לפני מספר שנים השתתפתי בכינוס המדהים של 'בניין שלם', וכמדי שנה רחב לבבי למראה ציבור הנשים הנפלא מהמגזר החרד"לי ההולך ומתעצם ב"ה. כמו כן, התפעלתי ממערכת השיעורים המורכבת, שאף בה בלט האיזון המופלא בין היחס לערך המשפחה היהודית ובין היחס לערך "המימוש העצמי" מחוץ לכותלי הבית.
אכן, לדעתי המימוש העצמי הגדול ביותר לכל אישה, ולו גם הקרייריסטית ביותר, יישאר בין כותלי הבית! בדומה למושג היפיפה 'נועם עול מצוות', המגדיר באופן מדויק את מערכת החובות המוטלות לפתע על הנער בר המצווה, כך הייתי מגדירה גם 'עול' זה של הקמת בית בישראל: אין ספק, זהו עול - אבל עול נעים, מהנעימים ביותר עלי אדמות; עול שמוסיף ומעשיר את האישיות, את ה'אני', את הסיפוק האישי, ובו בזמן מאפשר את המשך קיומנו כעם. נועם עול הבית!
מהם הגורמים לרווקות המתעצמת?
בכינוס הראשון של 'בניין שלם' השתתפתי בשיעורו של ראש המוסד החשוב הזה, הרב אוהד תירוש, שדיבר לפני פורום של שלוש מאות רווקות מקסימות, כשהוא פותח את דבריו בהצהרה: כל רעיון הקמת 'בניין שלם' לא נוצר אלא על מנת לשכנע את הבנות של ימינו להינשא...
אז התוודעתי לראשונה לתופעת הרווקוּת המתעצמת. ברור שמוטל עלינו כהורים לנהוג ברגישות כלפי הרווקים והרווקות, אולם מאידך כחכם שעיניו בראשו עלינו להשריש בהם את הרצון, הזכות והחובה להינשא כערך עליון, מעל לכל שאיפה אחרת. עלינו לעשות זאת מגיל צעיר מאוד, כבר מגיל בית הספר היסודי.
לדעתי אנו נוטים להדגיש יותר מדי את שאיפותינו להישגיות לימודית אצל ילדינו, לפעמים על חשבון המטרות הנעלות יותר. על מערכת החינוך להעלות על נס את הייעוד והחזון הגדולים ביותר שיש לאיש ולאישה בעולמנו – בניית בית בישראל. הדברים חשובים כפליים בעידן שבו מתנהלים מדי יום דיונים על הבעיה הדמוגרפית של העם היהודי.
בזמנו השתתפתי בדיוני הוועדה הציבורית לדמוגרפיה, ועדה שהתחילה את פעולתה עוד בימי בן גוריון, והודגש בהם הצורך לחנך גם את הציבור החילוני להפנים את הרצון האמיתי והיסודי להקים משפחה, רצוי משפחה גדולה.
מי באמת זקוקה לטיפולים
במקביל לכך חייבים להגביר אצל הבנות את המודעות לשעון הביולוגי המתקתק, עם כל הכאב הכרוך בדבר. הכוונה היא לכך שיש ירידה משמעותית ועקבית של מספר הביציות בגוף האישה מזמן שהייתה ברחם, אז היו לה מיליוני ביציות, ועד לגיל ההתבגרות, עת נותרו רק כמה מאות אלפים, וכלה בגיל המעבר שבו מתרוקן מאגר הביציות לחלוטין.
הממסד הרפואי טרח לפתח טכנולוגיות מסובכות כתרומת ביצית כדי לסייע לנשים שיש להן חסר פיזיולוגי בביציות, ולא כדי לשרת נשים ש"פספסו את הרכבת" בגלל חוסר מודעות וחינוך לקוי. אני אף זכיתי להיות חברה בוועדה הממשלתית שהכינה את הצעת החוק לתרומת ביציות, הצעה שהתקבלה לאחרונה בכנסת. אולם במדינתנו ממתינות לתרומת ביצית יותר משלושת אלפים נשים, כאשר רובן המוחלט הן נשים שאיחרו להינשא וזקוקות עתה לטיפולים אלו למרות שנולדו עם שחלות תקינות.
ושוב אסיים בתפילה הנפלאה: "ונזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות".
פורסם לראשונה במגזין 'פנימה'
לרכישת מנוי לחצי כאן