היה זה בתקופת סבסטיה, כאשר בחורי ישיבות ההסדר נשלחו לערי ארצנו להקים בהן מטות של "גוש אמונים".
אי שם גרה לה משפחה דתית לאומית חשובה. אב המשפחה היה אישיות ידועה ופעלתנית, והמשפחה מכניסת אורחים ובעלת חסד.
בקומה מתחתיה, "דירה להשכיר" בה התגוררו בשלום בית סטודנט פעיל נלהב בתנועת בית"ר אוהב ארץ ישראל, וסטודנט קיבוצניק מ'השומר הצעיר', בחור שקט וחכם. אליהם הצטרפו שלושה בחורי ישיבה שנשלחו לארגן מטה של 'גוש אמונים'.
מהר מאוד הפך הבית למטה פעיל ביותר.
למשפחה היקרה שהתגוררה בקומה אשר מעל, הייתה בת מוכשרת, מוצלחת, נמרצת, שמחה ופעלתנית. בקיצור, מושלמת. מורה מתחילה בתיכון, בעלת כושר ארגוני וכמובן פעילה נמרצות במטה של 'גוש אמונים' אשר בדירה מתחת. היא הייתה חברה שלי.
יחד עם תושבי הדירה מלמטה, עבדנו, פעלנו ונשמנו שעות ארץ ישראל. עלינו לסבסטיה, וב"ה ההתיישבות יצאה לדרך. לאחר מכן חזרנו לשגרה יום יומית עם פעילות מתונה ועקבית.
יום אחד, הלכה חברתי לעבודה בתיכון שבו לימדה, הרגישה לא טוב, נפלה ואיבדה את ההכרה.
זמן לא קצר היא הייתה מחוסרת הכרה והרופאים לא ידעו מה הסיבה לכך. ב"ה לאחר כמה שבועות חזרה להכרתה והתחילה לדבר. המילה הראשונה שאמרה הייתה שמו של הקיבוצניק השקט והחכם מ'השומר הצעיר'.
הוריה היו בהלם ולא הבינו. הסתבר שעם הזמן נוצר ביניהם קשר ידידותי, רעיון שבוודאי איש לא שיער בדעתו. לאט לאט החלימה חברתי, בעוד היא גוררת רגל וידה משותקת. קשה היה לראות אותה בכך, הרי היא הייתה הר געש של עשייה.
במשך הזמן נותרה חברתי עם מוגבלות בידה, ובינתיים נמשך הקשר עם הקיבוצניק מ'השומר הצעיר' וב"ה הם החליטו להתחתן.
כששאלתי אותה מה הם יעשו עם קיום המצוות, הרי הוא לא יודע כלום בקיום מצוות בין אדם למקום, ענתה לי שהוא מוכן לכבד את העיקר.
בחתונה הייתה התרגשות גדולה ושמחה עצומה על הנס שהיא חזרה לחיים ועל עצם העובדה שהיא מתחתנת עם אדם בעל מידות נעלות, קיבוצניק מ'השומר הצעיר', והיא בחורה דתית רצינית.
שלושה ימים אחרי החתונה היא התקשרה אלי וביקשה ממני לבוא לעזור לה לסדר כיסוי ראש.
שאלתי אותה מה הוא אומר על זה, והיא ענתה שזה לא מפריע לו. היא עם כיסוי ראש והוא בלי, היא מקיימת מצוות למהדרין והוא מפנים ולומד, מדען במקצועו שצריך שהכול יגיע דרך הבנה שכלית.
את היום שהיא התקשרה אלי וסיפרה לי שהוא החל להניח תפילין לא אשכח.
ב"ה הם זכו להקים יחד דור ישרים מבורך, כשילדיהם יונקים משניהם אהבת ה' וקיום מצוותיו ברוח 'גוש אמונים'... היום הם סבא וסבתא לתפארת. יהי רצון שיזכו הלאה לראות נכדים ונינים הולכים בדרך אבות.
כשבונים יחד בית, כל אחד בא עם הירושה שלו מבית הוריו ועם מה שהוא עצמו למד והפנים במשך הזמן.
הבסיס לקשר צריך להיות יראת שמים ומידות טובות, כשהעיקר הם לב טוב, עין טובה ונכונות לעבודה משותפת ועקבית עם הרבה סבלנות ורצון. אם יש את כל אלה - השאר, בדרך כלל, מגיע לאחר מכן.
הרי כתוב ש"מד' אישה לאיש". אם כן, אין מקום להילחם או להיבהל. צריך ללכת בתמימות ובאמונה ולתת לקב"ה לעשות את שלו. אף אחד לא יודע מה ה' מזמן לו ממש מעבר לפינה, אחרי שהצליח לעקוף את הגאווה, האגו והדמיון.
במקום שבו מחוברים לה' בתפילה, שם נמצאת המציאה.
פורסם לראשונה במגזין 'פנימה'
לרכישת מנוי לחצי כאן