הגעתה של נשמה חדשה לעולם היא פלא מיוחד במינו, והרגעים שקרובים לנס הזה מלאי קדושה, אהבה, ומסירות.
אז החיים מתגלים לנו במלוא עוצמתם ובמלוא עדינותם. קשרי האמונה של היולדת בבוראה, בעצמה ובתינוקה באים לידי ביטוי, מלווים ומחזקים אותה במסעה, שתכליתו – המסע שעוברת דרכה הנשמה החדשה. וככל שגדלה עוצמת הרגע, כך גדלה גם הרגישות. פוטנציאל הצמיחה והגדילה החיובי זהה לכוח ההשפעה השלילי, חלילה, שיש ברגעים אלו.
לפיכך רמת הדיוק, ההבנה ותשומת הלב בטיפול באישה הכורעת ללדת יכולים להכריע את הכף ולהפוך את מהלך הלידה מחיובי לשלילי ולהפך.
יחד עם הזכות הגדולה שמקבלת האישה במהלך היריון, מגיעה גם האחריות הגדולה לתהליך הגידול וההתפתחות של העובר - עוד ברחם, דרך שער הלידה ובדרכו בעולם. ובמידה שתיקח האם אחריות על עצמה, כך תשפיע על תינוקה.
ההיריון הוא פרק זמן משמעותי ביותר לגדילה בכל המובנים. כוחות הלב מתחזקים עם כוחות הגוף על מנת לתמוך בהיריון ובעובר, אך דבר זה לא קורה מאליו. ההכנה לרגעי הלידה היא לא נקודתית לשעות הלידה הספורות. תהליך ההכנה הראוי הוא הקשר הרציף המתפתח לאורך כל ההיריון. אולי נכון להתייחס למעבר בין העולמות כחלק מרצף של השתנות, גדילה והתפתחות. ייתכן פרספקטיבה של רצף תיתן לנו בהירות על האופן שבו ראוי להתייחס לרגעי המעבר מצורה אחת לשנייה, שאמנם מדובר ברגעי שיא, שמשקלם והשפעתם על החיים שאחרי כן חשובים ביותר, אך יש בהם משום תוצאה וביטוי והם אינם מנותקים, אפילו שנדמים הם בעינינו כהתחלה וסוף.
האישה כאחראית הישירה לאיכות חייה בהיריון, בין אם זו לידה ראשונה או חמישית, מחויבת להנהיג את עצמה בשעת הלידה ולעשות כל שביכולתה כדי ללוות את תינוקה לעולם בשלווה ובביטחון. כובד האחריות גדול כל כך, שמוכרח הוא להתרחב למעגלי התמיכה הסובבים את האישה.
המילה טראומה בהקשר של לידה היא חזקה, מאיימת וקשה. הלוואי שלכל הקוראות את מילותיי היא אינה שייכת ואינה מתקרבת לתאר את סיפורי הלידה שלהן. אולם לצערי, בעבודתי כתומכת לידה ומלווה נשים בשנים האחרונות אני נחשפת למצבים מורכבים מאוד, המשותף לרובם הוא צעיף שתיקה מסתורי שמנסה להסתירם ובכך מונע טיפול ואף ריפוי.
כיוון שרבים המצבים בחיינו שבהם נמדוד הצלחה או כישלון על פי התוצאה, במקרה זה, כשיש לנו יולדת בריאה (עם מעט תפרים או בלי תפרים בכלל) ותינוק בריא (שנהיה ורוד ושקט אחרי שהוא מצליח לינוק בלי בעיה), אז ב"ה, תודה לבורא העולם, כולם שמחים והכול טוב. הרי לזאת פיללנו, ואין שמחה גדולה מזו, וזה נכון. יחד עם זאת, החיים מורכבים יותר.
כשאישה מספרת את סיפור הלידה שלה מלפני שנתיים, ועיניה מתמלאות דמעות מבלי יכולת לדבר, כשיולדת משתפת שהיא נמנעת מקיום יחסים עם בעלה חודשים אחרי לידה כואבת במיוחד, כשאישה מבוגרת מתארת, אגב שיחת רחוב, שרגעי הבדידות הכי גדולים שלה הם הלידות שילדה, חשוב לומר בקול: קיים פוטנציאל טראומטי לאירוע העצום והמטלטל הזה שנקרא לידה. יכולות להיות השלכות והשפעות פוסט טראומטיות על האישה, על הזוג ועל התינוק, גם זמן רב אחרי הלידה. אולם לרוב הן אינן מוגדרות ככאלה, ואינן מקבלות טיפול הולם.
מי מגדיר את הלידה ככזו או אחרת? לטעמי, רק היולדת. לכן, חשובים כל כך ההקשבה והעידוד שניתנים ליולדת במהלך ואחרי הלידה. אפשרויות הטיפול מגוונות. החל משיחות, דרך טיפול באומנויות שונות, ועד לטיפולים המשלבים גוף ונפש. כך או כך, כאב הוא הזדמנות להירפא, וחבל להחמיץ הזדמנות זו. בראש חודש שבט ילדתי את בתי הבכורה בלידה ארוכה מאוד, שמחה ומרגשת. מאז אותם רגעים קסומים ועד היום הולכת ומתחזקת בי האמונה שכל אישה יכולה ללדת בבריאות ובשמחה, בלי עצב ובלי פחד.
בזמן זה שבו מתעוררים כוחות החיים שבטבע, אני מאחלת לכולנו לידות רבות, אהבה ופריחות, ושנדע לעזור לכוחות אלה לצמוח ולגדול.
סמדר ברנד, עוסקת במחול, גוף ונפש, תומכת לידה מטעם 'דבש מסלע' ומלווה נשים בתהליכי היריון ולידה
הכתבה מגיליון פנימה להצטרפות ולקבלת מנוי במבצע לחצו כאן