לפני שלוש שנים זמן קצר אחרי רצח בני משפחת פוגל באיתמר שוחחה תמר צרור עם תהילה יגאל, אחותה של רותי, ושמעה ממנה על תחושותיה וזיכרונותיה מאחותה רותי ז"ל.
"המציאות היא של עליות ומורדות, כמו גלים", אמרה אז תהילה, "והגלים הללו מאוד חזקים, לכל הכיוונים. יש רגעים מאוד גדולים של צער, ויש רגעים מאוד גדולים של אחדות. כרגע אנחנו בגלים האלה. אנחנו במצב של הגנה על עצמנו, מרוב שקשה לעכל את השבר הגדול, כך שבאופן אישי ומשפחתי אדם מגונן על עצמו כדי לא ליפול. אחר אמר שזו שמחה שבאה מתוך הסתכלות על הטוב שיש עכשיו".
תהילה הוסיפה וסיפרה על דמותה של אחותה, "הדבר הבולט ברותי היה הניסיון להיות מדויקת בכל דבר שעשתה בחיים, וזה בא לידי ביטוי בכל הרבדים של חייה: באישיות, באידיאלים, באהבת ארץ ישראל, באמהות. כל חייה היא חיפשה אחר האמת הכי עמוקה והכי מדויקת לה. זו הייתה הנטייה הטבעית שלה לחפש את שורש הדברים אצלה, ומתוך כך גם כשנפגשה עם אחרים הייתה מוצאת בהם את העומק שלהם. לכן רותי גם ידעה לנתח מצבים רגשיים עדינים, ולהבין את הפנימיות שבהם. למשל באמהות, ראינו שהיא ידעה בטבעיות, מהבטן, מהי הדרך הנכונה להגיב מתוך דיוק למצב הילד".
"המפגשים שלנו עם רותי היו כרוכים בחיפוש מתמיד שלה אחרי הגרעין של הקשר, ברצון שלה לדעת מה קורה לאדם שעומד מולה, בנקודה הכי פנימית שהוא נמצא בה. רותי התעקשה שהמפגשים המשפחתיים יהיו בעלי תוכן ומשמעות, ושלא יישארו ברובד הפשוט והסתמי. יכולנו לשבת יחד ארבע שעות, אבל אם לא נגענו בנקודה פנימית אחת, רותי הייתה יכולה לומר "לא מספיק פגשנו אחד את השני" ולהרגיש חוסר עם זה", סיפרה תהילה.
עוד סיפרה כי "שבוע לפני המקרה נפגשנו כל האחים לחגוג את יום ההולדת של אימא. רותי התקשרה אלי בבוקר ושאלה מה עושים, איזה תוכן ניצוק לחגיגה. כל אחד היה עסוק בעניינים שלו, ורותי לקחה על עצמה את הארגון. בסופו של דבר במשחק שתכננה כל אחד מהאחים קיבל דף, והיה עליו לכתוב לפי אותיות הא"ב מהי אימא בשבילו".