טאלב טוואטחה, מגנה השמאלי של מכבי חיפה, יצא במוצאי שבת האחרון נסער מהמשחק.
הסיבה למצב רוחו הסוער הייא שכבר תקופה ארוכה שהוא סובל מקללות גזעניות כלפיו מצידם של אוהדי הקבוצה שלו עצמו. כאמור, ההשפלה הגיעה לשיאה בהפסד האחרון של קבוצתו לבני סכנין, בו קיללו האוהדים את כל אילן היוחסין שלו ופגעו בציפור נפשו של המגן הצעיר.
מחוץ לאצטדיון הוא גילה שגם שם אורבים לו האוהדים ומקללים אותו ללא הרף. בנוסף האוהדים קראו לו להסתלק מהקבוצה, תוך שימוש בביטויי גזענות מחפירים. טאלב המתוסכל הוציא מרכבו את משענת הכיסא האחורי, וזרק אותה לעבר האוהדים בחמת זעם. אבל זה לא הספיק לטאלב, לאחר מכן גם רצה לתקוף אותם עם ג'ק, אך כמה אנשים שהיו במקום הצליחו במזל להרגיע אותו ולהכניס אותו לרכב. במכבי חיפה החליטו, בינתיים, שלא להעמיד לדין את השחקן. גם הם הבינו שהפעם צריך לטפל בקהל לפני שפונים בטענות לשחקן.
גם אתמול, נוכחנו לראות בדרבי התל אביבי בכדורסל, כיצד אוהדים יכולים לעורר את חמת זעמם של השחקנים, עד כדי מכות. אלפי אוהדיה הגזעניים של הפועל תל אביב הרגישו בנח לקלל את את סופו, שחקן מכבי תל אביב בשלל קריאות וקללות גזעניות, כאשר על פי דבריו של השחקן, האוהד שגרם לכל המאומה בסיום איים על חיי בתו ובנו של השחקן הגדול. דברים אשר גרמו לסופו כמעט ולעשות סוף לאותו האוהד. סופו לא חשב פעמיים ועלה ליציע בכדי לסגור חשבון עם האוהד, התגובה מפחידה - בהחלט, אבל מותאמת להתנהגות האוהד? אולי.
מי אשם במצב הפעם?
הרבה פעמים במהלך העונה אפשר לראות שחקנים ואפילו מאמנים שעונים לקהל שהקניט אותם ולא שותקים לו. קל להטיף להם שהם משמשים דוגמא לבני נוער, ושאסור להם להגיע למצבים כאלה. אבל האמת היא, שאסור לנו לשכוח שיש פה תופעה זוועתית. תופעה שבה כל פרחח מגיע לאצטדיון או לאולם ספורט, על מנת לקלל ולעשות ככל העולה על רוחו במגרש, דבר שהופך את הנוער כולו לכאלה שהופכים את המשחק ליציאה עם החבר'ה שבמהלכה הם שואגים, מוציאים אנרגיות ועצבים, והולכים מכות עם כל דבר שזז.
אולי תופתעו לשמוע אבל מי שמכיר את התנהגות בני הנוער הצעירים, יכול לראות כי ניצני האלימות והרוע מופיעים כבר בגיל הצעיר, וזה רק הולך ומתדרדר עם השנים ולא להפך. אותם בחורים שבילדותם מציקים לחלשים ויורדים לחייהם ומחרימים אותם, אלה שנקראים "מלכי הכיתה", הם אותם חבר'ה שמגיעים אחר כך לאצטדיונים, "מונעים משנאה טהורה" ועושים את מה שעושים.
לא צריך להיות במגרשים בשביל לשמוע שהיום רובו הגדול של קריאות העידוד והשירים בפלייליסט של קבוצות האוהדים בארץ, הם שירי שנאה ליריבה ולא שירי אהבה לקבוצה. גם כשהיו ארגונים שניסו להתרכז רק בעידוד הקבוצה, האמוציות של המשחק גררו אותם שוב לקללות, גזענות ואלימות וחוזר חלילה. הפרובוקציות של אוהדי האורחת מתסיסים בקלות את האוהדים של הקבוצה המארחת, וכך נוצרים להם שירים שכל עיסוקם הוא בזלזול ביריבה במקרה הטוב, ובאיחולי שריפה/מוות/חנק לאוהדי הקבוצה הנגדית והקבוצה עצמה במקרה הרע.
אז מה עושים?
הגיע הזמן שההתאחדות או מנהלת הליגה, מי שתהיה הרצינית מבין השתיים, בשיתוף פעולה עם הקבוצות, יקציבו כספים ויפנו את המשאבים להקמה ותפעול של "יחידה למאבק באלימות במגרשים" כפי שקרה וקורה בהצלחה רבה בליגה האנגלית.
ביחידה הזאת לא תהיה מעורבת רק המשטרה שמקבלת המון כסף כל משחק, על העמדת שוטרים שכל תפקידם הוא לאכול או לעשות פוזות עם הסוסים שלהם. אלא שוטרי יס"מ רציניים, כאלה שיטילו את חיתתם ביציעים, יעשו בהם סדר, ויהפכו אותם למקום שאפשר להביא אליו משפחות במציאות ולא רק בהבטחה יפה לאוהדים על ידי הקבוצות.
את הנושא הזה צריך לקחת ברצינות רבה. אולי אפילו להגדיר אותו כפרויקט לאומי, פרוייקט שיכלול גם הקמת יחידת מודיעין מסודרת שתאסוף מידע כל שבוע על התארגנויות של אוהדים לקראת המשחק. עם שיטוט קצר בפורומים ובדפי הפייסבוק של אותם ארגוני אוהדים אפשר לדעת בקלות מה הם מתכננים ולאן נושבות הרוחות...
כרגע זה לא רוחות של אביב, זה רוחות של מלחמה. אז קדימה לעבודה!