70 שנה אחרי, נחשף "אסון הרפתנים"

במשך שבעים שנה הוסתרה והודחקה טרגדיית 'אסון הרפתנים' בו טבעו 11 מראשוני רפתני ישראל. למשפחות נמסר שנסעו לאמריקה.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ד' בחשון תשע"ד

כנרת
כנרת
צילום: פלאש 90

במהלך חול המועד סוכות התקיים לראשונה אחרי שבעים שנה אירוע זיכרון ואזכרה לזכרם של 11 הרפתנים שנהרגו ב"אסון הרפתנים" שהועלם מעל דפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אביתר דותן, מזכ"ל התאחדות מגדלי הבקר לחלב, מארגן האירוע על ההשתקה וההדחקה שליוותה את משפחותיהם של ההרוגים באסון ועל האסון עצמו. לדבריו מאז התוודע הוא עצמו לפרשה נדהם לגלות כי גם בני מושבים וקיבוצים ואף כאלה שלהם בן משפחה בין הרוגי האסון אינם יודעים על הטרגדיה שפקדה אותם.

דותן מחריף את דבריו ומספר כי גילה גם בן לאחד ההרוגים שהיה משוכנע עד החודשים האחרונים כי אביו שנהרג באסון נסע לארצות הברית כפי שסיפרו לו בקיבוץ לאחר האסון. לדבריו נדהם לגלות עד כמה הפצע פתוח בליבותיהם של בני המשפחה כאשר ראה כיצד בני 74 ו-75 עולים לבימת הטקס ובוכים.

מסתבר שהוא עצמו היה בטוח שהאירוע התרחש רק לפני 40 או 45 שנים ורק באחרונה התברר לו כי מדובר באירוע שבימים אלה צוין מלאת שבעים שנה להתרחשותו. להערכתו השתקת הפרשה הטראגית נובעת מהסגירות בחברה הקיבוצית של אותם ימים, מהבושה שאפפה את המעורבים באותו אירוע ומהאופי האירופי הסגור של החקלאים של אותם ימים, חקלאים שרק שנה קודם לכן הגיעו ארצה לאחר שנמלטו מהשואה באירופה.

על האירוע עצמו מספר דותן כי מדובר היה בכינוס השנתי של רפתני הימים ההם, אירוע שמתקיים כמסורת עד היום, ואליו מגיעים רפתנים מכל רחבי הארץ, מציגים את מרכולתם ולומדים זה מזה כיצד ליעל ולשפר את תפוקת הפרות. גם אז, בשנת 43' התכנסו בקיבוץ דגניה רפתנים מכל רחבי הארץ ולאחר הכינוס עצמו אורגן להם מעין ערב הווי שעיקרו היה שייט חוצה כינרת.

לקהל של כ-150 רפתנים שהיו מעונינים להשתתף בשייט, הוקצתה ספינה קטנה שהתאימה לכחמישים נוסעים וכדי לאפשר לעוד נוסעים להשתתף נקשרה מאחורי הסירה רפסודה. שני אמצעי השיט יכולים היו לשאת עליהם כשישים איש אך איש מהרפתנים לא ויתר על ההפלגה ומשום מה הוחלט להעלות את כולם על הספינה והרפסודה ללא חשש.

כשהגיעה הספינה העמוסה אל ליבה של הכינרת החלה הרפסודה לטבוע. דותן מספר כי תוך כדי טביעתה הוחלט להחליף את יושבי הרפסודה ברפתנים שיודעים לשחות. אלה עלו על הרפסודה במקום הרפתנים שהיו עליה בראשית המסע. הספינה מיהרה לעין גב על מנת להוריד את הרפתנים שעליה ולשוב אל הרפסודה כדי להציל את הנוסעים שעליה, ואולם כאשר שבה הספינה אל נקודת הטביעה היה מאוחר מדי. אחד עשר רפתנים נהרגו באסון.

בעקבות האירוע הוקמה על ידי הבריטים והתאחדות החקלאים ועדת חקירה שלא הגיעה למענה ברור באשר לנסיבות הטרגדיה. שאלות רבות נותרו בחלל האוויר כמו הסיבה לכך שהתאפשר לכל הרפתנים לעלות על הספינה והרפסודה מבלי שרבי החובלים יתריעו ויסרבו לכך.

כאמור, לבני משפחותיהם של הרפתנים ההרוגים נמסר כי הם נסעו לאמריקה וישובו בקרוב. הציפייה נמשכה שנים רבות. לפני שנים אחדות, מספר דותן, נפטר אחרון הדייגים שהיו במקום. לפני מותו סיפר לחברו את סודה של הטרגדיה והביע תקווה שבני המשפחות ימחלו לו על שמירת הסוד שישב על מצפונו שנים ארוכות כל כך.

"רק אחרי 65 שנים אחד הנכדים של ההרוגים החליט לעשות מעשה ולמען המשפחות ארגן יחד עם נכד נוסף את טקס הזיכרון שקיימנו בדגניה", מספר דותן המדגיש כי כמעט הציבור כולו, מאזרחים ועד רפתנים, מקיבוצניקים ועד מושבניקים, התוודע לפרשה כולה רק בשבועות האחרונים. לדבריו תופעת ההשתקה בחברה הקיבוצית של אותם ימים היא תופעה הראויה למחקר פסיכולוגי, אולם כאשר מנתחים את הרקע ההיסטורי של הרפתנים ומשפחותיהם ניתן לשלב בהערכות את המשקעים והתחושות הקשות של מי שעלה שנה קודם לכן ונמלט משואת אירופה כדי להקים מדינה בה השקיע את כל כוחותיו ומרצו, ולפתע תוקף אותו אירוע קשה וטראגי שכזה.

כעת בכוונתו של דותן להקים אנדרטה לזכרם של הרוגי האסון במוזיאון ההתיישבות שבקיבוץ יפעת, שם קיימת מחלקת הרפת הישראלית ואולם הוא מדגיש כי תקוותו היא להנחיל את מורשתו של דור מקימי הרפתות בישראל, רפתות שהפכו במרוצת עשרות שנות קיומה של המדינה למובילות בעולם באיכותן.