מבוכה לאחד מבכירי משרד המשפטים, עו"ד שי ניצן, בבית המשפט שדן בעניינו של פעיל הימין אלחנן גרונר.
ניצן נאלץ להתייצב בפעם הראשונה בחייו כעד בבית המשפט וזאת במסגרת משפטו של פעיל הימין, אלחנן גרונר, הנאשם בכך שהגיע לביתו של ניצן, דפק על הדלת, ואמר לו בנוכחות ילדיו שהוא צריך להתבייש כי הוציא צווים מנהלים.
בפתח הדיון סירב המשנה ליועץ המשפטי להיכנס לאולם כל עוד לא ייצאו צלמי התקשורת, הוא גם ביקש להתנגד לשאלות על עבודת הצוות המיוחד לאכיפה שהוא עמד בראשו במשך שנים, אך עו"ד בן גביר - הפעם על תקן חוקרו של ניצן בחקירה הנגדית - דאג להבהיר לעו"ד ניצן כי הוא לא משמש כתובע או פרקליט בתיק אלא כעד שמתבקש להשיב על השאלות.
במהלך חקירתו הנגדית הודה ניצן כי גרונר לא נכנס לביתו אלא עמד על סף פתח הבית, כמו כן הודה כי לא חש בעת השיחה עם גרונר מאויים, אך הוסיף כי חש מוטרד וכי גם ילדיו הקטנים היו מוטרדים מהאורחים הבלתי רצויים. בשלב הזה ביקש עו"ד בן גביר לשאול על מבנה הבית ופתח החצר וניצן התבקש לצייר את המקום כדי להוכיח שאין גדר או שער שמונעים מאורחים להיכנס.
במהלך עדותו טען שי ניצן כי הוא אינו קשור להוצאת הצווים המנהליים, אולם הוא הופתע כאשר עו"ד בן גביר הציג בפניו פרוטוקול מהוועדה לענייני אכיפת החוק באיו"ש בו נכתב כי הוא מורה למחלקה היהודית בשב"כ לשקול הוצאת צווי הרחקה מנהליים כנגד תושבים בשומרון. ניצן ביקש שלא להתייחס לדברים וטען כי מדובר במסמך פנימי שדלף אולם בעקבות הוראת בית המשפט שחייב אותו לענות אישר ניצן כי אכן "ביקש מנציגי גוף מסויים לשקול האם ישנו צורך בהוצאת צווים מנהליים לפעילים מרכזיים".
במהלך הדיון, ביקש בן גביר לחקור את ניצן ארוכות על מדיניות הפרקליטות שהוא הכתיב בנוגע לפעילי ימין, ומתנחלים. לטענת עו"ד בן גביר, ניצן הוא לא מתלונן תמים אלא מי שהנהיג מדיניות מפלה ואכיפה בררנית של מעצר פעילי ימין ורדיפתם, ובנסיבות התיק "זה מקים טענות של הגנה מן הצדק והתנהגות שערוריתית של הרשות".
לאחר שהשופטת הדסה נאור, פסלה את שאלותיו בנושא זה, ביקש עו"ד בן גביר כי השופטת תפסול את עצמה, מאחר והיא אינה מאפשרת לשאול שאלות לגיטימיות לטענתו. כך לדוגמא הוסיף בן גביר כי הוא מבקש לשאול את ניצן עניין ילדות בנות 14 שנעצרו בחשד לחסימת כבישים, זאת כאשר במקרים בהם חוסמי הכבישים היו אנשי שמאל, פעילי המחאה החברתית, סטודנטים או שאר מוחים, הורה ניצן כי העצורים ישוחררו במהירות, אולם השופטת סירבה לפסול את עצמה וטענה כי זה אינו נושא המשפט.
יחד עם זאת אפשרה השופטת לבן גביר להגיש מספר החלטות של ניצן, בהן הוא הורה לסגור תיקים לאנשי שמאל קיצוני, נגד דנה אולמרט שהגיעה יחד עם אנשי גוש שלום לביתו של הרמטכ"ל וצעקו לעברו רוצח, פעילי התנועה האיסאלמית שקיללו וגידפו שוטרים וגורמים שונים שהסיתו נגד ציבור המתיישבים.
ניצן גם נדרש להשיב על שאלת עו"ד בן גביר האם בינו לבין עו"ד מיכאל ספרד משלום עכשיו קיימים קשרים פסולים והאם לאחר מעצר של פעיל השמאל הקיצוני גדעון ספירו התקשר אליו ספרד וביקש לשחרר את ספירו. ניצן השיב כי אכן המשטרה עצרה את ספירו ועורכי דינו התקשרו לגורם בפרקליטות, הוא יודע שיש טענות שכתוצאה מאותה שיחה שוחרר ספירו אך השיב, כי למיטב זכרונו ספרד לא פנה אליו, ולא הוא זה שנתן הוראה לשחרר את ספירו.
עו"ד איתמר בן גביר אמר לאחר הדיון, כי יש להצטער שניצן ניהל מדיניות של אפלייה, רדיפה, והתנכלות כלפי פעילי ימין במשך שנים ארוכות ולמעשה ניצל סמכויותיו הנרחבות כדי לפגוע פוליטית במחנה שלם. אמנם בית המשפט לצערי לא אפשר חקירה מלאה של ניצן אולם גם בשאלות שנשאלו ובתשובות המגמגמות ומתמחקות של ניצן, נוצרה תשתית להוכיח כי מדובר בפרקליט שהתנכל, ופעל נגד אנשי ימין, ויותר מכך המקרה הנוכחי בו ניצן עצמו מודה כי לא אויים, כי גרונר לא השיג גבול, וכי בסך הכל אמרו לו שהוא צריך להתבייש, מלמד עד כמה לא הפנימו בפרקליטות ובמשטרה את המושג דמוקרטיה שבה מותר למחות לא רק נגד ראש ממשלה, חברי כנסת, רמטכלים ועוד, אלא גם נגד שי ניצן - הכהן הגדול של הפרקליטות במדינת ישראל.