למה אסור לשמוע מוזיקה?
למה אסור לשמוע מוזיקה?פנימה

ימי ספירת העומר הם הימים המחברים בין יציאת מצרים למעמד הר סיני. בין היציאה מהעבדות הגופנית לבין הגאולה הרוחנית, שהיא הקרבה לאלוקים. 

רק במכה העשירית הבין פרעה את מה שמשה רבנו ניסה להסביר לו, לפני כן, בנחת. דע לך, אמר משה: אין אפשרות לעבוד את ד' במצרים, צריך גאולה גופנית לפני הגאולה הרוחנית. 

בסופו של דבר, פרעה שולח את עם ישראל והם מקבלים תורה. ספירת העומר אומרת גם את ההפך – היציאה מהגלות הגופנית אינה גאולה בלא מתן תורה. 

ספירת העומר הופכת את שני החגים - פסח ושבועות - ליחידה אחת, והדברים הללו נכונים בימינו, כמו שהיו נכונים בזמן יציאת מצרים. כל אדם שאינו מונה את הספירה הזו אינו נקרא טהור ואינו כדאי שיהיה לו חלק בתורה (ראה פרשת אמור, צ"ז, ב). 

להראות אהבה

ה'בן איש חי' כותב על ימי ספירת העומר: "וייזהר בהם מאוד מאוד מן הכעס ומן הקטטה וממחלוקות בבית ובחוץ, ויראה אותות אהבה ורעות, הן לבני ביתו והן לאנשים אחרים". טעם העניין הוא ללמד שהחיבור הרוחני לתורה קשור לחיבור שצריך להיות בין כל האנשים בעם ישראל, כמו שאנו יודעים שמתן תורה חל כשעם ישראל הגיע להר סיני - "ויִחַן ישראל", ויחן - לשון יחיד. כאיש אחד בלב אחד. כל זמן שהיו מפורדים – אי אפשר לתת להם תורה. אולם כשהם מחוברים – אפשר לתת להם תורה. 


כך בימינו. ההכנה למתן תורה קשורה במידות שבין אדם לחברו הנלמדות בפרקי אבות, שאנו הספרדים קוראים ולומדים משבת ראשונה אחרי הפסח ועד חג השבועות. 

אנו יודעים שתורתם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא לא החזיקה מכיוון שהם לא נהגו מספיק כבוד זה בזה. עוד אנו יודעים שלקלקול הזה היה חלק בחורבן בית שני. חלק מאותה שנאת חינם שהחריבה את בית המקדש, שלא נבנה עדיין. 

הסיבה לדיני אבלות
זאת הסיבה שגם אנו, עד היום, נוהגים קצת דיני אבלות בימים אלו, כך שבכל פעם שנצטער על כך שאין עושים חתונות בימים אלה, או על שאיננו יכולים לשמוע מוסיקה, נזכיר לעצמנו שהחיסרון הזה נובע מכך שאנו צריכים להרבות אותות אהבה ורעות לבני ביתנו ולאנשים אחרים. לצערנו, עוד לא תיקַנו את הקלקול הזה. 

ל"ג בעומר- התיקון

ל"ג בעומר הוא יום שכולנו שמחים בו, יום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. יום שבו החל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו החדשים, אחרי שהצטער על פטירת עשרים וארבעה אלף תלמידיו במגיפה, והם: ר' שמעון בר יוחאי, ר' יהודה בר אלעאי, ר' מאיר בעל הנס, ר' יוסי ור' נחמיה. תלמידים אלו תיקנו את מה שקלקלו אותם עשרים וארבעה אלף תלמידיו של רבי עקיבא. הם היו גדולים בתורה והייתה בהם אהבת חברים והארת פנים. ומרוב אור והארת פנים יצא מהם בסופו של דבר הזוהר הקדוש. 

הם מילאו את ארץ ישראל תורה, כל אחד בדרכו: ר' שמעון בר יוחאי - לאחר שלוש עשרה שנה במערה עם ר' אלעזר בנו הוריד לעולם את ספר הזוהר המופלא; ר' מאיר בעל הנס, ר' יוסי ור' נחמיה – הרבו תלמידים ועסקו בלימוד תורת הנגלה והנחלתה לעם ישראל; ר' יהודה בר אלעאי - קיים את צוואת רבי עקיבא רבו: חינוך הדור לאהבת התורה מתוך מידות ודרך ארץ. אלו אנשי דורו של ר' יהודה בר אלעאי, שהיו עניים מרודים והיו כולם דואגים זה לזה וכולם מכוסים בטלית אחת.

כי אילו כל אחד היה דואג לעצמו, הטלית הייתה מספיקה רק לאחד. אבל תלמידיו כולם היו מאוחדים ודואגים זה לזה וכך כולם היו מכוסים. לכן, גם טלית אחת הספיקה לכולם. 

ר' יהודה בר אלעאי, עלה בידו לחנך דור שלם של תלמידי חכמים ופשוטי עם לאהבת תורה ולאהבת חברים. בכך הגשים את צוואתו של רבי עקיבא רבו, לאחד את שני עמודי התווך שמהם בנוי האדם היהודי השלם: תורה ומידות – אהבת חברים. 

יהי רצון שתורה זו תהיה גם נר לרגלנו כולנו, וד' יעזרנו ברחמיו להיות באהבה ובאחדות בכל עת ובכל זמן, אמן כן יהי רצון.

פורסם לראשונה במגזין 'פנימה'

לרכישת מנוי לחצי כאן