השאלה אודות הרצון לביצוע משימה עשויה לעורר רמות שונות של מודעות,והתשובות עשויות להגיע ממקומות שונים של רגשות ותחושות. למשל, ייתכן שהשאלה עוסקת במידת המודעות שלך לרצון שלך:
האם את יודעת מה את רוצה? האם את מדויקת ויודעת מה רצית לעשות עכשיו? האם את מרשה לרצון שלך להיות נוכח בזמן העשייה ואת מצרפת רגשות וחשק וריצוי לפעולות שאת מבצעת?
השאלה "מה רציתי לעשות עכשיו?" עשויה לעורר גלים של חשבון נפש.
לא פעם אנחנו מוצאות את עצמנו מבצעות פעולות שלא רצינו לבצע, ואנחנו תוהות אם נכון להקדיש זמן לדברים שאיננו רוצות לבזבז עליהם זמן, במקום להקדיש את הזמן שלנו לדברים החשובים לנו.
שאלה הזו עשויה לעסוק גם בהיבט הפרקטי של הזיכרון: האם את זוכרת מה רצית לעשות עכשיו, או שהדבר נשכח ממך ואת עסוקה כרגע במשהו אחר? מה הוא הדבר שרצית לבצע וכרגע אינך נזכרת בו?
במאמר זה אני רוצה להתייחס למרכיב הזיכרון בסיטואציה של התהייה המבולבלת "מה בעצם רציתי לעשות?".
אני פוגשת נשים רבות שמתלוננות על ירידה בזיכרון, כלומר על שכחה. בדרך כלל אימהות אינן מזכירות את הזיכרון שלהן כגורם חשוב בניהול הבית.
הן אומרות שחריצות, זריזות, תכנון וסבלנות הן תכונות אימהיות רבות עוצמה וחיוניות, אבל זיכרון? הוא מתלווה לחוויות הלימודים, ומשהסתיימו אלו - כאילו נדחק לקרן זווית ושכחנו ממנו.
היזכרי לרגע במטלות הקשורות למשפחה שרמת זיכרון גבוהה מסייעת לבצע אותן בזריזות וביעילות. נזכרת בכמה? אעזור לך:
• לזכור רגישויות של ילדים – לתרופות, למאכלים ולחומרים, ואת שמות התרופות שקיבלו בשל כך.
• לדעת אילו תרופות הילד קיבל לאחרונה.
• לתת לילד אנטיביוטיקה במשך עשרה ימים, שלוש פעמים ביום.
• לקחת מדי יום ויטמינים ותרופות אחרות.
• לקנות תרופה למחלה כרונית לפני שמגיעים לגלולה האחרונה.
• לשלם חשבונות בתאריך מתאים מבחינת מצב חשבון הבנק והתאריך האחרון לתשלום.
• לזכור מתי היה כאן טכנאי ואם התיקון עדיין באחריותו.
• לחדש מנוי לקרן המעשרות כדי לא להיתקע עם פירות לא מעושרים.
• לשלם חובות לשכנים ולידידים ולדאוג שיהיה בבית כסף קטן לקניות בחנות השכונתית.
הדוגמאות הללו נוגעות רק לבריאות וקצת לפיננסים, אך מה עם אסיפות הורים, הציונים שהילדים קיבלו במשך השליש ומספר הפעמים שהם איחרו, חלו וחסרו בבית הספר? מה עם ימי הולדת ותאריכי הנישואין שלכם, של האחים ושל בני המשפחה הקרובה? מה עם הבטחות? שוכחים. לא נעים.
חלק מאיתנו מסרב לקבל את השכחה כמצב כרוני, ואנחנו מתנצלות ואומרות שמעולם לא היינו חזקות בזכירת שמות של אנשים ושאנחנו מתקשות לחבר פנים לשם.
"מעידות פעולה" הן מקרה נוסף שבו הזיכרון שלנו מתעתע בנו, והן נובעות דווקא מזיכרון פעיל.
בגלל שאנחנו רגילים לפעול באופן אוטומטי, אנחנו זוכרים מה אנחנו רגילים לבצע בסיטואציה מסוימת ומבצעים את הפעולה הרגילה בלי תשומת לב.
לעתים התוצאה היא פעולה מתסכלת, דבר שבגיל מסוים מתחיל להפחיד ולעורר חששות של ממש בקשר ליכולת הזיכרון הנחלשת שלנו ולסניליות שמתחילה להראות סימנים מדאיגים...
המיקוד בפעולות לוקח מאיתנו אנרגיה ומגביל אותנו. לעומת זאת, הפעילות האוטומטית משחררת את מוחנו לבצע בו זמנית, באופן סימולטני, מטלות שונות. כך אנו חוסכים זמן ומאמצים.
אבל לעשייה הרוטינית יש מגבלות משלה. אנו מועדים תוך כדי פעולה, פזורי נפש, ושואלים את עצמנו: איך זה קרה?
• מדוע מזגתי את המים הרותחים למכל הסוכר ולא לכוס?
• כיצד זה סגרתי את המעטפה לפני שהכנסתי לתוכה את המסמכים החשובים שבגללם נשלח המכתב?
• עמדתי מול המראה שליד הכיור והתכוונתי למרוח שפתון. פתאום אני מוצאת את עצמי מצחצחת שוב את השיניים.
• התכוונתי ללכת למשרד עורכי הדין ששוכן שני רחובות ליד מקום עבודתי. יצאתי מהבית ולפתע מצאתי את עצמי בעבודה. כיצד זה קרה?
התשובה נעוצה בשיטה שבה המוח שלנו בונה את פרטי הזיכרון. פרטים אלה נשמרים בתאים האפורים כחטיבות שלמות של פעולה. כל פעולה קטנה נזכרת בתוך רצף אחד של סְכֵמָה - מעין שרטוט מוחי שמקל על הזכירה ועל השליפה בשעת הצורך.
המוח בונה ללא הרף את סכמות הפעולה שאנחנו מכירים מההווי היומיומי של חיינו השגרתיים. הולכים לעבודה, מתארגנים לישון, מרימים את הטלפון ומחייגים 94567...
– רוב הסיכויים שנמשיך לפי הטלפון שאנחנו רגילים לחייג אליו, גם אם הפעם רצינו להגיע לחברת פוליש וניקיון בע"מ.
חוקר בשם ריזון ביקש משלושים וחמישה מתנדבים שיתוודו על מעידות הפעולה שהיו מנת חלקם במשך שבועיים.
הם ניהלו יומן וספרו ארבע מאות מעידות פעולה, ביניהן היו טעויות של חזרה על פעולה שכבר נעשתה.
שוב הלכתי לסגור את החלונות...שוב התחלתי לחייג לחברת המוניות... "שאלתי אותה אם היא מסכימה להופיע באספה של הארגון, והיא אמרה לי שכבר שאלתי והיא כבר אמרה שזה בסדר ושהיא תבוא, אז מה הבעיה... הרגשתי מבוכה עצומה".
אחרים דיווחו על מעידות תכופות יותר של סטייה מהמטרה: עליתי למעלה כדי להביא את הכביסה המלוכלכת וירדתי למטה בלי הכביסה. במקום זה ניקיתי את חדר הכביסה".
דוגמאות שכיחות של סטייה מהמטרה קרו לעקרות בית שמצאו את עצמן ליד המזווה בלי לדעת מה בעצם ציפו למצוא שם.
כישלון של זיכרון אינו רק כשל בזכירת מה שהיה בעבר לצורך שינון, ידיעה או מתן עדות בבית הדין.
כישלון בזיכרון מתבטא גם בביצוע משימות ובתכנון משימות שעלינו לבצע בעתיד. מתברר שהזיכרון נחלק לכמה סוגים.
הזיכרון הפרוספקטיבי הוא הזיכרון שיקבע את יכולתנו לתכנן סדר יום הגיוני שניתן לעמוד במטלותיו כפי שהוגדרו ברשימה שערכנו.
מדהים לגלות את חוסר הקשר בין הזיכרון הפרוספקטיבי לזיכרון הרטרוספקטיבי – מושג המבטא זכירת אירועים שקרו בעבר.
כולנו מכירים את הפרופסור המפוזר, שמומחה בזכירת רשימות מילים לועזיות ובקי ברזי כתב היתדות האשורי אך אין לו מושג היכן אמורים להימצא מגפיו והאם יש לנעול היום סנדלים.
הזיכרון המוחלט של מה שקרה לי אתמול עד לציטוט פרטי השיחה לכל דקדוקיה וכוונותיה ותרי"ג הרגשות הקשורים בה אינו מחייב שתהיה לי יכולת זהה בניהול משק הבית שלי, אשר מבוסס על הזיכרון הפרוספקטיבי שלי.
התברר שיש שינוי בין תהליכי הזכירה של זיכרון רטרוספקטיבי, מבוסס עבר, לזיכרון פרוספקטיבי, מבוסס הווה ועתיד.
הסיבה לכך אינה ברורה דיה.
חוקרים אחרים מצביעים על כך שגורמים כמו לחץ ועייפות משפיעים על יכולת הזיכרון הפרוספקטיבי. המסקנה היא, כמובן, שהקדשת זמן לשינה ולמנוחה תעלה את התפוקה שלכם בניהול היומיום.
המאמר המלא פורסם במגזין 'פנימה'
לרכישת מנוי לחצי כאן