סגנו של ערפאת אבו מאזן, ומי שמוצג ע\"י התקשורת הישראלית כאחד מבכירי הרש\"פ המתונים, כתב ב-82\' עבודת דוקטורט המכחישה את השואה, וטוענת כי התנועה הציונית שיתפה פעולה עם הנאצים. כך מגלה המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון, MEMRI, הנמצא בוושינגטון.
סוכנות עתי\"ם פנתה אל אבו מאזן כדי לקבל את תגובתו, אך הוא נמנע מלהגיב. במחקר של אבו מאזן נכתב, כי המספר המשוער של הקורבנות היהודים בשואה \"הוא אף פחות ממיליון...\" וכי התנועה הציונית שיתפה פעולה עם המשטר הנאצי, כדי \"להרחיב את ההשמדה ההמונית\" של היהודים.
אבו מאזן, מזכ\"ל הוועד הפועל של אש\"ף, דן בעבודת הדוקטורט שלו, מ-82\', ב\"קשרים הסודיים בין הנאצים לבין מנהיגי התנועה הציונית\". שנתיים מאוחר יותר פורסם מחקר של אבו מאזן, שהתבסס על עבודת הדוקטורט אותה הגיש לקולג\' ללימודי המזרחנות במוסקבה, ע\"י הוצאת הספרים אבן רושד בעמאן, בירת ירדן.
במבוא למחקר שהתפרסם ב-84\' התבסס אבו מאזן על מכחישי שואה ידועים ומעלה ספקות באשר לנכונות קיומם של תאי הגזים. הוא גם טען שם, כאמור, כי מספר היהודים שנרצחו בשואה איננו מגיע גם למיליון. אבו מאזן טען במחקרו כי התנועה הציונית רצתה בכל מעודה לשכנע את דעת הקהל העולמית שמספר הקורבנות היהודים היה גבוה, כדי להגיע \"להישגים גדולים יותר\" בתום המלחמה וכשבא הזמן \"לחלק שלל\".
אבו מאזן ביקש להפחית במחקרו, בלגיטימיות של התנועה הציונית, באמצעות ההוכחה כי בתקופה הקריטית בהיסטוריה היהודית, עלית השלטון הנאצי ומלחמת העולם השנייה, לא בחלה המנהיגות הציונית בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתה, הקמת המדינה היהודית.
\"לאמת (על פשעי הנאצים) אספקט נוסף ממנו מבקש העולם המערבי להתעלם ובמקום זאת להסתיר את השותף העיקרי לפשע, דהיינו התנועה הציונית\", כותב אבו מאזן במבוא למחקר, המנסה להצביע על התלכדות האינטרסים של התנועות הנאצית והציונית ועל הדמיון הבסיסי בתיאוריות של שתי התנועות הללו.
הטענה העיקרית אותה מבקש אבו מאזן להוכיח במחקרו, היא, כי התנועה הציונית, על כל פלגיה, עשתה יד אחת עם הנאצים נגד העם היהודי ושיתפה עמם פעולה בהשמדתו, וזאת משום שהתנועה ראתה ב\"פלשתין\" את היעד הנאות הבלעדי להגירה היהודית.
\"ניתן היה להעלות על הדעת כי הציונות צריכה היתה לעשות הכל, חומרית או אחרת, להציל את היהודים או לפחות לשמור אותם (בחיים) עד תום המלחמה. ניתן היה לצפות שהיא תעורר את דעת הקהל העולמית ותפנה את תשומת לבה לטבח היהודים, כך שממשלות יפעלו להצילם מגורלם המר\", כתב אבו מאזן. \"אבל הציונות נהגה ההפך ממה שניתן היה לצפות\": התנועה הציונית חיבלה במספר תוכניות סיוע ועיכבה מידע בנוגע לגורלם המר של יהודי אירופה, \"כדי לשחרר עצמה מההכרח לפעול\".
אבו מאזן מוסיף במחקרו, כי \"התנועה הציונית הובילה מסע הכפשה נרחב נגד היהודים שחיו תחת המשטר הנאצי, כדי לעורר את שנאת הממשלות כלפיהם, במטרה להאיץ את הנקמה נגדם ולהרחיב את מימדי ההשמדה ההמונית\".
בפתח המחקר נכתב, כי \"כאשר מדינות המערב שירטטו את התמונה הכוללת של תוצאות מלחמת העולם השנייה, הן הגדירו את הפשעים שבוצעו ותיארו את הפושעים ואת קורבנותיהם... תוך כדי הסתרת פרטים, עובדות ופשעים שלא רצו שיוודעו, ובהתעלמות משמות, אישים, מוסדות וארגונים וארצות שבחרו להתעלם מהן. בסופו של דבר, הואשמו מנהיגי הנאצים בכל הפשעים שבוצעו בזמן המלחמה ונערך מצוד חסר פשרה אחר כל מי שנשאר בחיים, למרות שהפשעים נעשו לפני זמן רב. (משפטי) נירנברג צמצמו את מספר הצוררים והרוצחים, והטילו צל על השותף העיקרי לפשעים שבוצעו בזמן המלחמה (קרי, התנועה הציונית). לאחר שקיבלו (את הפרס) מהם, הם שמו במוקד פשעים, פושעים, רוצחים, סנגורים ועדים, והציבו את העניין כולו במסגרות צרות שלא ניתן לפרוץ אותן. כך טיפלו ארצות אלה במחצית מהאמת וזנחו, במכוון, את מחציתה השנייה\", נכתב.
על מספר הנספים היהודים בשואה כותב אבו מאזן במחקרו, כי במלחמת העולם השנייה נהרגו 40 מיליון אנשים בני אומות שונות. \"...העם הגרמני הקריב 10 מיליון, העם הסובייטי 20 מיליון וכל השאר (שנהרגו) היו מיוגוסלביה, פולין ועמים אחרים. אך אחרי המלחמה נמסר כי בין הקורבנות היו שישה מיליון יהודים, וכי ההשמדה המלחמתית כוונה בראש ובראשונה נגד היהודים ורק אחר כך נגד שאר העמים באירופה\". \"האמת לאמיתה היא, כי איש איננו יכול לאושש מספר זה, או להכחישו לחלוטין. במלים אחרות, אפשר שמספר הקורבנות היהודים מגיע ל-6 מיליון ואפשר שהוא קטן הרבה יותר - אף פחות ממיליון.
סוכנות עתי\"ם פנתה אל אבו מאזן כדי לקבל את תגובתו, אך הוא נמנע מלהגיב. במחקר של אבו מאזן נכתב, כי המספר המשוער של הקורבנות היהודים בשואה \"הוא אף פחות ממיליון...\" וכי התנועה הציונית שיתפה פעולה עם המשטר הנאצי, כדי \"להרחיב את ההשמדה ההמונית\" של היהודים.
אבו מאזן, מזכ\"ל הוועד הפועל של אש\"ף, דן בעבודת הדוקטורט שלו, מ-82\', ב\"קשרים הסודיים בין הנאצים לבין מנהיגי התנועה הציונית\". שנתיים מאוחר יותר פורסם מחקר של אבו מאזן, שהתבסס על עבודת הדוקטורט אותה הגיש לקולג\' ללימודי המזרחנות במוסקבה, ע\"י הוצאת הספרים אבן רושד בעמאן, בירת ירדן.
במבוא למחקר שהתפרסם ב-84\' התבסס אבו מאזן על מכחישי שואה ידועים ומעלה ספקות באשר לנכונות קיומם של תאי הגזים. הוא גם טען שם, כאמור, כי מספר היהודים שנרצחו בשואה איננו מגיע גם למיליון. אבו מאזן טען במחקרו כי התנועה הציונית רצתה בכל מעודה לשכנע את דעת הקהל העולמית שמספר הקורבנות היהודים היה גבוה, כדי להגיע \"להישגים גדולים יותר\" בתום המלחמה וכשבא הזמן \"לחלק שלל\".
אבו מאזן ביקש להפחית במחקרו, בלגיטימיות של התנועה הציונית, באמצעות ההוכחה כי בתקופה הקריטית בהיסטוריה היהודית, עלית השלטון הנאצי ומלחמת העולם השנייה, לא בחלה המנהיגות הציונית בשום אמצעי כדי להשיג את מטרתה, הקמת המדינה היהודית.
\"לאמת (על פשעי הנאצים) אספקט נוסף ממנו מבקש העולם המערבי להתעלם ובמקום זאת להסתיר את השותף העיקרי לפשע, דהיינו התנועה הציונית\", כותב אבו מאזן במבוא למחקר, המנסה להצביע על התלכדות האינטרסים של התנועות הנאצית והציונית ועל הדמיון הבסיסי בתיאוריות של שתי התנועות הללו.
הטענה העיקרית אותה מבקש אבו מאזן להוכיח במחקרו, היא, כי התנועה הציונית, על כל פלגיה, עשתה יד אחת עם הנאצים נגד העם היהודי ושיתפה עמם פעולה בהשמדתו, וזאת משום שהתנועה ראתה ב\"פלשתין\" את היעד הנאות הבלעדי להגירה היהודית.
\"ניתן היה להעלות על הדעת כי הציונות צריכה היתה לעשות הכל, חומרית או אחרת, להציל את היהודים או לפחות לשמור אותם (בחיים) עד תום המלחמה. ניתן היה לצפות שהיא תעורר את דעת הקהל העולמית ותפנה את תשומת לבה לטבח היהודים, כך שממשלות יפעלו להצילם מגורלם המר\", כתב אבו מאזן. \"אבל הציונות נהגה ההפך ממה שניתן היה לצפות\": התנועה הציונית חיבלה במספר תוכניות סיוע ועיכבה מידע בנוגע לגורלם המר של יהודי אירופה, \"כדי לשחרר עצמה מההכרח לפעול\".
אבו מאזן מוסיף במחקרו, כי \"התנועה הציונית הובילה מסע הכפשה נרחב נגד היהודים שחיו תחת המשטר הנאצי, כדי לעורר את שנאת הממשלות כלפיהם, במטרה להאיץ את הנקמה נגדם ולהרחיב את מימדי ההשמדה ההמונית\".
בפתח המחקר נכתב, כי \"כאשר מדינות המערב שירטטו את התמונה הכוללת של תוצאות מלחמת העולם השנייה, הן הגדירו את הפשעים שבוצעו ותיארו את הפושעים ואת קורבנותיהם... תוך כדי הסתרת פרטים, עובדות ופשעים שלא רצו שיוודעו, ובהתעלמות משמות, אישים, מוסדות וארגונים וארצות שבחרו להתעלם מהן. בסופו של דבר, הואשמו מנהיגי הנאצים בכל הפשעים שבוצעו בזמן המלחמה ונערך מצוד חסר פשרה אחר כל מי שנשאר בחיים, למרות שהפשעים נעשו לפני זמן רב. (משפטי) נירנברג צמצמו את מספר הצוררים והרוצחים, והטילו צל על השותף העיקרי לפשעים שבוצעו בזמן המלחמה (קרי, התנועה הציונית). לאחר שקיבלו (את הפרס) מהם, הם שמו במוקד פשעים, פושעים, רוצחים, סנגורים ועדים, והציבו את העניין כולו במסגרות צרות שלא ניתן לפרוץ אותן. כך טיפלו ארצות אלה במחצית מהאמת וזנחו, במכוון, את מחציתה השנייה\", נכתב.
על מספר הנספים היהודים בשואה כותב אבו מאזן במחקרו, כי במלחמת העולם השנייה נהרגו 40 מיליון אנשים בני אומות שונות. \"...העם הגרמני הקריב 10 מיליון, העם הסובייטי 20 מיליון וכל השאר (שנהרגו) היו מיוגוסלביה, פולין ועמים אחרים. אך אחרי המלחמה נמסר כי בין הקורבנות היו שישה מיליון יהודים, וכי ההשמדה המלחמתית כוונה בראש ובראשונה נגד היהודים ורק אחר כך נגד שאר העמים באירופה\". \"האמת לאמיתה היא, כי איש איננו יכול לאושש מספר זה, או להכחישו לחלוטין. במלים אחרות, אפשר שמספר הקורבנות היהודים מגיע ל-6 מיליון ואפשר שהוא קטן הרבה יותר - אף פחות ממיליון.