נחשפה לתורה ולמצוות.
באותה תקופה הוזמנה לשבת

אצל חברה בירושלים, כשעוד לא שמרה שבת לגמרי. "אליאב ואברהם שבדיוק חזרו לארץ הגיעו באותה שבת לבית של החברה שאני הייתי אצלה. את אברהם עוד הכרתי קצת קודם, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שניגנו יחד. הוא הוציא סאז, אני הוצאתי אקורדיון ואליאב את גיטרת הפלמנקו. ניגנו שעות והיה חיבור מקסים עם גוון יהודי-ספרדי", רעיה נזכרת בהתהוות הלהקה. "אליאב התלהב והציע שנעשה הרכב. לי זה מאוד התאים. כך היינו נפגשים פעם בשבוע, יוצרים יחד, מנגנים, מקשיבים זה לזה. הייתה המון התרגשות ותמימות באוויר. הרגשנו שיש חיבור נשמתי ומוזיקלי", היא מספרת.

מאז עברו עשר שנים, ובינתיים רעיה עברה מהצפון לאזור בן שמן ולאחר מכן לירושלים. היא המשיכה את המסע שלה בעולם התורה בזמן שאבי שהגיע משם, ברח למחוזות רחוקים והלך אחרי גורו הודי ותורות רוחניות מהמזרח. השניים ידעו בסתר לבם שהחיבור הנשמתי ביניהם הוא לא רק ברמה חברית או מוזיקלית, אבל בגלל הבחירה שלהם בדרכי חיים שונות פסלו מחשבה של קשר.

אז מתי התפתחה הזוגיות?
"אחרי חמש שנים של ידידות טובה, שנים שבהן שנינו גם היינו בקשרים שונים, באחד מערבי חג החנוכה הייתה לנו שיחה גלויה. אברהם סיפר לי באותה שיחה שבפעם הראשונה שראה אותי הרגיש שהוא רוצה שאהיה אשתו. גם אני אמרתי לו שכל הזמן רציתי מישהו כמוהו, ואז ניגנו והחיים המשיכו, עד שקלטנו מה אמרנו זה לזה", היא משתפת בהתרגשות קלה. "גילינו סוד מהעבר ואז החלטנו בצורה בוגרת לנסות ולראות אם קשר בינינו יוכל לעבוד. הייתה המון מורכבות דתית, אך מצד שני היה פרץ חזק של רגשות. כך התחיל לו מסע מאתגר ומרתק עם המון סבלנות, אהבה וחברות טובה", היא משתפת.

במקביל להיווצרות הדיסק נרקמה לה אהבה, והשניים החליטו להקים בית. בהתחלה הם למדו לגשר על הפערים ביניהם, אבל עם הזמן גם אברהם החל בבירור מחודש של מקומו ביחס ליהדות, לתורה ולמצוות. כיום השניים נמנעים מהגדרה דתית ברורה, אבל מחוברים מאוד לרב דניאל סטבסקי, שאף חיתן אותם, ואבי מסייע לו בניהול עמותת 'בית הבעל שם טוב'. רעיה מדגישה שהרב לא אישר לה לשיר, ובכל זאת השניים ממשיכים בקשר קרוב איתו. "הרב סטבסקי מלווה אותנו מאז החתונה ומייעץ לנו בנקודות שונות בחיינו כמשפחה. יש לו אהבת ישראל עצומה והוא נתן לאברהם חיבוק גדול ואבהי שהיה זקוק לו. כבר בחתונה אברהם התחייב לרב לשמור שבת, כשרות וטהרה, אבל משם הדרך למצוות לא ארכה זמן רב. יחד עם זאת, אנחנו אנשים שקשה להם עם הגדרות ומסגרת. אנחנו כל הזמן בקו של חיזוק הקשר והחיבור המתחדש עם ד' ועם התורה", מתארת רעיה את הדרך שהם צועדים בה יחד.

איך משלבים זוגיות וקריירה משותפת?
"זה לא פשוט. אנחנו עדיין לומדים איך לעשות בחיי היומיום הפרדה בין זמן עלמא לזמן זוגי. אנחנו מאוד משתדלים לא לעלות להופעה בקושי או בריב".

זה בטח היה לא קל לאליאב להפוך פתאום לצלע שלישית בהרכב שיש בו זוגיות.
"זה נכון. לקח לו זמן להסתגל ולהתאקלם, אבל יש באישיות שלו משהו שמאוד מאזן בינינו. אני חושבת שגם בגלל שהיינו חמש שנים בנפרד, כהרכב שרק מנגן יחד, יש בסיס יציב וחזק להישען עליו".

חיים בתוך האמונה
אלבום הבכורה של להקת עלמא, "מעל מה שאנחנו", יצא לאור בשנת 2007 ונמכר בכעשרת אלפים, עותקים בלי סיבוב הופעות או יחסי ציבור. למרות היעדר הפרסום, השמועה על הדיסק והשירים שיש בו עברה מפה לאוזן. בפסטיבלים, במעגלי שירה ובחתונות אנשים שרו את "איילה", "ואילו פינו" ושירים נוספים, כשלא תמיד ידעו אפילו את שם הלהקה המבצעת. בזמן שמתחת לפני השטח ההרכב הלך ותפס תאוצה, על פני השטח הדברים נראו אחרת. לאליאב וורד אובל-נאמן נולד בן, אבי ורעיה התחתנו והניחו יסודות לתא משפחתי משלהם, גם להם נולד בן וכל חברי השלישייה חשו שהדיסק הראשון שאב מהם המון אנרגיות והם זקוקים למנוחה. כך הלהקה חדלה לפעול במשך שנה וחצי.

מתי החלטתם לחזור להופיע ולהקליט חומרים חדשים?
"כשנה וחצי או שנתיים אחרי שלקחנו פסק זמן, אבי קיבל באחד הימים טלפון מהבית היהודי בבאר שבע עם הזמנה להופיע. הוא החליט ללכת לערב הזה ואני הצטרפתי אליו עם הקלידים. בדרך דיברנו עם אליאב, והוא החליט בספונטניות להצטרף. חשבנו שבטח יגיעו כמה בודדים והיינו בהלם כשראינו שהיה מלא עד אפס מקום ושכולם שרו איתנו את השירים. פתאום קלטנו שבתקופה הזאת שלא ניגנו קרה עם הדיסק משהו שבכלל לא היינו מודעים אליו".

לרכישת מנוי לפנימה לחצי כאן