מה מזכירה לכם המילה חורף? מין משחק כזה, שמשחקים אולי עם ילדים. עננים, גשם, מעיל, צעיף, שלוליות. אולי זה מזכיר... שהדוד התקלקל בחורף שעבר, ושכחתי לתקן כשהשמש התחממה מספיק כדי לחמם את המים. אולי זה מזכיר שכשקר לי אני נהיית עצבנית. אולי זה מזכיר מה זה כשקר לי.
אולי זה מזכיר את החורף שהיה בשנה שעברה. הוא היה דומה מדי לחורף הזה. אולי הספקתי לעבור דירה בשנה הזו, אבל באורח פלא גם הדירה החדשה קטנה מדי וקרה מדי, וכשמחשיך מוקדם מגלים שהמנורות צהובות ומלוכלכות.
כמו בחורף שעבר, הלב מתכווץ כשהרחובות מתרוקנים כבר בשש, והחנויות במרכז העיר נסגרות, וקשה כל כך למלא את הערבים הריקים, ושוב אני מוצאת את עצמי יושבת מול הטלוויזיה ומתרוקנת.
כמו בחורף שעבר, השותפות חוזרות מאוחר וכמעט לא אוכלות בדירה, ולא בא לי לבשל רק לעצמי, אז אני מוצאת את עצמי שוב אוכלת פרוסה עם גבינה או חומוס (כמעט מקולקל).
כמו בחורף שעבר, ואולי כמו חורפים קודמים, קשה להעביר ערב מול צלחת מרק או ספל קפה (חזק, רותח ובלי קצף) ופנים חדשות, כשאי אפשר לברוח, ללכת קצת הצִדה, להסיט את המבט, לדבר בלי שכל הבעת פנים ותנועת יד נחשפות.
כמו בחורף שעבר, זוג חברים מזמין אותי לסעודת ליל שבת, ואת הדירה שלהם, שבעצם גם היא דירה מיושנת, רדיאטור אחד (בדיוק כמו שלי!) מצליח לחמם. והמנורות לא מלוכלכות, והאור בהיר, ויש מרק כתום עם קרוטונים משאריות לחם ("זה נורא פשוט להכין..."), וגם הפנים שלהם מוארות, ואני חושבת שבטח להם לא מפריע לחזור הביתה מוקדם כשמחשיך ומצטנן כי זה בית ולא דירה קפואה ומתקלפת, ואולי אפילו לבהות בטלוויזיה בשניים זה אחרת.
ואז חשבתי, שצריך לשים קצת כסף בצד, ולקרוא לו "תקציב חורף". ולתקן את הדוד (כי זו באמת אומללות להתקלח במים קרים ביום גשום), ואולי לקנות מצעים חדשים מפלנל (כן, סט ליחיד, אבל צבעוני ושמח), או אולי קערות חדשות למרק (צבעוניות כאלה, עם ידית) ובלנדר ידני, בשביל המרק הכתום (או הירוק, או הלבן, או בכל צבעי הקשת), ואולי נורות חדשות, עם אור בהיר.
ואולי בחורף הזה אני אכין אוכל חם, גם אם זה רק לעצמי, ולא אתעצל להרתיח חלב לשוקו או לקפה, ואשב להתפנק מול הטלוויזיה עם שמיכת פליז, אולי אפילו לבד. סתם, שיהיה לי נעים לחזור לבית שלי אחרי עוד ערב מיותר בבית קפה מחומם עם מרק תפל. סתם, לעצמי. סתם, כדי שאולי בחורף הבא יהיו לי זיכרונות אחרים.