"אמא, הוא שוב לקח לי את החלילית!", "אוף, אמא, תגידי לה. היא מפריעה לנו לשחק!", "תכף תראה מה זה... זוזי מפה. תפסיקי לגעת לי בדברים... איי!", "ילדים, להפסיק מיד. לא, אני לא מרשה! מי התחיל? תגידו לי מיד, מי התחיל?"


בעצם זה ממש לא משנה מי התחיל. מריבות בין אחים יכולות לשגע, להוציא אותי מדעתי, או ליתר דיוק להוציא את דעתי ממני. כמה קשה לראות איך ילדייך, עצמך ובשרך, מעצבנים זה את זה, רבים, מעליבים, מכים, בועטים, שורטים משפילים - כל משפחה והנוסחה שלה. ואנחנו, האימהות, מתכווצות, כואבות בתוכנו, כועסות, מתפרצות, מתערבות, שופטות ודנות: את זה מזהירות ומאיימות, ואת זה מלטפות ומנחמות. את זה לחיים ולשלום ואת זה לדין ולשבט. לפעמים אנחנו רוצות נוסחאות קסם, אקסיומות שיתוו לנו דרך ברורה מה לעשות, מה לא ומתי, אך לצערנו הן לא בנמצא. החיים מורכבים, כל משפחה והנפשות המיוחדות לה והסיטואציות המורכבות שלה.
אם נתבונן בספר בראשית, ספר הישר, נראה כי מעולם לא הציגה לנו התורה מודל של משפחה אידיאלית ויחסי אחים אידיאליים. האח הראשון, הבל, נרצח בידי אחיו הגדול, ישמעאל מצחק מול יצחק, עשיו שונא ליעקב והאחים מוכרים את יוסף. אין זאת אלא שיחסים טובים בין אחים הם לא דבר טבעי. טבעי שהאחים יריבו זה עם זה, יקנאו זה בזה ויכעסו זה על זה. בניית יחסי אחים טובים בתוך המשפחה דורשת עבודה ותשומת לב, זה לא יקרה מעצמו.

את העבודה יש לבצע בשני רבדים מקבילים: מול עצמי וכאמא לילדיי. כל סיטואציה בין הילדים מזמנת לי פתח להתקדמות. זו הזדמנות ללמוד משהו על עצמי, לשנות משהו בתוכי וללמד את ילדיי דבר או שניים על החיים.
השאלה הגדולה היא מה הקושי הגדול שלי מול המריבות שלהם. מה יש כאן שלא מאפשר לי לפעול בשיקול דעת ולהיות האמא שאני רוצה להיות? ומה זה קשור אלי המריבות שלהם? אז ככה, שזה מאוד קשור אלי. זה כל כך קשור אלי עד שאני פשוט נפעלת מהמריבות של הילדים ומתערבבת איתם בסבך הרגשות המורכב.

לכל אחת מאיתנו יש משפטים שהולכים איתה, תפיסות עולם (פרדיגמות) שהם אלה המעוררים את הרגש ובכך מונעים התקדמות. לדוגמה: האשמה עצמית - נכשלתי בחינוך. אם הם ככה אז אני כישלון, זה בגללי, אני אמא לא טובה; פרשנות, כלומר הדרך שלי להסביר את המציאות - היא מרגישה מותקפת, הוא מרגיש אפס, היא לא התכוונה; פחדים - זה יוריד את הביטחון העצמי שלה, הוא יסבול מזה לכל החיים, היא תמיד תהיה הכבשה השחורה.

 אין לאפשר אלימות בבית. בצורה חד משמעית. 
 שימי לב למשחקי התפקידים של הילדים.
 נסי עד כמה שניתן להימנע מלהתערב במריבות. 
 העונש יהיה תוצאה טבעית של המעשה.
 חיזוק יחסים האחים ע"י שיחה על ערך האחווה.

נאיר את המקומות הטובים:
ללמוד לזהות את המשפטים שמניעים אותי או שמונעים אותי מלפעול, זו עבודה שדורשת הרבה אומץ, כנות ומוכנות לחוות כאב. יש לזהות את המשפטים, לבדוק את אמיתותם, לברר מה הרווחים והמחירים שלהם בחיי ולהחליפם באחרים שיחזקו ולא יחלישו, ושיקדמו אותי ואת משפחתי לעבר החזון שלי.

זוהי עבודת חיים שמזמנת לנו אין ספור פתחים להתקדמות, ומומלץ לעשותה עם ליווי של בעל, חברה או גורם מקצועי.
בד בבד עם ההתפתחות האישית ישנה עבודה מול הילדים, שהרי עלינו מוטלת חובת חינוכם. להלן מספר נקודות שניתן להאריך בהן הרבה יותר.

נתחיל ב"סור מרע". ראשית, אין לאפשר אלימות בבית. בצורה חד משמעית. לא בין הילדים וכמובן לא כשיטת חינוך. יש להבין ש"אלימות" אותיות "אילמות". ילד שבאופן קבוע מכה הוא ילד שצריך לשכלל את יכולת הדיבור שלו, ואנו כהורים צריכים לעזור לו וללמד אותו איך מדברים, איך מבקשים ואיך כועסים בלי מכות. אלימות מילולית או רגשית קשה - כמוה כאלימות פיסית. לא בבית ספרנו.
שנית, שימי לב מה הם משחקי התפקידים הקבועים של הילדים. מי המכה, מי נכנס תמיד למקום הנפגע והחלש ומי רץ לאמא להלשין על כל דבר קטן. תני להם אפשרות להחליף תפקיד והאירי בהם את הדרוש הארה. לבריון השכונתי שקפי את הרגישות, העדינות וטוב הלב, לקורבן המוכה האירי את יכולת הגבורה וכוחות הנפש הגדולים החבויים בו ואת המלשין הסדרתי למדי לדבר אך ורק על עצמו.
שלישית, נסי עד כמה שאפשר להימנע מהתערבות במריבות הילדים. "אשת חיל" היא זו אשר "צופייה הליכות ביתה". אם יש צורך - חתכי, ובגדול, אך לעתים יציאה לדקות ארוכות לתלות כביסה במרפסת תתרום רבות לאחר הצהריים שלך. בואי ניתן להם הזדמנות להסתדר, למצוא בעצמם יכולות ולהתחזק. הבית הוא בית הספר לחיים.

רביעית, אם וכאשר צריך להעניש - העונש יהיה תוצאה טבעית של המעשה. לדוגמה, ילד מרביץ או מתנהג בצורה לא ראויה מוציא את עצמו בעצם המעשה הזה מחברת אנשים - ויישלח לחדרו. דוגמה לעונש שאינו קשור למעשה היא לא לשחק במחשב למחרת. מה הקשר?
ונמשיך ב"עשה טוב". ראשית, נחזק בדרך חיובית את היחסים בין האחים על ידי שיחה על ערך האחווה. נחשוב יחד מה זה בעצם להיות אח, ניזום פעולות משותפות של האחים, בילויים משותפים ומשחקים.
שנית, נאיר את המקומות הטובים: "ראיתי שהתחשבת באחותך והשארת לה סלט. כל הכבוד, איזו אחות מקסימה".
בסעודת פורים אחת אמרה לי בחורה מבוסמת משהו: "תמר, אמרת פעם לילדייך עד כמה חשוב לך שהם יהיו אחים טובים? אמרת להם כמה זה ישמח אותך לראות אותם אוהבים זה את זה ודואגים זה לזה?". אם לא, זה הזמן!

וטיפ אחרון: חזקי את קשרייך עם אחייך ואחיותייך, ובכך תהווי דוגמה חיה לקשר טוב וחם בין אחים. בהצלחה!
תמר היא מאמנת אישית וזוגית