בכל שנה חג השבועות הוא בעיניי שיא כלשהו של מעורבות האישה, עקרת הבית, ברוחניות החג ובמהותו. בשבועות המעורבות שלנו דרך עוגת הגבינה היא מתוקה ואלגנטית, ממש כשם שבפסח עיסוקנו בניקיון מאופיין בניחוח אקונומיקה.
למעשה, תמיד אנחנו מרגישות את החג בעיקר דרך האוכל, כמו גם בשבת. ההכנות, הבישולים, הקניות והאופן שבו אנחנו מתנהלות ביום עצמו שונים מימות החול ונותנים הרגשה אופיינית ליום טוב.
ודווקא משום כך מטרידה השאלה: זה חג השבועות - עוגת גבינה? ומה עם חג מתן תורה?
יום הדין או עוגת גבינה?
בעולם הישיבות מקובל לומר בשם גדולים שחג השבועות הוא "יום הדין" של התורה, ובו נקבע כמה תחדש בה השנה, כמה תתמיד וכמה תצליח בלימודה. יום הדין של לימוד התורה, ואני מכינה עוגת גבינה?
התשובה חיובית. כן, כמובן שאני מכינה עוגת גבינה. לכן עוגת הגבינה חייבת להיות מאוד מיוחדת ובעלת משמעות נוספת. אני לא יכולה להכין סתם כך עוגת ספוג בטעם דבש כמו עוגת יום הולדת, ההבדל צריך להיות ניכר כדי שהעוגה שלי תיתן לחג את הממד המיוחד שלו, את ההילה של יום הדין, את השמחה של קבלת התורה ואת הענווה של הר סיני.
מאז ילדותנו אנו מקשרים את החוויות הרוחניות של קדושת השבת והחג לביגוד החגיגי ולממתקים שחילקו לנו, לעוגות שהוגשו לשולחן ולמטעמים של אימא. כמו אז, גם היום מורגש באפנו ריח הניקיון וריח הקניידלך, ומעמיק את המודעות לכך שהחג כבר כאן ושאנו מתכוננים לקראתו – הפעם, עם הגיל המתבגר, ביתר רצינות.
ההכנות לחג, ולא רק החג עצמו, מעניקות לו את המקום החשוב והמכובד שהוא יקנה בלבנו לנצח. הכנות לפני החגים ולפני שבת משדרות לכל בני הבית שמשהו טוב מגיע, שמשהו קדוש מתקרב, שיש משמעות עמוקה ליום שבא והוא לא כמו כל יום רגיל.
לקראת שבת מתכוננים כבר מיום רביעי, אולם לפני חג השבועות סופרים שבעה שבועות של תכונה וכוונה. לפיכך ממחיש לנו חג השבועות יותר מכול את החשיבות העצומה ואת הערך שיש לכך שאנו נערכים לקראת יום גדול.
אז לכל מי שמרגישה ש"חבל על הטרחה, ממילא בחנות העוגות יפות יותר", וחבל על המאמצים כי "אני לא יודעת לאפות" – אין הקלות ואין קיצורי דרך! חלק מלהיות אימא וחלק מהיותך עיקר הבית הוא הכנסת הכוונה, המשמעות והתוכן לפעולות הפיסיות שעוטפות את החיים היהודיים שלנו.
טיפים לשבועות
ברגע האחרון
לעשות דברים ברגע האחרון. טוב, לא ממש בשנייה האחרונה, אבל להשאיר הכנות לזמן של ההכנות. ה"מתוכננות מראש" עלולות למצוא את עצמן בערב חג שקט מדי: שקט, מטבח נקי, עוגה במקרר, סירים במקפיא, קופסאות סגורות בוואקום - ובעצם בלי אווירה של ערב חג.
איפה הריחות והטעמים? איך נדע שערב שבועות עכשיו בלי ריח של סוכר ורום בגבינה על השיש? אם הכנת כמעט הכול קודם – תבורכי, אבל השאירי כמה דברים לאחרי הצהריים של ערב החג עצמו כדי שתיהנו מתחושה חזקה שהנה, הנה, זה בא.
עם הילדים
שוב אותן מתוכננות... הפעם אלו המסודרות והפדנטיות שמנקות כשהילדים ישנים, שוטפות כשהילדים בגן, אופות כשהילדים הלכו לחברים ועורכות שולחן כשהן מבטיחות למי שלא יֵצא מהחדר ממתק של שבת. ב'סופר ארגון' הזה הן מונעות מהילדים את ההנאה שבעצם ההכנות לשבת ואת הידע הפשוט שמישהו טרח בערב שבת כדי שיהיה מה לאכול בשבת.
הילדים אינם מעריכים דיים את העבודה הקשה, וזה עניין בפני עצמו, אך הם גם לא מרגישים שהחג כבר ממש בא אלינו הביתה.
הגננת תשאל והבת שלך תגיד שאימא אף פעם לא אופה עוגת גבינה ומעולם לא הכינה עוגיות. זה נכון שקשה לעבוד עם הילדים שמסתובבים מכאן לשם ומלכלכים, ונכון שאם את עובדת לבד המטבח נקי יותר והמזון הגייני יותר, אבל המאמץ שווה את הערך המוסף שהוא מעניק לארוחה ולחג: שותפות של כולם בהכנות ומודעות של כולם לכך שאנחנו מתכוננים לחג כי אנחנו אוהבים את החגים שד' נתן לנו, ובפרט את חג השבועות שבו קיבלנו את התורה.
משהו מיוחד
אחרי שהכנת פשטידה בשלושה צבעים והקצפת את הביצים והילדים הסתכלו בחשדנות על הפרוסה הצבעונית וחשבו שהיא לקישוט, בדרך כלל מפתה לעשות משהו פשוט, רגיל, שכולם יאכלו בלי טענות. והאמת היא שלילדים קטנים עדיף להכין באופן כללי צ'יפס ונקניקיות - זה אוכל שהם מעריכים.
ממולאים? בשביל מי? אני בדיאטה, בעלי - צריך להיות בדיאטה, הקטנים בוררים את המעטפת מהמילוי ושואלים על הבצל המטוגן "מה החתיכות האלה", אז באמת, לשם מה לטרוח? אכן, לא בשבילם אלא לכבוד החג. גם אם לא אכלו, כולם נשמו את העובדה שהחג הוא משהו מכובד ומיוחד. ובשביל הדיאטה, שתדעי, יש מתכונים מאוד מיוחדים ודיאטטיים.
דברו על זה
הדיבורים נותנים נפח גדול למה שעושים. את יודעת את זה היטב מניסיון גרוע שיש לך עם אנשים שמדברים הרבה על מה שהם עושים ואת שומעת איך הם מנפחים אותם... אבל את יכולה לנצל את זה לטובתך.
את מנפחת את העשייה למען החג וגורמת לדברים הטובים לקבל את המקום הגדול שהם ראויים לו. הרבה לפני החג התחילו לחפש תמונות של עוגות ומתכונים ושאלו את הילדים מה הם מעדיפים. דונו יחד. דברו על סדר היום ועל האורחים שיגיעו. כל דיון על החג שמתקרב מעביר מסר ברור של התרגשות ושמחה.
שנזכה לחגוג את החג מתוך התרוממות רוח בירושלים הבנויה ולעלות וליראות את פני ד' בבית המקדש בשלוש פעמי רגלינו.
פורסם לראשונה במגזין פנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן