ימי החנוכה נקבעו לדורות כזכר לשני נסים שנעשו בחנוכה: נס פך השמן ונס הניצחון של החשמונאים על היוונים במלחמה והחזרת מלכות ישראל.
באמצע ימי הבית השני השתלטו היוונים על עם ישראל וארצו, וגזרו גזירות על עם ישראל, וביטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטימאו הטהרות, וצר להם לישראל מאוד מפניהם ולחצו לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלוקי אבותינו והושיעם מידם. וגברו בני חשמונאי, הכוהנים הגדולים, והרגום והושיעו ישראל מידם, והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות ישראל ליותר ממאתיים שנים עד חורבן בית שני.
נס פך השמן
נאמר שנכנסו היוונים להיכל וטימאו את כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך שמן אחד, שהוא מונח בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו אלא להדליק ליום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום את הימים האלה ימים טובים בהלל והודאה.
וכך כותב הרמב"ם: וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, בכ"ה בכסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד. ונעשה נס והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.
מפני שני הניסים האלו תיקנו חז"ל:
א. להדליק נרות חנוכה זכר לנס פך השמן.
ב. לומר "על הנסים" והלל שלם זכר לניצחון ישראל במלחמה. ולכן ימים אלו נקראים חנוכה. כלומר: חנו כ"ה שביום כ"ה כסלו חנו מאויביהם, כלומר נחו מאויביהם.
שני הנסים קשורים זה בזה - חזרת המלכות לישראל קשורה להדלקת המנורה בבית המקדש. מלכות בית דוד מכונה בתהילים "עריכת נר", וכך כתוב: "וכֹהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו. שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי. אויביו אלביש בֹשת ועליו יציץ נזרו". דוד המלך מנבא על החזרת המלכות לישראל ועל ישועה שנעשית על ידי הכוהנים, ואומר: "ערכתי נר למשיחי".
כל מקום שנזכר שמן בתורה ובדברי חכמים לעניין הדלקת נרות, רומז לחכמת הלב ולמחשבה שבמוח. כשנכנסו היוונים להיכל וטימאו את כל השמנים, כלומר פגמו בחכמה ובמחשבה שבלב אצל רוב ישראל, שהתחילו גם הם נוהים בלבם אחר החכמה של היוונים וחשבו שיש בה ממש. וכשחזרו החשמונאים ונכנסו להיכל, לא מצאו אלא פך שמן אחד משמן טהור, שלא היה בו להדליק אלא יום אחד. כלומר, עם כל מה שפגמו היוונים במחשבות הלב של ישראל הקדושים, עדיין מאירה בלבותם מחשבה טהורה אחת, וניצוץ אחד של חכמת אמת - לידע שהם קדושים ובחירים מכל האומות, וכל הגויים ילכו לאור ישראל ולא ילכו ישראל לאורם.
ולנס זה של טהרת הלב והנשמה, צריכים ישראל שבכל הדורות לדעת, וביותר בזמן שהם משועבדים ונתונים תחת עול הגויים, שכל זמן שאמונת לבם ומחשבתם טהורה - הם גאולים ועומדים אפילו בשעבודם. אבל בזמן שהאמונה והחכמה שבלב פגומה, הם משועבדים אפילו בחירותם. כשהאמונה מתערערת בלב וכשחכמה מסתלפת, היא עשויה להשתקע וישראל עשויים ח"ו להיות אובדים ונידחים בין האומות. על ידי סיוע מהשמים בדרך נס יכולים להינצל כל זמן שלא כבתה הגחלת האחרונה, ועוד נשתמר בקרבם שמן להדליק יום אחד - שמן השמים מסייעים להם ומדליקים ממנו נר תמיד, ואז כל גזירות שהגויים גוזרים עליהם עשויים להתבטל.
ביום כ"ה בכסלו היה ייסוד ההיכל בתחילת בית שני, ומיום זה התחילה הברכה לחול על ישראל הבאים מהגולה, מבבל.
צריך להדליק נרות חנוכה בשמחה ובבגדים נאים ולברך בשמחה (הרב כף החיים). נשים צריכות להתלבש יפה ולענוד תכשיטים לכבוד ההדלקה, כי הדלקה עושה מצווה, וגם הגברים יתלבשו כמו שמתלבשים לכבוד אורחים.
מצוות נר חנוכה מצווה חביבה מאוד וצריך אדם להיזהר בה, כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה על הנסים שעשה לנו. ואפילו אין לאדם מה לאכול אלא מן הצדקה, משאיל או מוכר כסותו ולוקח שמן מן הצדקה ומדליק. מצוות נר חנוכה התייחדה בקיומה בפרהסיה, ובהקפדה על פרסומי ניסא.
ניצחון החשמונאים
בתפילת ההודאה מודגשת המלחמה האמיתית נגד שאיפתם של היוונים להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. כל מלחמתם הייתה נגד ההתמסרות של ישראל ללימוד התורה. כלומר, כנגד קיום ציוויו של הבורא.
אולם היוונים לא עמדו לבדם במלחמה נגד עם ישראל, לצדם עמדו גם המתייוונים שאף אמרו: למה להתבלט בקיום התורה והמצוות ולמה להתגרות בכל העולם? עדיף להסתיר את קיום המצוות בביתנו ובחוץ ננהג כמותם בלבוש ובמנהגים.
כאשר זכה עם ישראל להתגבר על היוונים ושאיפותיהם, קבעו חז"ל להדליק את המנורה דווקא בפתח היציאה מהבית כלפי חוץ. המנורה עומדת מימינם, מימין היוצא כדי שהתורה תהיה נר לרגלינו ותאיר את דרכינו גם מחוץ לבית, שנאמר "נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי".
הדלקת נרות חנוכה בחוץ רומזת גם שאין להסתפק רק בעבודה רוחנית של האדם על עצמו ועל ביתו וילדיו, אלא צריך לדאוג גם לרוחניות של הזולת. לפרסם את הנס הרוחני גם לאלה שעומדים מחוץ לפתח, להשפיע ברוחניות ולהאיר להם באור התורה.
מכאן גם התגלות הנס בפך השמן. השמן רומז לחכמת התורה, "כי נר מצוָה ותורה אור". השמן שנמצא חתום בחותמו של כהן גדול והתגלה בכוח העצום לקיים את המצווה בטהרה ולא רק לקיים אותה כדי לצאת ידי חובה. כדי להדגיש שהקשר האמיץ בין הקב"ה לעם ישראל הוא רק על ידי התורה הקדושה וחותמה הידוע בהתמסרות ללימוד תורה ובהשתוקקות לקיום מצוות הבורא, עד שהם נחקקים בלב האדם ונטבעים בעצמותיו.
לדפדוף בגליון פנימה לדוגמא לחצו כאן