פרופ' סופיה מנשה, מומחית מאוניברסיטת חיפה לאפיפיורות הנוצרית ומחברת של שורת ספרים חשובים בנושא שוחחה ביומן ערוץ 7 על ביקורו הנוכחי של האפיפיור בישראל, על אישיותו של האפיפיור הנוכחי לעומת קודמיו, על הסערה התקשורתית סביבו ועל הקשר הישראלי למוסד האפיפיורות.
כבר בראשית הדברים הגדירה פרופ' מנשה את ההתלהבות התקשורתית מהביקור כ"הגזמה פרועה", אם כי לטעמה לעומת ההילולה שליוותה את זכייתה של מכבי תל אביב בגביע אירופה יש שיפור מה...
להערכתה התחושה שישראל הפכה למדינה במצור, מדינה ששועי עולם לא ממהרים לבקר בה הופכת את ביקורו של האפיפיור לדרמטי כל כך עבור כלי התקשורת ומשמח "בעיקר את בית הנשיא שלנו שיזכה לעוד ביקור חשוב לפני שהוא פורש".
מנשה שנולדה בעיר הולדתו של אפיפיור, בבואנוס-איירס שבארגנטינה, מציינת כי גם הוא אוהד את קבוצת הכדורגל העירונית, או לפחות אהד אותה כל עוד נחשב לבן תמותה רגיל, דהיינו לפני הכתרתו בתואר העליון של העולם הנוצרי.
לדבריה את היחס המיוחד שהוא מרעיף על עניים וחולים רואה האפיפיור כהמשך ישיר לפעולותיו של מייסד הנצרות, ישו, וכניסיונות חיקוי של פעולותיו. בבחירתו בשמו 'פרנציסקוס' עם כהונתו היה האפיפיור הראשון שבחר בשם זה, שמו של מחולל המהפכה בעולם הנזירות הנוצרית והקביעה שאין לפרוש מהעולם שכן העולם כולו הוא מנזר. משום כך כאשר הוא רוחץ את רגליהם של אביונים הוא רואה בכך מהלך מחויב מעצם תפקידו. זהו גם הטעם לכך שהוא מתגורר באכסניה ששימשה צליינים ולא בארמונות הפאר של הוותיקן.
על יחסה של האפיפיורות לעולם היהודי אומרת פרופ' מנשה כי אכן החל משנות השישים קיים שיפור ביחסה של הכנסייה ליהודים. הדבר החל עם ההכרזה על זיכויו בצדק של העם היהודי מצליבתו של ישו, בשנים 93-94 החלו הקשרים המדיניים בין ישראל והוותיקן והדברים נמשכים הלאה להגדרת היהדות כאחות הבכירה של הנצרות ומקבלים המשכיות גם בכהונתו של האפיפיור הנוכחי.
"הנצרות מעולם לא התנערה מכך שישו היה יהודי ולא מכך שעם ישראל הוא העם הנבחר שקיבל את מעמד הר סיני", אומרת מנשה וכשהיא נשאלת אם אמונה זו אינה כוללת את ההערה ולפיה העם היהודי היה בעבר עם נבחר ואינו עוד כזה, היא צוחקת ומוסיפה כי עוד יש שם תקווה שהעם היהודי יחדל מעקשנותו ויקבל את מרותו של ישו. "לנצרות יש עוד תקוות לגבינו...".
עם כל זאת מבהירה פרופ' מנשה כי בניגוד לפרסומים שונים לפיהם האפיפיור מתנער ממיסיון לא ניתן למצוא התבטאות כלשהי שלו נגד המיסיון. להערכתה הוא אולי מתנגד להמרת דת בכוח, אבל המיסיון טבוע בעומקה של הנצרות ואין בכוחו של האפיפיור לשנות זאת.
היא מזכירה בדבריה כי על פי האמונה הנוצרית כאשר קם ישו לתחייה שלושה ימים לאחר צליבתו הוא הורה לתלמידיו להפיץ את האוונגליון בין הגויים ואת הדבר לא יוכל איש בעולם הנוצרי למחוק או לשנות. "האפיפיור כממשיכו של ישו לא יכול להתכחש לאמירה כזו. המיסיון יישאר שם לעולם כי זה טבעה של הנצרות. האפיפיור לא יכול להתנער מהמחויבות הפוליטית שלו. המיסיונריות היא בתוך תוכה של הנצרות ובוודאי שבתוך הכנסייה הקתולית".