במהלך פגישת עבודה שנערכה אתמול עם הנשיא האמריקני בוש העלה נשיא צרפת ז\'אק שיראק את מחאתו נגד הטענה הנשמעת בארה\"ב כאילו צרפת היא מדינה אנטישמית.
בפגישה השתתף גם ראש הממשלה ז\'אן-פייר רפארן ושרת החוץ דומיניק דה וילפאן מהצד הצרפתי, וכן יועצת הנשיא קונדוליזה רייס ומזכיר המדינה קולין פאוול מהצד האמריקני. שיראק העלה את מה שהוא כינה \"הקשיים שגורמת מערכת התעמולה האנטי-צרפתית בארה\"ב, המציגה את צרפת כמדינה אנטישמית\".
נשיא צרפת \"הסביר את המצב בצרפת\", וקרא לאמריקנים \"לא להתבלבל\". הנשיא בוש הביע הבנה לדברים, וציין כי הצהרותיו של שיראק בנושא האנטישמיות בהירות לחלוטין.
בין היתר כוונו דברי שיראק להדיו של מאמר שעורר סערה, ובו כתב העיתונאי ג\'ורג\' וויל כי אירופה ניצבת בפני שואה חדשה. מיד לאחר פרסומו של המאמר תקף הנציב האירופי ליחסי חוץ באיחוד האירופי כריס פטן את וויל בטענה כי הדברים הם משוללי בסיס.
לפני ימים אחדים פרסם ג\'ק קמפ, מי שהיה שר הבינוי והשיכון בממשל האמריקני, ציר בקונגרס במשך 18 שנים, וכיום בעל טור באתר Townhall.com , כתבה הקוראת לאירופאים להיזהר מתחייתה של האנטישמיות.
קמפ כותב כי בזמן סיורו לאחרונה באירופה נגלו לעיניו סימני מראות אנטישמיים המזכירים את העבר אך גם את תחייתה הנוכחית של האנטישמיות, על כיעורה. אנטישמיות המתבטאת גם היום, כותב קמפ, בשריפת בתי כנסת, בחילול קברים, במעשי ונדליזם נגד בתי עסק יהודיים, בהתנכלויות של כנופיות רחוב לעוברי אורח יהודים ובמתקפות ארסיות נגד יהודים בעיתונות.
באירופה, לדבריו, נוצר אקלים אנטישמי שכמוהו לא היה מאז מלחמת העולם השנייה.
קמפ מציין כי שתיקתם של האירופאים לנוכח התעוררותה של האנטישמיות היא שתיקה רועמת, וכי לדעתו כל אלו ששיתפו פעולה עם הנאצים נגד היהודים, כמו הצרפתים, צריכים לגלות רגישות גבוהה מאד לכל סימן של התעוררות אנטישמית בארצם.
יתר על כן: במקום להתמודד בתקיפות עם האנטישמיות בארצותיהם הם אף תוקפים את ישראל בטענות \"מוסריות\", והמניע האמיתי המסתתר מאחורי ההתקפות היא אותה אנטישמיות.
קמפ ממשיך וכותב כי פטן, במאמציו להסיח את הדעת מהאנטישמיות האירופאית, עורך השוואה בין ההתקוממות היהודית נגד הבריטים בזמן המנדט, לבין הפגיעה באזרחים חפים מפשע , והוא כינה את שני סוגי הפעולה פעולות טרור. פטן משווה את ההתקוממות היהודית למלחמת הטרור שמנהלים ערביי הרש\"פ נגד אזרחי ישראל כדי \"לשחרר את אדמותיהם\".
טיעוניו של פטן שגויים ומבולבלים, כותב קמפ. המצב הפוך לגמרי. הבעיה מתחילה בכך שבריטניה בגדה בהתחייבות שנתנה לאומות המאוחדות בכתב המנדט, לאפשר הגירה יהודית לארץ ישראל ואף לעודדה. לעומת זאת על ידי הגבלת ההגירה היא נישלה את היהודים מאדמתם. ועוד: בשנת 1922 מסרה בריטניה חבל ארץ שלא היה שייך לה בכלל, עבר הירדן, לידי הערבים, ובכך הפרה את החוק הבינלאומי.
בריטניה אף \"הגדילה לעשות\", כותב קמפ, כשעמדה מנגד ואפשרה להמון ערבי שטוף שנאה להגר באופן בלתי חוקי ובהמוניו לתוך שטחי היישוב היהודי, ובשנת 48\', אותם הערבים, שפלשו לתוך היישוב היהודי ברחו, ואז נוצר הרושם המוטעה כי העקורים הם הערבים ולא היהודים.
האנטישמיות האירופאית המסורתית חיה קיימת, אומר קמפ, והיא נהפכה שוב למקובלת בחלקים נרחבים, אך כיום במקום שיציגו את שנאתם אל היהודי באשר הוא יהודי או יעסקו ב\"טיהור\" אירופה מיהודים, הם מציירים את האנטישמיות ציור מתוחכם יותר, ומפנים אותה כלפי המיתוס של מדינת ישראל כ\"מנשלת ערבים\".
בפגישה השתתף גם ראש הממשלה ז\'אן-פייר רפארן ושרת החוץ דומיניק דה וילפאן מהצד הצרפתי, וכן יועצת הנשיא קונדוליזה רייס ומזכיר המדינה קולין פאוול מהצד האמריקני. שיראק העלה את מה שהוא כינה \"הקשיים שגורמת מערכת התעמולה האנטי-צרפתית בארה\"ב, המציגה את צרפת כמדינה אנטישמית\".
נשיא צרפת \"הסביר את המצב בצרפת\", וקרא לאמריקנים \"לא להתבלבל\". הנשיא בוש הביע הבנה לדברים, וציין כי הצהרותיו של שיראק בנושא האנטישמיות בהירות לחלוטין.
בין היתר כוונו דברי שיראק להדיו של מאמר שעורר סערה, ובו כתב העיתונאי ג\'ורג\' וויל כי אירופה ניצבת בפני שואה חדשה. מיד לאחר פרסומו של המאמר תקף הנציב האירופי ליחסי חוץ באיחוד האירופי כריס פטן את וויל בטענה כי הדברים הם משוללי בסיס.
לפני ימים אחדים פרסם ג\'ק קמפ, מי שהיה שר הבינוי והשיכון בממשל האמריקני, ציר בקונגרס במשך 18 שנים, וכיום בעל טור באתר Townhall.com , כתבה הקוראת לאירופאים להיזהר מתחייתה של האנטישמיות.
קמפ כותב כי בזמן סיורו לאחרונה באירופה נגלו לעיניו סימני מראות אנטישמיים המזכירים את העבר אך גם את תחייתה הנוכחית של האנטישמיות, על כיעורה. אנטישמיות המתבטאת גם היום, כותב קמפ, בשריפת בתי כנסת, בחילול קברים, במעשי ונדליזם נגד בתי עסק יהודיים, בהתנכלויות של כנופיות רחוב לעוברי אורח יהודים ובמתקפות ארסיות נגד יהודים בעיתונות.
באירופה, לדבריו, נוצר אקלים אנטישמי שכמוהו לא היה מאז מלחמת העולם השנייה.
קמפ מציין כי שתיקתם של האירופאים לנוכח התעוררותה של האנטישמיות היא שתיקה רועמת, וכי לדעתו כל אלו ששיתפו פעולה עם הנאצים נגד היהודים, כמו הצרפתים, צריכים לגלות רגישות גבוהה מאד לכל סימן של התעוררות אנטישמית בארצם.
יתר על כן: במקום להתמודד בתקיפות עם האנטישמיות בארצותיהם הם אף תוקפים את ישראל בטענות \"מוסריות\", והמניע האמיתי המסתתר מאחורי ההתקפות היא אותה אנטישמיות.
קמפ ממשיך וכותב כי פטן, במאמציו להסיח את הדעת מהאנטישמיות האירופאית, עורך השוואה בין ההתקוממות היהודית נגד הבריטים בזמן המנדט, לבין הפגיעה באזרחים חפים מפשע , והוא כינה את שני סוגי הפעולה פעולות טרור. פטן משווה את ההתקוממות היהודית למלחמת הטרור שמנהלים ערביי הרש\"פ נגד אזרחי ישראל כדי \"לשחרר את אדמותיהם\".
טיעוניו של פטן שגויים ומבולבלים, כותב קמפ. המצב הפוך לגמרי. הבעיה מתחילה בכך שבריטניה בגדה בהתחייבות שנתנה לאומות המאוחדות בכתב המנדט, לאפשר הגירה יהודית לארץ ישראל ואף לעודדה. לעומת זאת על ידי הגבלת ההגירה היא נישלה את היהודים מאדמתם. ועוד: בשנת 1922 מסרה בריטניה חבל ארץ שלא היה שייך לה בכלל, עבר הירדן, לידי הערבים, ובכך הפרה את החוק הבינלאומי.
בריטניה אף \"הגדילה לעשות\", כותב קמפ, כשעמדה מנגד ואפשרה להמון ערבי שטוף שנאה להגר באופן בלתי חוקי ובהמוניו לתוך שטחי היישוב היהודי, ובשנת 48\', אותם הערבים, שפלשו לתוך היישוב היהודי ברחו, ואז נוצר הרושם המוטעה כי העקורים הם הערבים ולא היהודים.
האנטישמיות האירופאית המסורתית חיה קיימת, אומר קמפ, והיא נהפכה שוב למקובלת בחלקים נרחבים, אך כיום במקום שיציגו את שנאתם אל היהודי באשר הוא יהודי או יעסקו ב\"טיהור\" אירופה מיהודים, הם מציירים את האנטישמיות ציור מתוחכם יותר, ומפנים אותה כלפי המיתוס של מדינת ישראל כ\"מנשלת ערבים\".