"משנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר - מרבין בשמחה" (תענית כ"ט, ע"א). הגמרא רומזת לשתי הדרכים שבעזרתן ייבנה בית: או בכי החורבן בחודש אב, או שמחה עצומה בחודש אדר. למה יש כוח רב יותר - לתפילה בדמעות או לשמחה של אמונה?
לא היו לה לאסתר, הירקרוקת בת השבעים וארבע, סיכויים רבים לזכות בַּ"שידוך של המדינה", הלא הוא המלך אחשוורוש. היא גם לא נענית להפצרותיו המודאגות של הגי, סריס המלך, להשתמש במעט תמרוקים. איך תגבר אסתר על המועמדות היפהפיות שסכו עצמן שנים עשר חודשים במור ובבשמים?! והנה: "ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים". הכיצד? מה היה כוח המשיכה המיוחד של אסתר? היא התעקשה על לבוש של בת מלך, יהא אשר יהא המצב הנורא שאליו נקלעה.
מן הוויכוח שבין מרדכי לאסתר ניתן ללמוד, כי דווקא עמידתה המלכותית והבוטחת היא זו שהביאה גאולה. מרדכי שומע את דבר גזירת השמד, "ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר", ואילו אסתר מתחלחלת: "אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק"! אין לאבד את החזות המלכותית על אף הקושי! היא ממהרת לשלוח בגדים להלביש את מרדכי והוא "לא קיבל"! ואכן, אסתר מנצחת לבסוף - "ותלבש אסתר מלכות... ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב".
אסור לתת לתחושות העצבות לעטוף את כולך, כותב בעל ה"אש קודש" לחסידיו הדוויים בימי השואה הנוראה. "שושנת יעקב צהלה ושמחה - בראותם יחד תכלת מרדכי". יהודי שושן הבינו שהגאולה בפתח רק כשראו את לבושו המלכותי של מרדכי, והוא זה שעודדם ונסך בהם תקוות נצח! (אש קודש לפורים). שכן מראה יפה מעיד על אמונה ומושך אליו גאולה.
המשכן, מלא היה ביופי: יריעות רקומות מעשה חושב, ריחות מבושמים, זהב, כסף ונחושת. למשכן היה כוח משיכה: "משכני אחריך – נרוצה". הוא נבנה בכוחות של נדיבות ושמחה ולא בדמעות וצער. לפעמים יש לנשים חשיבה שגויה שמראה נכאים הוא זה שיעורר חמלה בלב בני זוגן ויגרום להם להיחלץ לעזרתן. ההפך הוא הנכון: איש שלצדו אישה "מסכנה", מגיב מיד בהתגוננות כאילו התקיפו אותו בתלונות בדבר תפקודו הלקוי.
גם הקב"ה חפץ באנשים שיעבדוהו מתוך תרומה ורוממות, ולא בכאלה שיבואו שעריו בטרוניה. מי שתדע לעשות "מִשֶׁ, מִשֶׁ" באדר, לייפות עצמה בחיוך ובלבוש בת מלך, תזכה, בעזרת ד', להיות מלכה - בביתה!
