שעת השכבת הילדים היא זמן רגיש במשפחות רבות. לרוב, לפנינו עוד ערב ארוך וכבר בבוקר החלטנו שהפעם נלך לישון מוקדם ונקום רעננים יותר. רגע לפני שמוותרים ומתייאשים, כדאי לקרוא את העצות הבאות. מוקדש במיוחד להורים עייפים:
תמר ניזרי, מאמנת אישית וזוגית -יש חיים אחרי השכבת הילדים
בסופו של יום עמוס בעבודה, בעבודות בית, בטיפול בקטנים, בעזרה בשיעורים ועוד, שעת ההשכבה הופכת להיות בבתים רבים זמן קשה, סוחט כוחות, כזה שמחכים רק להיות כבר אחריו.
"מה שמעניין אותי זה איך להשכיב את הילדים ולא לשנוא את עצמי אחרי כן", "כל יום לוקח לי בין שעה לשעה וחצי להשכיב את הילדים", "אני לא מתחילה את להשכיב את הילדים עד שבעלי חוזר הביתה". משפטים כאלה נשמעים מהורים עייפים.
לדעתי, אי אפשר להתייחס לזמן הזה כיחידה בפני עצמה. לרוב, זמן ההשכבה משקף למעשה את כל ההתנהלות בבית בצורה אינטנסיבית, מרוכזת. בבית שבו אין לאֵם מילה וסמכות - גם השכבת הילדים תיראה בהתאם. הם לא מקשיבים אף פעם, למה שיקשיבו עכשיו?
אם מדובר בבית שיש בו לו"ז קבוע, כללים וגבולות ברורים, אזי ההתנהלות לפני השינה ברורה גם היא: מתי אוכלים, מתי מתקלחים ומתי נכנסים למיטה.
השאלה הראשונה היא איך היית רוצה לראות את שעת ההשכבה אצלך בבית. כל אחת מאיתנו נמצאת בזמן מיוחד לה ובתקופה מסוימת: לפני לידה, אחרי לידה, עם כמה קטנים, עם קטנים ומתבגרים. אימא שיודעת שבשש בבוקר היא צריכה להיות על הרגליים כשהיא מוכנה ליום עבודה אינה כעקרת בית שגם אם תהיה עייפה בבוקר לא יקרה שום דבר.
השאלה השנייה היא מה זה דורש ממך. מה את, כאימא, צריכה לפתח בתוכך בכדי להגיע לחזון שלך. נחישות? רכות? סבלנות? סמכותיות?
"אימא, אני רעב". אני הייתי נחושה ורצינית: "נדבר על זה בבוקר". אף מילה מיותרת. "אימא, אני לא עייף". ואני שוב: "עכשיו הולכים לישון. נדבר על זה בבוקר". וניסיון אחרון: "אימא, כואב לי בברך", לא ויתרתי: "נדבר על זה בבוקר".
הבחור, לאחר ניסיונותיו הכושלים, דידה למיטתו ותוך שניות נמצא שקוע בשינה עמוקה על אף הרעב, הערנות והכאב. את הקטנה בת השנתיים הייתי לוקחת יד ביד למיטתה, פעם, ושוב, ושוב, וגם היא למדה: עכשיו הולכים לישון. נקודה.
לאחר שיש סדר וסמכות והדברים ברורים, לא נצטרך להוציא אנרגיות מיותרות ויהיה לנו כוח לסיפור, למסאז', לחיבוק ונשיקה או לשמע ישראל.
זה זמן להקשיב, ללטף, להרגיש. לפעמים הסודות הכי גדולים מתגלים ברגעים אלה. הייתה תקופה שהייתי עושה סבב בין ילדיי - בכל יום ילד אחר היה מקבל עשר דקות של טיפול רפלקסולוגי לפני השינה. הם היו מחכים לזה בקוצר רוח, מתארגנים בזריזות וקופצים למיטה: היום תורי! היום תורי!
אל תלחיצי את עצמך. יש חיים אחרי ההשכבה. את לא רק אימא, את יודעת. כמדריכת כלות אני מנחה את הכלה לשמור כוחות בערב החתונה לחלק השני של הערב - ליל הכלולות. לא חייבים לרקוד כל הזמן, מותר גם לשבת, לשתות כפי הצורך, לאכול משהו, יש המשך לערב. וגם כאן, אל תדרשי מעצמך יותר מדי. נתת לאחד מהעשרה נשיקת לילה טוב? מצוין! צעקת רק על שלושה מתוך שישה? כל הכבוד! התמקדי במה שיש ולא במה שאין.
ושאלה אימונית לשיעורי בית: על הציר שבין אחת לעשר, היכן היית ממקמת את מצב השכבת הילדים שלך כיום, כאשר אחד הוא הגרוע ביותר ועשר הוא האידיאלי ביותר? לאן את רוצה להגיע על הציר הזה? ואיזו פעולה קטנה את יכולה לעשות כדי לעלות בו שלב אחד בלבד?
אז יאללה, כולם למיטות. לילה טוב!
שושנה הימן, מנכ"ל לייף סנטר -לתת עם כל הלב – גם בלילה
"השכבת הילדים אורכת יותר מדי זמן. מתחילים בסביבות שבע וחצי, אחרי ארוחת הערב - מקלחות, שיניים, פיפי ופיג'מה. נותנים להם לבחור את סדר הדברים. זה זמן כיפי ונעים בדרך כלל, ואנחנו משתדלים להקדיש אותו רק לילדים. כלומר, בלי לענות לטלפונים או לשוחח בינינו.
בחדר אנחנו קוראים סיפור, לפעמים אחד שמתאים לשניהם ולפעמים שניים - אחד לכל אחד. אחר כך מכבים אורות, קוראים קריאת שמע, ושרים שניים-שלושה שירים. אומרים לילה טוב, נותנים נשיקות, מסדרים את השמיכות ויוצאים מהחדר. ואז מתחילה החגיגה..."
הצורך הגדול ביותר של תינוק או של ילד צעיר הוא היקשרות. כל דבר שיפריע להיקשרות של הילד ייתפס במוחו כאיום על ביטחונו. לא מדובר כאן בהיגיון. זהו תהליך רגשי במערכת הלימבית במוח. ללכת לישון בערב נראה בעיני הילד כפרידה מהאנשים החשובים ביותר בעולמו – ההורים שאוהבים אותו ודואגים לו.
תינוקות אוחזים בהוריהם ומשמרים את הקרבה אליהם בכך שהם מוחזקים בזרועותיהם, שכן תינוקות יכולים להרגיש קרובים אך ורק באמצעות החושים שלהם. הם חייבים להרגיש את המגע של הוריהם, לשמוע את קולותיהם, לראות את פניהם ולהריח את הריח המיוחד שלהם על מנת להישאר קרובים.
תינוקות מטיבים להירדם כשהם בזרועות הוריהם, או לפחות בקרבה רבה להוריהם. תינוק שעדיין יונק, נסחף היטב לתוך שינה שלווה כשהוא בזרועות אמו וחווה קרבה באמצעות כל חושיו. היום אנו יודעים שההיקשרות חשובה עד כדי כך, שההיבט החשוב ביותר של ההנקה הוא יצירת ההיקשרות בין האם לתינוק, ואילו קבלת המזון המתאים לו ביותר היא רק ההיבט הרצוי השני בחשיבותו.
אם כן, היגיון, טענות, הבטחות, עונשים, תוצאות, מדבקות ופרסים אינם דרכים נאותות או יעילות כדי "להרגיל את הילד ללכת לישון", שהרי לילד יש צורך אמיתי שיש למלא אותו. בדיוק כפי שלא הייתם משכיבים ילד לישון כשהוא רעב למזון, יש להשביע גם את רעבונו להיקשרות.
האספקט החשוב ביותר של היותך עם הילד בעת שהוא שוכב לישון הוא להעביר לו בכל הלב את ההרגשה שאת באמת רוצה להיות איתו, אפילו כשאת נאלצת לעזוב כדי לטפל בדבר מה אחר.
אם ילדך מרגיש שאת חסרת סבלנות, שאת שם רק מפני שהוא "מנג'ס" לך ושהיית רוצה לעשות דברים אחרים, הוא לא יכול להרפות מאחיזתו בך. מוחו הטיל עליו עכשיו משימה לשמור על קרבתך. החום והביטחון המנחם של נוכחותך בעת שהוא נרדם ממלאים אותו הרגשה שהוא בטוח ומוגן. הוא יכול להרפות ולהיכנע לרצונו להירדם מפני שאת אוחזת בו.
לו יכולת לראות את המתרחש בתוך ילדך, היו מתעוררות בך תדהמה והשראה מההשפעה שיש לנוכחותך השלווה והאוהבת על מצב רוחו, על יכולתו לנוח ועל אמונתו שאוהבים אותו, שהוא בטוח ושמטפלים בו. באותו רגע אין דבר חשוב מזה.
ביום בהיר שטוף שמש שבתי לביתי מבית החולים לאחר לידת בני הבכור. הייתי מוצפת בתקוות ובציפיות מההורות החדשה, וכבר בלילה הראשון גיליתי שהשינה שלי, שפעם הייתה דבר שבשגרה, הפכה לחלום רחוק... האם זה אפשרי להיות אימא טובה ובו זמנית לישון שמונה שעות רצוף בלילה? האם אפשרי ללמד את ילדינו הרגלי שינה בריאים וליהנות בזמן שמשכיבים אותם לישון? התשובה היא חד משמעית, כן!
1. היענות תמידית ומיידית לבכי הילד - הבכי של הילד מבטא קושי, לכן אין להתעלם מהילד אלא לעזור לו.
2. גמילה מגורמי תלות חיצוניים - בשיטה זו לא נמנע מהילד גורם תלות אחד מבלי לתת לו אופציה אחרת במקומו.
4. הקניית הרגלי חיים - התהליך מאפשר לילדים לרכוש ביטחון בנושא השינה ולהטמיע הרגלי שינה בריאים של הירדמות עצמאית ושינה רציפה לאורך כל הלילה.
הרגלי השינה הם למעשה נקודת המפגש שלנו כהורים עם הצבת גבולות לילדינו. יש ילדים שנולדו עם הכישרון הטבעי לישון (בעיקר אצל השכנים...) ויש כאלה שצריך ללמד אותם להירדם לבד. כיצד נלמד את ילדינו לישון? הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לישון טוב יותר בלילה:
טקס שינה:חשוב מאוד ליצור טקס שינה מובנה החוזר על עצמו בכל לילה. מטרת טקס השינה היא לעזור לילד להירגע מכל הגירויים שחווה במהלך אותו היום, ובכך להקל עליו את ההירדמות בלילה.
התיידדות עם המיטה: ילד שנרדם בידיים או בכל דרך אחרת מחוץ למיטתו ומתעורר בלילה במיטה יפחד נורא ממיטתו, מכיוון שאם הוריו אינם מרדימים אותו שם יש להניח שהמיטה היא לא מקום טוב לישון בו. חשוב לאפשר לילד להירדם במיטתו בכדי לחבב אותה עליו, ואם יש צורך אפשר לעזור לו בעזרת ליטופים, נענוע המיטה ועוד.
מוצצים:אפשר ללמד ילד להירדם עם מוצץ, אך חשוב יותר ללמד אותו לקחת בעצמו את המוצץ ולהכניסו לפיו בכדי שלא יזדקק לכם בלילה. ברגע שבו ילדכם יתחיל לתפוס בידיו חפצים יש לו את היכולת המוטורית לקחת לבד את המוצץ ולהכניסו לפיו.
חוסר שעות השינה פוגע גם בכם, אך בעיקר בילדכם שזקוק לשינה לצורך התפתחותו התקינה. מתפקידי כיועצת שינה להעניק לכם כלים מעשיים להקניית הרגלי שינה טובים לילדכם, וללוות אתכם יד ביד עד אשר ילדכם יישן לילה רצוף, וגם אתם.
פורסם לראשונה במגזין פנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן