
הנתון הוא ברור: כמעט כל מי ששכח ילד ברכב במדינת ישראל היה גבר. אחוז הנשים מבין השוכחים הוא זניח, כמעט אפסי. גם מבין הנשים ששכחו ילד ברכב נפקד כמעט לחלוטין מקומן של האימהות.
יובל וחצי של פמיניזם ושחרור נשי אינם מוחקים אלפי שנות קיום של המין האנושי, בהן הוטבעו בכל אחד מהמינים תכונות המתאימות לתפקידים אותם ביצע בתוך המארג המשפחתי והחברתי. בכל אותם אלפי שנים האחריות המלאה לשלומם ורווחתם של הילדים בגיל הרך היתה נתונה באופן בלעדי לנשים.
התוצאה פשוטה: אימא לעולם לא תשכח את הילד באוטו. לאבא זה כן עלול לקרות. לא משנה כמה פעמים קמתם בלילה לתינוק וכמה אתם מויומנים בהחלפת חיתולים תוך כדי שינה. אבות יקרים: אתם אוכלוסיה בסיכון.
זה יכול לקרות כי דיברתם בטלפון, כי מיהרתם לפגישה, כי הילד נרדם והיום זה בכלל לא התור שלכם לקחת אותו למטפלת, אלף ואחת סיבות שונות ומשונות. התוצאה של כולן עלולה להיות אותה התוצאה, ילד נשכח ברכב למשך שעות שלאחריהן כבר אין שום סיכוי להצילו.
זה הזמן לקרוא לכל האבות בקריאה קדושה: אל תגידו לי זה לא יכול לקרות. כולכם אבות מדהימים, מחוברים לילדים בכל נימי נפשכם, אוהבים, מחבקים וכל מה שלא תרצו, אבל הסיכון שמא תשכחו את הילד ברכב עדיין קיים. כל אחד שמוציא מהבית ברכב תינוק קטן או פעוט, שאיננו יודע לצאת מכסא הבטיחות ומהרכב לבדו, חייב לסגל לעצמו "טריקים" שימנעו שכחה של הילד. אפשר להשאיר את הסלולרי ליד הילד, אפשר להשאיר את התיק עם המחשב ואפשר לחשוב על עוד רעיונות. הצד השווה שבכולם: אל תסמכו על עצמכם!