כמו כל דבר בבריאה גם תאוות האכילה טובה בשורשה. מתברר שטבועים באדם מנגנונים שמטרתם לשמור על קיום המין האנושי. יש שני תנאים להמשך קיום החיים: אכילה ורבייה. כדי שתנאים אלו יתמלאו בלי לתת עליהם את הדעת יותר מדי – שם הקב"ה בפעולות אלה תענוג.
מנגנון שימור החיים מורכב משלושה חלקים: האחד, כאמור, הוא תענוג. אם באוכל עסקינן, הרי שאכילה גורמת שגופנו יפריש חומרים שונים המסבים תחושת הנאה, עונג ושמחה. למשל, אכילת פחמימות גורמת שהמוח יפריש סרוטונין, אכילת שוקולד גורמת שיפריש אנדורפינים ואין צורך להרחיב על כך. רובנו מכירות על בשרנו את העונג שבאכילה ודי להביט בפניו של תינוק היונק מאמו ולהקשיב לקולות השקיקה העולים ממנו.
המרכיב השני של מנגנון שימור החיים הוא הרחקת כאב. אפילו תינוק חסר דעת שייגע בתנור לוהט – ידו תידחה אינסטינקטיבית ממקור החום. המרכיב השלישי שעליו נרחיב הוא מנגנון שימור האנרגיה, כלומר, חיסכון אנרגטי. אם כדי להשיג תענוג אדם ישקיע אנרגיה רבה מזו שיצרוך – סופו להיכחד. לכן טבוע בנו מנגנון שבגינו נעדיף תמיד להשיג תענוג בדרך הקלה ביותר.
מנגנון החיסכון האנרגטי גורם לנו לחפש קיצורי דרך לתענוג. באכילה יתבטא הדבר בהעדפת מזון עתיר קלוריות שניתן לצרוך במהירות על פני מזון שיש להשקיע זמן ומאמץ כדי לאוכלו. למשל, נעדיף לקבל מנת אנרגיה מקוביית שוקולד – ואם נאריך באכילתה תימס בפינו אחרי דקה – מלאכול סלט חסה גדול שיש ללעוס היטב, ואם נמהר באכילתו היא תארך עשרים דקות. בתחום תעשיית המזון הצליחה הטכנולוגיה לרכז תענוג מרובה בכמות חומר מועטת. לדוגמה, פחית קוקה קולה מכילה עשר כפיות סוכר (!) כמות המיוצרת ממספר עצום של קני סוכר.
אולם זו דרך קצרה וארוכה. בטווח הקצר קיצורי הדרך אכן מעניקים תענוג מרובה וחוסכים כביכול אנרגיה. אולם בטווח הארוך צריכה כזו גורמת נזק רב. במחקר על עכברי מעבדה נמצא שצריכת יתר של מזון מרוכז באנרגיה ובמילים אחרות – מזון מהיר, גרמה תגובות הדומות לאלה של התמכרות: עם הזמן תחושת העונג שמספק הסם מתעמעמת ולכן המכורים לו מוכרחים להגביר בצריכתו כדי להפיק את תחושת העונג הרצויה. הם נכנסים למעגל אין-סופי של צריכת הסם והגברת כמותו. הסיבה לכך היא שרמות הרצפטורל דופמין שמפריש הגוף יורדות (דופמין – מוליך עצבי האחראי לתחושת עונג ותגמול במוח); בהתמכרות הגוף מתאים את עצמו לשינוי. כאשר מרכזי ההנאה מגורים יתר על המידה המערכות מתאימות את עצמן לשינוי ולשם כך מפחיתות את הפעילות שלהן. לפיכך המכור דורש גירוי תמידי כדי שלא יווצר מצב של גמול שלילי. מסקנת החוקרים הייתה שאכילה מוגברת של מזון הגורם הנאה מעוררת תגובות נוירו-הסתגלותיות במעגלי גמול במוח בדומה להתמכרות לסמים, ובעקבותיה מתפתחת אכילה כפייתית.
כעת משהובן המנגנון הפועל באדם ומקשה עליו להשתנות, כיצד בכל זאת אתגבר על תאוות האכילה? כיצד אעשה 'ונהפוך הוא'? אם עד היום השגתי עונג ממזון מהיר ומרוכז ואני מכורה לו, איך אצליח לאמץ תפריט המורכב מחסה וממלפפון ומשאר מיני מזון טבעי? לפי המחקרים והנתונים שלעיל, רמת העונג שמספק לי המזון הטבעי ירד חדות ואני אחווה בחינת מוות ממש, ועיקר הקושי יהיה שאני יודעת שאני עושה את המעשה הנכון אבל איני מרגישה כך.
הבשורה הטובה שיש לי אלייך היא שאם תדבקי בתזונה הבריאה והטבעית במשך שבועות אחדים, תתאזן רמת העונג המושגת ממזון, וגם מזון טבעי ולא מרוכז יענג אותך. כמו כן, יש עצות נוספות להקל על תהליך ה'גמילה':
ידע - לדעת מה אני עושה ולהבין זאת. במקום שאהיה מאויימת שהרגש ישלוט עליי, אכפה עליו את השכל. ככל שירבה הידע שלי, אשלוט ברגש ביתר קלות;
צום קצר או הגבלת האכילה – לאחר כמה ימי צום או שתיית מיצי ירקות בלבד גם מלפפון יהיה מגרה;
להימנע מסביבה לא תומכת – לא לקנות מזון מפתה, להרחיק את כל הגירויים;
לא להיות רעבה – לבנות תפריט קבוע ולהקפיד שתמיד יהיה אוכל במקרר כדי שלא אצטרך 'לחטוף' משהו עד שהאוכל יהיה מוכן.
ולסיום, רעיון שעשוי לעזור בתיקון הרגלי האכילה: חכמים מלמדים אותנו שחטאו של אדם הראשון היה שלא הייתה לו סבלנות. הוא אכל מפרי עץ הדעת קודם הזמן הראוי. לו המתין לכניסת השבת היה יכול לאכול ממנו ברשות. אך כיוון שלא המתין, נענש וגורש מגן עדן.
כעת שימי נא לבך מהו התיקון לחטא: "בזיעת אפיך תאכל לחם" – יגיעה. משגורש האדם מגן עדן הוא חייב לעמול כדי להרוויח את לחמו. כאשר את נופלת לקיצורי דרך וצורכת מזון מרוכז או מזון מהיר – את נמנעת מלתקן את חטאו של אדם הראשון.
שנזכה כולנו לתקן...
מנגנון שימור החיים מורכב משלושה חלקים: האחד, כאמור, הוא תענוג. אם באוכל עסקינן, הרי שאכילה גורמת שגופנו יפריש חומרים שונים המסבים תחושת הנאה, עונג ושמחה. למשל, אכילת פחמימות גורמת שהמוח יפריש סרוטונין, אכילת שוקולד גורמת שיפריש אנדורפינים ואין צורך להרחיב על כך. רובנו מכירות על בשרנו את העונג שבאכילה ודי להביט בפניו של תינוק היונק מאמו ולהקשיב לקולות השקיקה העולים ממנו.
המרכיב השני של מנגנון שימור החיים הוא הרחקת כאב. אפילו תינוק חסר דעת שייגע בתנור לוהט – ידו תידחה אינסטינקטיבית ממקור החום. המרכיב השלישי שעליו נרחיב הוא מנגנון שימור האנרגיה, כלומר, חיסכון אנרגטי. אם כדי להשיג תענוג אדם ישקיע אנרגיה רבה מזו שיצרוך – סופו להיכחד. לכן טבוע בנו מנגנון שבגינו נעדיף תמיד להשיג תענוג בדרך הקלה ביותר.
מנגנון החיסכון האנרגטי גורם לנו לחפש קיצורי דרך לתענוג. באכילה יתבטא הדבר בהעדפת מזון עתיר קלוריות שניתן לצרוך במהירות על פני מזון שיש להשקיע זמן ומאמץ כדי לאוכלו. למשל, נעדיף לקבל מנת אנרגיה מקוביית שוקולד – ואם נאריך באכילתה תימס בפינו אחרי דקה – מלאכול סלט חסה גדול שיש ללעוס היטב, ואם נמהר באכילתו היא תארך עשרים דקות. בתחום תעשיית המזון הצליחה הטכנולוגיה לרכז תענוג מרובה בכמות חומר מועטת. לדוגמה, פחית קוקה קולה מכילה עשר כפיות סוכר (!) כמות המיוצרת ממספר עצום של קני סוכר.
אולם זו דרך קצרה וארוכה. בטווח הקצר קיצורי הדרך אכן מעניקים תענוג מרובה וחוסכים כביכול אנרגיה. אולם בטווח הארוך צריכה כזו גורמת נזק רב. במחקר על עכברי מעבדה נמצא שצריכת יתר של מזון מרוכז באנרגיה ובמילים אחרות – מזון מהיר, גרמה תגובות הדומות לאלה של התמכרות: עם הזמן תחושת העונג שמספק הסם מתעמעמת ולכן המכורים לו מוכרחים להגביר בצריכתו כדי להפיק את תחושת העונג הרצויה. הם נכנסים למעגל אין-סופי של צריכת הסם והגברת כמותו. הסיבה לכך היא שרמות הרצפטורל דופמין שמפריש הגוף יורדות (דופמין – מוליך עצבי האחראי לתחושת עונג ותגמול במוח); בהתמכרות הגוף מתאים את עצמו לשינוי. כאשר מרכזי ההנאה מגורים יתר על המידה המערכות מתאימות את עצמן לשינוי ולשם כך מפחיתות את הפעילות שלהן. לפיכך המכור דורש גירוי תמידי כדי שלא יווצר מצב של גמול שלילי. מסקנת החוקרים הייתה שאכילה מוגברת של מזון הגורם הנאה מעוררת תגובות נוירו-הסתגלותיות במעגלי גמול במוח בדומה להתמכרות לסמים, ובעקבותיה מתפתחת אכילה כפייתית.
כעת משהובן המנגנון הפועל באדם ומקשה עליו להשתנות, כיצד בכל זאת אתגבר על תאוות האכילה? כיצד אעשה 'ונהפוך הוא'? אם עד היום השגתי עונג ממזון מהיר ומרוכז ואני מכורה לו, איך אצליח לאמץ תפריט המורכב מחסה וממלפפון ומשאר מיני מזון טבעי? לפי המחקרים והנתונים שלעיל, רמת העונג שמספק לי המזון הטבעי ירד חדות ואני אחווה בחינת מוות ממש, ועיקר הקושי יהיה שאני יודעת שאני עושה את המעשה הנכון אבל איני מרגישה כך.
הבשורה הטובה שיש לי אלייך היא שאם תדבקי בתזונה הבריאה והטבעית במשך שבועות אחדים, תתאזן רמת העונג המושגת ממזון, וגם מזון טבעי ולא מרוכז יענג אותך. כמו כן, יש עצות נוספות להקל על תהליך ה'גמילה':
ידע - לדעת מה אני עושה ולהבין זאת. במקום שאהיה מאויימת שהרגש ישלוט עליי, אכפה עליו את השכל. ככל שירבה הידע שלי, אשלוט ברגש ביתר קלות;
צום קצר או הגבלת האכילה – לאחר כמה ימי צום או שתיית מיצי ירקות בלבד גם מלפפון יהיה מגרה;
להימנע מסביבה לא תומכת – לא לקנות מזון מפתה, להרחיק את כל הגירויים;
לא להיות רעבה – לבנות תפריט קבוע ולהקפיד שתמיד יהיה אוכל במקרר כדי שלא אצטרך 'לחטוף' משהו עד שהאוכל יהיה מוכן.
ולסיום, רעיון שעשוי לעזור בתיקון הרגלי האכילה: חכמים מלמדים אותנו שחטאו של אדם הראשון היה שלא הייתה לו סבלנות. הוא אכל מפרי עץ הדעת קודם הזמן הראוי. לו המתין לכניסת השבת היה יכול לאכול ממנו ברשות. אך כיוון שלא המתין, נענש וגורש מגן עדן.
כעת שימי נא לבך מהו התיקון לחטא: "בזיעת אפיך תאכל לחם" – יגיעה. משגורש האדם מגן עדן הוא חייב לעמול כדי להרוויח את לחמו. כאשר את נופלת לקיצורי דרך וצורכת מזון מרוכז או מזון מהיר – את נמנעת מלתקן את חטאו של אדם הראשון.
שנזכה כולנו לתקן...