בעתירה שהגישה התנועה למשילות ולדמוקרטיה לבג"ץ נטען כי היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, ביצע לכאורה את אותן עבירות שבהן ביקש להאשים את שר החוץ אביגדור ליברמן.
בראיון ליומן ערוץ 7 מסביר היועץ המשפטי של התנועה, עורך הדין שמחה רוטמן, ומפרט את השתלשלות הפרשה.
בראשית הדברים מתמצת עו"ד רוטמן את נסיבות פרשת ליברמן שהובילו לניסיון להאשימו. "במקרה ליברמן, השגריר בן אריה העביר לו מידע שאמור היה להיות סודי על חקירה קודמת. הטענות כלפי ליברמן הן שהוא לא דיווח ואחר כך בוועדת המינויים ליברמן לא עדכן שהמועמד בן אריה מסר לו את המידע בניגוד לחוק. היועץ המשפטי לממשלה טען שכאשר אתה רואה שנעשו עבירות אתה מחויב להודיע לוועדה כדי שהוא לא ימונה. בית המשפט לעומת זאת זיכה את ליברמן וקיבל את טענתו שהוא כמי שאינו משפטן לא ידע שמדובר בעבירה חמורה כל כך המצריכה דיווח לוועדת המינויים ומשום כך לא עסק בכך. וטענה כזו יכולה להתקבל אך ורק כאשר מדובר במי שאינו משפטן ובוודאי שלא על ידי משפטן בכיר כמו היועץ המשפטי לממשלה".
ממשיך רוטמן ועובר למקרה ויינשטיין ומזכיר את פרשת התמודדותו של הרב שמואל אליהו על כהונת הראשון לציון. לקראת התמודדות זו כתב הממונה במחלקת ייעוץ וחקיקה ששימש אז כמשנה ליועמ"ש, עורך הדין ארז קמיניץ לחברי הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים מכתב ובו דיווח להם על מידע מתיק חקירה שהתנהל בעבר נגד הרב אליהו. מדובר בתיק חקירה שאינו קשור לטענות סביב דברי הרב אליהו אודות הציבור הערבי אלא בתיק שהוחלט לסגור אותו מאחר וככל הנראה התברר שהרב נהג בו כשורה.
רוטמן מדגיש כי עצם הפצתו של מידע מתוך תיק חקירה הוא מעשה פלילי ובפרט כאשר כותב קמיניץ לחברי הגוף הבוחר כי עיין בתיק החקירה הרי שהוא מודה שנהג בניגוד לחוק שהרי תיק כזה לא אמור היה להגיע לידיו כלל ועיקר.
עוד מדגיש עורך הדין רוטמן כי בתשובת משרד המשפטים התברר כי את הפצת החומר ביצע עו"ד קמיניץ בהנחייתו ובידיעתו של היועמ"ש, עו"ד ויינשטיין שביקש לסכל את בחירתו של הרב אליהו לראשון לציון בדרך זו.
מאוחר יותר הגיע לועדת המינויים בראשותו של היועמ"ש ויינשטיין מינויו של עו"ד קמיניץ לכהונת המשנה ליועמ"ש. ועדת האיתור לא קיבלה מהיועמ"ש העומד בראש הועדה מידע על דבר העבירה שאותה ביצע קמיניץ בשליחותו של ויינשטיין כשהפיץ את המידע על הרב אליהו, ובכך התאפשר מינויו.
כאשר משווה רוטמן בין מקרה ליברמן למקרה ויינשטיין עולה דמיון רב ומעבר לכך מתברר כי לכאורה ביצע היועמ"ש עבירה חמורה אף מזו שביקש להאשים בה את ליברמן. בשני המקרים מדובר בעבירה שעניינה הוצאת ומסירת מידע סודי ואי דיווח לוועדת מינויים על העבירה.
עם זאת בעוד במקרה ליברמן לא מדובר בעלייה בדרגה אלא בהעברת בן אריה מתפקידו כשגריר במדינה אחת לאחרת הרי שבמקרה קמיניץ מדובר בעלייה בדרגה שבוצעה מבלי שוועדת המינויים תדע על הבעייתיות שבעברו של האיש. בנוסף מציין רוטמן כי ליברמן לא היה חבר בועדת המינוי של בן אריה בעוד ויינשטיין לא רק שהיה חבר בה אלא אף עמד בראשה, כך שלכאורה המעשה שביצע חמור מזה שבו ביקש להאשים את ליברמן.
להערכתו של רוטמן מאחורי התנהלות היועמ"ש עומדת התקווה שהציבור לא יבחין במעשה, אך בנוסף קיימת תחושה שהאחראים למעשה במשרד המשפטים סבורים שהמטרה למנוע את כהונת הרב אליהו מקדשת את האמצעים ומאפשרת גם עבירה על החוק לשם כך.
בעתירת התנועה למשילות ודמוקרטיה נקרא בג"ץ להורות על דין משמעתי למעורבים במעשים המדוברים ועל ביטול מינויו של קמיניץ עד שועדת המינויים תקבל את המידע המלא על מעשיו ותדון במינוי מחדש לאור המידע שקיבלה.