מחשב
מחשב Thinkstock

קשה מאוד להאזין ביממה האחרונה לברברת בערוצי התקשורת סביב התופעה המכונה "תג מחיר". 

ראשית חשוב להדגיש (ואולי מיותר) כי כל בר דעת מבין שהפעולות המכונות "תג מחיר" הן פעולות אסורות. הן גם מיותרות ומזיקות לימין בישראל מאחר והן מעניקות על מגש של זהב סיבות נוספות לתקוף את הציבור ביו"ש.

הדברים אמורים ביתר תוקף כשמדובר בטוקבק טיפשי נגד חיילי צה"ל. הטוקבק שפורסם בכותרת הראשית של "ידיעות" אסור היה לו להיכתב ונזקו הוא עצום. עם זאת, הרשת, למי ששכח, מלאה בדברי שנאה והסתה נגד מגזרים שלמים אך אלה לא זכו לכותרת ראשית ב'עיתון של המדינה'.

אז למה כל כלי התקשורת עוסקים בבחורה הצעירה ובטוקבק ההזוי? משלוש סיבות, עונת המלפפונים, נקמנות משטרתית וניסיון של פוליטיקאים לגרוף הון פוליטי.

אגלה לכם סוד, מפלס החדשות אחרי יום העצמאות יורד דרמטית, אין מסיבות אלכוהול שמסתיימות ברצח, אין אונס קבוצתי בתל אביב, אין אסונות טבע בארצות הברית ויש פגרה בכנסת (שמסתיימת ב"ה ביום שני הקרוב). השילוב הקטלני הזה מביא את עורכי התכניות לחפש אקשן - זו הסיבה הראשונה לקשקשת בתכניות האקטואליה ולעמודים הכפולים בעיתונות שעוסקים בטוקבק ההזוי והמטופש.

הסיבה השנייה כאמור, היא אוזלת היד המובילה לנקמנות משטרתית. משטרת ישראל מתקשה לטפל ולשים את ידה על פרחחים מהצפון, מהדרום, מקריית יערים וגם מיו"ש שמרססים גראפיטי ילדותי על קירות שונים באתרי בנייה.

אזלת היד גורמת למשטרה להשתמש נגד תושבי יצהר בטקטיקות המתאימות לבריון שכונתי ולא לגוף ריבוני. כך למשל אם ברצונכם לבקר בימים אלו בישוב יצהר כדאי מאוד שתוודאו שברשותכם תעודת זהות, רשיון הנהיגה אתכם, ורכבכם תקין לחלוטין. המשטרה שמתוסכלת מאוזלת היד של עצמה, בוחרת להציק לכל תושבי הישוב כנקמה, ועורכת בדיקות מעמיקות לכל רכב שנכנס לישוב או נוסע בו.

אולם מעבר לטקטיקה נגד התושבים היא גורמת למשטרה לנקוט גם באסטרטגיה תקשורתית לוחמנית שיוצרת תמונת מציאות מעוותת אצל צרכני התקשורת. המשטרה מתדלקת את העיתונאים ו"מסדרת" להם את לוח המשדרים. במקום לשתוק ולהתבייש על אזלת היד וכישלונה בתפיסת חשודים (אם מדובר באמת באזרחים תמימים ולא באנשי שב"כ) בוחרת המשטרה להתרברב על כל חקירה ומבצע מעצרים מלחמתי באישון לילה.

לא סתם סירבה משטרת ש"י לענות לערוץ 7 מדוע התמהמהה שבועות ארוכים בטיפול בטוקבק ההזוי של תושבת יצהר שנמסר לה עוד לפני חג הפסח.

הסיבה השלישית כאמור היא רצונם של פוליטיקאים מתוסכלים ללבות את התבערה. קחו למשל את ציפי לבני, שמשתעממת במשרד המשפטים וביבי לקח לה את הצעצוע שנקרא "המו"מ המדיני". לבני מנצלת כל פעולת 'תג מחיר' למען מטרותיה הפוליטיות ומנסה לקשור פורעי חוק למפלגת "הבית היהודי" ולעומד בראשה נפתלי בנט. התקשורת מחרה-מחזיקה אחרי הפוליטיקאים וכדרכה מגבירה את המהומה. הגדילה לעשות תחנת גלי צה"ל שהעלתה לשידור הבוקר את דליה רבין. המסר שמשודר למאזינים אפילו איננו סמוי: הטוקבק המטופש עוד יוביל לרצח ראש ממשלה.

ההסתה בעיתונות, מגיעה ומחלחלת לאזרחים תמימים שנופלים למלכודת התקשורת ומאמינים למסרים המעוותים. הופתעתי, או שלא, כשנהג שעמד במקביל אליי ברמזור ברמת גן הטיח בי כי "חברים שלי מבצעים תג מחיר".

המשמעות של האנקדוטה הלא משעשעת הזו היא, כי הסיכול הממוקד שמבצעת התקשורת לאנשי יו"ש - בשליחות עצמה ובשליחות המשטרה והפוליטיקאים משמאל - מצליח.

התקשורת הצליחה לגרום לחברה הישראלית להטיל דופי בציבור חובשי הכיפות בישראל - פעם אלה הם חובשי כיפות סרוגות ופעם אלה חובשי כיפות שחורות - ובעצם לכל מי שלא משתייך לקליקה התל אביבית הסגורה והמאוהבת בעצמה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו