
מחר, יום שלישי ח' בניסן, יתקיים בחלקת עולי הגרדום בהר הרצל שבירושלים טקס הזיכרון לשני אליהו, אליהו חכים ואליהו בית צורי, לוחמי הלח"י שהועלו לגרדום על ידי שלטון המנדט הבריטי לאחר שהתנקשו בחייו של הלורד מוין.
לקראת האירוע שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם מי שלחמה בלח"י והייתה לאחד מסמליה של המחתרת הזו, כלת פרס ישראל הגברת גאולה כהן, שסיפרה על ימי משפטם של שני אליהו ועל העלאת גופותיהם ארצה במסגרת עסקת חילופי שבויים בין ממשלת ישראל לממשלת מצרים.
על הדרמה שפקדה אז את הישוב העברי ניתן ללמוד מעיתוני 'המעש' שאותם הדביקו אנשי לח"י על הקירות, מספרת כהן ומציינת כי גם מהתקשורת העברית הממוסדת ניתן לחוש בסערה הגדולה.
עוד היא מספרת כי גם בקהיר סערו הרוחות כאשר הציבור במצרים לא אהב את השלטון הבריטי והביע הערכה לשני הלוחמים היהודים שעמדו למשפט. גאולה כהן מספרת על הפגנות שאליהן יצאו צעירי קהיר על מנת להביע את תמיכתם באליהו חכים ואליהו בית צורי שכפרו בנאום הפתיחה של המשפט בזכותם של הבריטים לשפוט אותם כלל ועיקר. "כל המדיניות של הלח"י הייתה אז שלא להכיר בזכות המנדט לשלוט ולשפוט. עמדנו וכפרנו בזכותו", מספרת כהן שהייתה באותם ימים בכלא הבריטי ועל המתרחש בקהיר למדה מרסיסי מידע שהוחדרו בדרכים לא דרכים אל בין כותלי הכלא.
"קיבלנו דואר מחתרתי בדרכים שונות, בקופסאות עם תחתיות כפולות. לפעמים העבירו לנו כרוזים ולפעמים גם עיתונים בתחתית הכפולה", היא מספרת ומציינת כי את מחאתם על העלאת חבריהם לגרדום יכולים היו לבטא בערב זיכרון שקיימו בכלא לזכר חבריהם.
על הלורד מוין עצמו שבו התנקשו השניים מדגישה כהן כי הוא היה "הסמל שבסמל" של האנטישמיות. זאת כאשר המשפט הזכור ביותר שלו היה תגובתו להצעת הגרמנים למכור לו מיליון יהודים מיהודי הגטאות. בתגובה אמר הלורד מוין 'מה אעשה עם מיליון יהודים' ובכך למעשה חרץ את גורלם לעלות במשרפות.
כהן מציינת כי חומרת דבריו של הלורד מוין הביאו לתגובה חריפה ולמחאה גם מצידם של אנשי בן גוריון והממסד העברי של אותם ימים ולא רק מכיוונם של אנשי המחתרת.
בשנת 75' בוצעה עסקת החילופין שבה הוחזרו גופותיהם של השניים לאדמת ישראל. המהלך בוצע אז ביוזמתו של מי שהיה אז חבר כנסת, יצחק שמיר ז"ל שבעברו היה ממפקדי הלח"י והכיר את השניים באופן אישי. אירוע זה זכור היטב בשל הדרמה שליוותה אותו כאשר נפתחו ארונותיהם של השניים וגופותיהם ופניהם התגלו ללא פגע. גאולה כהן זוכרת את הרגעים הללו של קבלת הגופות והיא מספרת:
"שמיר הלך כמה עשרות מטרים עד אליהם. הלכתי אחריו במרחק מסוים. לא נתנו לנו להתקרב יחד איתו. הארונות הונחו על הקרקע עם משמר חיילים. הוא הגיע לגופות והחל טקס פתיחת הארונות. זה היה רגע מצמרר. אף אחד לא ידע מה נמצא בתוך הארונות. זה היה מצמרר לעילא ולעילא כי כשהורידו את הכסות מהפנים התברר שמשקיפים אלינו שני אנשים צעירים ויפים ללא קמט בפניהם, כאילו נולדו מחדש", מספרת כהן המתארת את ההלם שתקף את שמיר למראה המחזה המפתיע. כהן מוסיפה ומציינת כי המחשבה שעלתה כבר אז בראשם של הצופים במחזה הייתה הקביעה של חז"ל על הרימה שאינה שלטת בגופם של הרוגי מלכות.