בכתב האישום נאמר כי הנאשם, חיכמת מסארוה, נכנס לסוריה לפני כחודש דרך הגבול הטורקי, על מנת להצטרף למאמץ המלחמתי ולאתר את אחיו שחבר גם הוא לכוחות הלוחמים מספר חודשים קודם לכן. הוא שהה בסוריה בבסיס של יחידה מיוחדת של המורדים למשך כשבוע, במהלכו נפגש עם מספר שבויים מצבא סוריה והביע רצון להשתתף בפעילות מבצעית.
על פי כתב האישום, מסארוה גם נטל חלק בהקמת מחנה אימונים צבאי שאמור היה לשמש את האופוזיציה הסורית ובמקביל, הודרך והתאמן בתפעול כלי נשק שונים. במהלך השהות, התבקש הנאשם על ידי אנשי צבא סוריה החופשית לבצע פיגוע התאבדות בגבולות ישראל. מסארוה סירב לבקשה, אך לא ניתק עם אנשי היחידה קשר, למרות שידע כי הם מגלים עניין בפגיעה במטרות ישראליות.
סנגורו של הנאשם אמר בטיעונים לגזר הדין כי "הוא הפנים את הפסול, מביע חרטה ומכה על חטא, גם המשפחה משלמת מחיר כבד ואין שום פיסת מידע אודות גורלו של הבן הקטן שנסע לסוריה ולא חזר".
השופט טל קיבל את נימוקי הצדדים ואישר את העונש עליו הסכימו הפרקליטות וסנגורו של מסארוה. "מבלי להתעלם מחומרת התנהגותו של הנאשם, הרי יש לזקוף לקולת העונש את הזמן הקצר יחסית שבו שהה בחברת המורדים, את המאמצים שעשה יחד עם בני משפחתו כדי לחזור ארצה, את הודאתו המיידית של הנאשם שחסכה עדויות חוקרי שב"כ ואת החרטה שהביע על התנהגותו", נכתב בהכרעתו.