המאבק על הר הבית -לא לדתיים בלבד

למרות, ואולי דווקא בגלל, התנכלויות הווקף מחד והמשטרה מאידך, למחאה סביב הר הבית שותפים גם סטודנטים חילונים ואפילו ח"כים מהשמאל.

ישי פרידמן , כ"ג באייר תשע"ד

המאבק על הר הבית -לא לדתיים בלבד-ערוץ 7
הר הבית
המטה לתנועות המקדש

צריך להיכנס לקבוצת הפייסבוק "סטודנטים למען הר הבית" כדי להבין שהמאבק על המקום הקדוש ביותר לעם היהודי חצה מזמן את גבולות המגזר.

בקבוצה הזו תמצאו קרוב ל‑300 חברים צעירים, סטודנטים שמביעים נכונות להיאבק על המקום. לא תמצאו שם יותר מדי כיפות או שביסים וחצאיות ארוכות. מדובר בקבוצה שהוקמה על ידי סטודנטים חילונים ומסורתיים שהתגייסו למאבק על ההר.

מאבק בלב המיינסטרים

משהו השתנה בשנים האחרונות ביחס להר הבית. מה שנתפס בעבר כמאבק של כמה משוגעים לדבר, אנשים שבאים מלב לבה של הדתיות, הפך היום להיות מאבק של תנועה. כבר לא מדובר בכמה "הזויים" כמו שהתקשורת אהבה לצייר, אלא בקבוצה נחושה שבאה מלב המיינסטרים של המחנה הלאומי.

תום ניסני, למשל, הוא ממקימי קבוצת הפייסבוק "סטודנטים למען הר הבית". הוא בן 25, מגיע מבית לא דתי שבו עושים קידוש ביום שישי ובזה נגמר הסיפור פחות או יותר. הוא סטודנט באוניברסיטה עברית, משרת ביחידה מובחרת בצבא וחבר בתנועת הסטודנטים 'אם תרצו'. את הר הבית הוא רואה מחלון חדרו במעונות הסטודנטים. יום אחד החליט לעלות אל ההר כדי "לראות את המקום שמדברים עליו בחדשות". מאז הוא לא מפסיק לפעול למען הר הבית.

"כשאתה נכנס להר הבית זה מכה בך חזק מאוד ישר על ההתחלה", מסביר ניסני, "ההפרדה בין יהודים למוסלמים. ההקנטות, ההשפלות, ההתנהלות של המדינה, של השוטרים. הרי אנחנו מדינה יהודית וזה המקום הכי קדוש, ולא יכול להיות שכך מתנהגים כלפי יהודים. אתה מחויב לעמוד בתור נפרד ליהודים, עובר בדיקה דקדקנית, חיפוש גופני. מחלקים אותך לקבוצות קטנות. אסור להתפלל, למלמל בפה, אסור לגעת ברצפה. בקושי מותר לך לנשום. חבר שלי שהוא דתי, דרשו ממנו להוריד את הכיפה בסיטואציה מסוימת. לא הבנו מה קורה, הרי היה פה בית מקדש. יש הגבלת זמן על הביקור, והמוסלמים מגרשים אותך החוצה וצועקים בעברית ובאנגלית 'יאללה החוצה' עם תנועות ידיים מזלזלות. זה המקום האחרון שאתה מצפה שיתייחסו כך ליהודי. לכן, העלייה הראשונה להר הבית הייתה עלייה של כעס, תסכול והתפכחות. אחרי זה התחלתי להתעניין בסיפור של הר הבית".

החיבור של תום ניסני הוא דוגמה אופיינית לקהל החדש שמגלה עניין במאבק על ההר. פוליטיקאים חילונים ממפלגות ציוניות התוודעו בשנים האחרונות לאפליה שמתקיימת במקום. לא מדובר רק בחברי כנסת כמו משה פייגלין וציפי חוטובלי מהליכוד, שתמיד הניפו את דגל העלייה אל ההר, אלא חברי כנסת כמו דוד צור מהתנועה, שהוא יו"ר ועדת המשנה לבחינת עליית יהודים להר הבית. מירי רגב, יו"ר ועדת הפנים, היא אולי הקול הבולט ביותר בכנסת לטובת המאבק של שוחרי ההר. השבוע התקיים בוועדת הפנים דיון סוער, והמצדדים בתפילת יהודים בהר הבית היו ח"כ מירי רגב ומזכ"ל מפלגת העבודה חיליק בר. על האחרון הופעל בשבוע האחרון לחץ מסיבי מכיוון מפלגתו לחזור בו מהצעת החוק שמטרתה להסדיר את תפילת היהודים בהר. קבוצת הסטודנטים למען הר הבית שיגרה השבוע עשרות מכתבי תמיכה בח"כ חיליק בר, שיעמוד איתן מול הלחצים שמגיעים מיו"ר מפלגתו, ח"כ בוז'י הרצוג. ההתפתחות הזו היא דוגמה מעניינת לשינוי בהלך הרוחות כלפי המאבק על ההר: סטודנטים חילונים מעודדים חבר כנסת חילוני ממפלגת שמאל, שהביע תמיכה בתפילת יהודים על הר הבית.

צריך גם לשמוע את הנחרצות של חברי הכנסת הללו כדי להבין שמשהו משתנה במאבק. ח"כ רגב לא היססה לתקוף את ראש הממשלה נתניהו, כשקבעה שהמציאות שלא משתנה בהר היא בגלל ש"אין מנהיג אמיץ שישנה את הדברים". אם החוק להסדרת מעמד היהודים בהר לא יתקבל, מאיימת רגב, היא תלך לבג"ץ. ח"כ דוד צור דרש לממש את הריבונות היהודית בהר הבית. נציגי המשטרה שמגיעים לוועדות הכנסת כדי להסביר את מדיניות אכיפת החוק בהר הבית, מוצאים את עצמם במתקפה תמידית מול חברי הכנסת שמנסים להבין מדוע יהודים מותקפים תדיר במקום הקדוש.

"ההתנתקות חיברה אל השורש"

אפשר להצביע על כמה ציוני דרך שגרמו לשינוי הזה. בשנים האחרונות הוקם המטה המשותף שמאגד את כל הארגונים הפועלים למען הר הבית, כמו 'נשים למען הר הבית' ו'סטודנטים למען הר הבית'. הם הביאו אנשי תקשורת ומעצבי דעת קהל שעלו ביחד להר הבית. חברי הכנסת שמגויסים היום למאבק נפגשו כמה פעמים עם אנשי המטה המשותף ואף עלו להר הבית, חלקם עשו זאת לראשונה בחייהם. בנוסף לכל אלה, אי אפשר להתעלם מכמה אנשים שמובילים את המאבק והם למעשה המנוע מאחורי הפעילות בהר הבית. הבולט מכולם הוא יהודה גליק, ששובת רעב כבר יותר מחמישים יום בגלל התנכלות המשטרה אליו בגין ארגון העליות להר הבית.

גליק הפך להיות סמל המאבק על עליית היהודים למקום הקדוש. מאז שנת 2005 עיקר עיסוקו הוא הר הבית. פעילותו זוכה לסיקור רב בכלי התקשורת וגורמת כאב ראש גדול לכוחות המשטרה, וככל הנראה גם לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ולראש הממשלה בנימין נתניהו, שמעורבים ומעודכנים בכל מה שקורה בהר הבית.

גליק מצביע על כמה התפתחויות רוחניות בכל מה שקשור ליחס להר הבית. "כשהתחלתי לעלות להר הבית היינו בקושי מניין. היום אנחנו מדברים על עשרות אלפים", קובע גליק בשיחה עם 'בשבע', כשהוא בדרכו לאסוף לקראת יום ירושלים הזמנה של אלפי צמידים עם הכיתוב "הר הבית בידינו".

"תחושת הבטן שלי כמי שמלווה את התהליך היא שכל השנים הייתה אמנם התקדמות, אבל איטית מאוד. בשנים האחרונות המשבר שחווה מדינת ישראל באמון בדמוקרטיה הישראלית גורם לזעזועים בציבור ורבים מחפשים אפיקים שונים. כמו שיש אנשים שפונים לכיוונים רוחניים של ברסלב, יש אנשים שיש להם געגוע לקב"ה דרך הנושא של הר הבית. זה כל כך טבעי שהר הבית יהיה הבסיס לדחף הזה", מסביר גליק ועובר לדבר על הציונות הדתית, "מאז המשבר של ההתנתקות יותר ויותר אנשים מנסים לגעת בשורש של הקיום שלנו כאן בארץ ישראל".

יהודה עציון, מהפעילים הוותיקים בתחום ומי שהורשע בעבר בכוונה לפוצץ את כיפת הסלע, אומר כי "רק עיוור לא מרגיש את המגמה החדשה ביחס להר הבית".

"המגמה הזו נבחנת בכמה מישורים", אומר עציון, "פיזית, כמות האנשים שעולים להר הבית או מבקשים לעלות - וכידוע לא כולם מצליחים בגלל הקשיים הרבים שמערימה המשטרה - היא משמעותית. אני בוחן את זה דרך השאלה הבאה: עד לפני זמן מה לא היה אחד שעולה להר הבית ולא פגשתי אותו בעבר בדרך כלשהי. ככל שזה מתרחק והולך על ציר הזמן, העולים הם אנשים לא מוכרים והם מגיעים ממקומות מפתיעים שלא הייתי מצפה להם".

"דבר שני", ממשיך עציון, "רמת השיח הציבורי וההתעניינות היא בגרף עולה. ולאויבינו, צריך לומר, יש חלק בכך. הערבים מרגישים בחוש שהשאיפה היהודית הישראלית האמיתית גוברת ועולה מול פני השקר שהם מפריחים כבר 1,300 שנה. אין כמו הפחד של הגזלן שתתגלה גזילתו, ולכן הם מגיבים בהיסטריה ובחוצפה הולכת וגוברת. ממילא יש להתנהלות זו השלכה נגדית, ריקושט לכיוון של הציבור הישראלי שרואה מי עומד מולו".

אך מעל הכול, סבור עציון, מדובר במהלך רוחני עמוק. בדומה לשיבת ציון שבה התעוררו הלבבות לציון, לדבריו, כך מתעורר הרצון להגיע להר הבית. "חלקים גדלים בציבור, שכבות של צעירים וסטודנטים, חבר'ה לאומיים שלא מגדירים את עצמם כדתיים - משהו בקע אצלם. בעקבות הפעילות של אנשים נמרצים כמו יהודה גליק, שאני מעריץ את האנרגיות שלו, וחבריו, התעורר אינסטינקט לאומי שהוא פשוט ובריא. ברמה הפשוטה עולה הדרישה שמה שקורה עכשיו לא יכול להימשך. עד מתי לחוצפה הערבית מחד ולאוזלת היד של המדינה מאידך. זה יוצר פער כל כך גדול, שמעורר לפעילות בשטח. אבל אני מעז להגיד שגם אם על פני השטח הטיעונים הם בגדר שיח השוויון וחופש הפולחן, בעומק הדברים יש תסיסה פנימית של האמת שלא תמיד מדווחת, לא תמיד האיש עצמו מודע לה. הוא מתבטא דרך מסיכות, דרך פילטרים, אך בעומק העניין עומד שיח החובות. היהדות מדברת על מה חובתנו בעולמנו וצריך לעשות פעולה רבה כדי לחשוף ולהנביע את מי התהום כלפי מעלה. לקראת חשיפה של הקודש וגילויו הגנוז דרך מסכי חולין".

גם החרדים עולים

המאבק על הר הבית נוכח מאוד גם ברשתות החברתיות, אשר חשפו לציבור כל מעצר ועוול שנעשה לאזרח תמים בעלייתו להר הבית. מדי יום נחשפים עוד סיפורים מקוממים על מעצרים משונים, שלא ברור אם הם מותרים על פי חוק, של אנשים שעלו או ניסו לעלות להר והתגלה אצלם סממן דתי מחשיד העלול, לפי דעת המשטרה, "להצית" את הר הבית.

דוגמה מובהקת להשפעה של הרשתות החברתיות היא הסרטון המחריד של תקיפת המשפחה החרדית שעלתה להר הבית. הסרטון הגיע לערוץ 2 על ידי אנשי המטה המשותף למען הר הבית, אבל ערוץ החדשות לא שידר את התמונות במשך יומיים בטענה שהיו לו אייטמים דחופים יותר. אנשי הר הבית עקפו את הערוץ והעלו את הסרטון לרשתות החברתיות ולקבוצות הווטסאפ. ההערכה היא שיותר מחצי מיליון איש ראו את הסרטון ברשתות. יו"ר הבית היהודי אמר בזמנו בריאיון לעיתון זה כי הסרטון "מחריד" וממחיש "תמונה גלותית בלב הלאומיות שלנו".

"התמונות הללו התפשטו כמו אש בשדה קוצים", אומר גליק, "הרשתות החברתיות הן כלי מדהים. לי יש עמוד פייסבוק ובו 4,800 חברים, רבים מהם לא דתיים, ואנחנו מדברים בגובה העיניים על הר הבית. לאחרונה עשינו כנס חירום על הר הבית בלי פרסום, בלי תקציב, בלי שום דבר. רק פרסום בפייסבוק. לא היה מקום לשבת".

שמשון אלבוים, הנציג החרדי במאבק על הר הבית, ליווה את המשפחה החרדית שעלתה אל ההר והותקפה על ידי אנשי ווקף ואספסוף מוסלמי. "אני חושב שמה שמבדיל בין הפעילות בעבר למען הר הבית למציאות של היום, הוא שהצלחנו להגיע למסה מספיק גדולה של אנשים שהנושא הזה בוער בקרבם. זה כבר לא כמה רבנים משוגעים לדבר, זה ציבור", אומר אלבוים.

גם בציבור החרדי יש שינוי מגמה מסוים ביחס להר הבית. "יש הרבה יותר עולים חרדים להר הבית היום מאשר בעבר", קובע אלבוים, "אמנם לא כמו בציונות הדתית ובציבור הכללי, אבל אתה מוצא הרבה יותר חרדים מכל הגוונים, החסידויות והזרמים, שמגיעים לעליות".

למרות התמונות הקשות מהמתרחש בהר, סבור אלבוים שהתנועה לכיוון הר הבית מתקדמת בצעדים משמעותיים. "צריך לשפוט את הדברים בפרספקטיבה. אנחנו במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני 70 שנה. השלטון ובעיקר משה דיין עשו טעות אחרי מלחמת ששת הימים, ומאז התחושה היא שלגוי מותר לעשות מה שהוא רוצה וליהודי אסור להתייחד עם בוראו. המצב כיום בהר לא בריא, כך לא מתנהג שלטון יהודי, אך המציאות משתנה. כמו שכתוב 'לשכנו תדרשו ובאת שמה' - ככל שנדרוש יותר כך ייטב יותר גם מצדנו, גם מצד ההנהגה ומכל עם ישראל".

גם בתוך הציונות הדתית נוטה כיום הפולמוס יותר לכיוון המצדדים בעלייה להר הבית, ואפשר למצוא קשת רחבה של רבנים התומכים בעלייה להר. "ישנם 300 רבנים שתומכים בעלייה להר הבית", אומר גליק, "רוב רובם של רבני ישיבות ההסדר תומכים בעלייה ובתפילה במקום הקדוש. אפילו הרב הראשי, שאמנם מתנגד ולא עולה להר הבית, אמר לנו שמי שרבותיו מתירים לו לעלות - שיעלה".