עת להתמסר ועת להתכנס

הלכות טהרת המשפחה הן הלכות כה משמעותיות בחיים הזוגיים שלנו. לכאורה אלה הלכות טכניות - מה לעשות, מה לא לעשות ומתי, אך הן משפיעות על המרקמים היותר עדינים של פנימיותנו.

מה המקום של הלכות נידה בחיים שלך?

האם הן סוג של אילוץ – אין מה לעשות, קיבלתי וסת אז צריך לפרוש? או שהן כלים שניתנו לך ולבן זוגך על מנת לבנות ולהעמיק את הקשר ביניכם?

ההלכה מבלבלת. היא מדברת בשפה של אסור ומותר, וזו שפה שאנחנו לא כל כך אוהבות. אך ההלכה איננה רק מעשית-התנהגותית, שכן הצד המעשי שלה הוא ביטוי לממד פנימי ומהותי.

למשל, כשאנו לומדות דיני ממונות, מעבר לשאלה איך לנהוג בממון במקרים מסוימים אנו לומדות גם את התפיסה המהותית של התורה לגבי ממון. כך גם בהלכות הטהרה. כשאנו לומדות ומקיימות את הלכות הטהרה, אנו נפגשות עם התפיסה של התורה לגבי נשיות, זוגיות, אינטימיות ובית. ציור הבית היהודי שמציירות הלכות נידה הוא מורכב ורב ממדי, ונתמקד בהיבט אחד חשוב. 

הלכות הטהרה – בניין הזוגיות

החודש מתחלק לשתי תקופות. ישנה תקופה שבה אתם כזוג מכוונים אל היחד, אל המפגש העמוק והמיוחד שיכול להתרחש רק בזוגיות, מפגש שהוא מצווה.

וישנה תקופה שבה אתם מכוונים לפרוש זה מזה, ללכת כמה צעדים אחורה, להתכנס כל אחד מכם אל תוך עצמו. עת להתמסר ועת להתכנס, עת להרגיש אחדות יחד איתו ועת להרגיש אחת עם עצמך, וחוזר חלילה. 

שתי התנועות הללו נטבעו באיש ובאישה כבר בבריאתם. בפרק א' ובפרק ב' בבראשית מופיעים שני סיפורי בריאה שונים מאוד. בכל אחד מהפרקים מסופר סיפור שונה על האיש והאישה, סיפור שונה על הזוגיות. בפרק א' מסופר למעשה על בריאה אחת. האיש והאישה נבראו יחד, מאוחדים: "ויברא א-לֹהים את האדם בצלמו בצלם א-לֹהים ברא אֹתו זכר ונקבה ברא אֹתם".

שני הסיפורים הללו הם שני הסיפורים הפנימיים של הזוגיות, והם אשר הופכים אותה למורכבת כל כך. מצד אחד אנחנו אחד, ומצד שני אנחנו שניים. מצד אחד יש בינינו אינטימיות מאוד עמוקה, ומצד שני אנחנו מבינים או מרגישים מאוד שונה לגבי דברים מסוימים, עד כדי עימותים ומריבות אשר מלווים ברגשות קשים וכואבים ובשאלה איך נוכל להכיל את השונות הזאת. 

שני הסיפורים הללו מולידים בתוכנו שני סוגי צרכים ורצונות. מצד אחד צורך להרגיש קרובה, אוהבת, "נבלעת" בתוך הקשר, ומצד שני צורך להיות לעתים לבד, להיות עצמאית וייחודית.

באופן שבו הן בנויות, הלכות נידה אומרות לנו: במכלול הזוגיות יש מקום לשני הסיפורים, לשתי התנועות - לתנועה שלך אל עבר עצמך כישות עצמאית, ולתנועה שלך אל עבר קשר וקרבה לאישך. 

למעשה, הקשר הזוגי בנוי מהקשר של בני הזוג זה עם זה, אך לא פחות מכך הוא בנוי מהקשר שיש לכל אחד מהם עם עצמו. כשאת משקיעה בעצמך - את למעשה משקיעה בזוגיות, את משקיעה בבית. כי הקשר עם עצמך שייך למכלול הקשר, והוא חלק מאוד מהותי בבניית הקשר הזוגי ובבניין הבית. הלכות נידה יוצרות מעין שדה אימונים שבו אנחנו כזוג מתאמנים במעברים מהאחד אל השניים, לומדים לתת מקום למפגש בינינו אבל גם לכבד את המרחב הפרטי, את ארבע האמות שיש לכל אחד מאיתנו.

הקשר עם עצמי מעמיק והופך להיות קשר עם בן זוג, והקשר עם בן הזוג מפגיש אותי עם חלקים בתוכי שלא הכרתי קודם לכן. שתי התנועות המשלימות הללו, שמופיעות בסיפורי הבריאה ורוחשות עמוק בתוך נפשנו, מקבלות ביטוי גם בהלכות נידה. 
אסיים בשיר שמבטא יפה את הרעיון, ומשתמש גם בעולם הדימויים של הלכות נידה.

עַל הַנִּשּׂוּאִין | ג'ובראן חליל ג'ובראן 
יַחְדָּו נוֹלַדְתֶּם וְיַחְדָּו תִּהְיוּ לָעַד -
יַחְדָּו עֵת כַּנְפֵי הַמָּוֶת הַלְּבָנוֹת 
יָפִיצוּ יְמֵיכֶם אֶל דִּמְמַת הַנֶּצַח שֶׁל הָאֱלֹקִים.
אַךְ שִׂימוּ מֶרְחָבִים בְּזֶה הַיַּחַד
וּתְנוּ לְרוּחַ הַשָּׁמַיִם לְחוֹלֵל בֵּינוֹתְכֶם.
אַהֲבוּ זֶה אֶת זוֹ - אַךְ אֶל תִּכְבְּלוּ אֶת הָאַהֲבָה - 
וּתְהִי יָם הוֹמֶה בֵּין חוֹפֵי נִשְׁמוֹתֵיכֶם.
מִזְגוּ אִישׁ לְכוֹס רְעוּתוֹ, אַךְ אַל תִּשְׁתּוּ מִכּוֹס אַחַת,
פִּרְסוּ מִפִּתְכֶם זֶה לָזוֹ, אַךְ אַל תֹּאכְלוּ מִכְּלִי אֶחָד.
זַמְּרוּ וְחוֹלְלוּ יַחְדָּו וְיָגִיל לְבַבְכֶם,
אַךְ תְּנוּ וִיהֵא כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ,
כְּמֵיתָרֵי הַנֶּבֶל שֶׁלְּעַצְמָם הֵם גַּם בְּנַגְּנָם יַחְדָּו.
תְּנוּ אֶת לְבַבְכֶם, אַךְ אַל יְהֵא אִישׁ אַחְרַאי לְלֵב הָאַחֵר,
כִּי רַק יַד הַחַיִּים תָּכִיל אֶת לְבַבְכֶם.
עִמְדוּ יַחַד אַךְ אַל תִּהְיוּ צְמוּדִים,
הֵן גַּם הָעַמּוּדִים נוֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ נִצָּבִים וְלֹא יִגְעוּ,
וְהָאַלּוֹן וְהָאֵלָה - אֲמִירֵיהֶם זֶה בְּצִלָּהּ שֶׁל זוֹ לֹא יִגְבָּהוּ.