גבירותיי ורבותיי תכירו: בית ד' - בית המוות. מה המשותף לאנגליה אורוגוואי ואיטליה? שלושת הנבחרות הללו נמנות על העשירייה הראשונה בדירוג הנבחרות של פיפ"א. אה כן, והן גם ישחקו זו מול זו בשלב הבתים של המונדיאל. אז מי תהיה זו שתודח כבר בשלב מוקדם?
אורוגוואי
הפעם האחרונה שהמונדיאל התקיים בברזיל היה זה בשנת 1950. למשחק הגמר הגיעה הנבחרת המארחת ברזיל כפייבוריטית גמורה עם קהל אוהדים רב. מולם התייצבה נבחרת מדרום אמריקה אחרת, ללא שום סיכוי ממשי לזכות בגביע: הייתה זו אורוגוואי. הקבוצה התכולה לבנה עשתה את הלא ייאמן וניצחה במשחק הגמר את המארחת - היה זה גביע העולם השני של הנבחרת הלאומית. מאז ועד המונדיאל האחרון לא הגיעה אורוגוואי לשלבים המתקדמים של הטורניר וההישג הכי גדול שלה מאז היה העפלה משלב הבתים. ואז הגיע המונדיאל ב-2010 בדרום אפריקה. אורוגוואי הדהימה את העולם כולו כשהגיעה עד לשלב חצי הגמר. אם כולם חשבו שהישג זה היה חד פעמי הם קיבלו תשובה מוחצת בקופה אמריקה כשאורוגוואי הלכה עד הסוף וזכתה בגביע על אדמת ארגנטינה.
הסלסטה מגיעה הפעם כפייבוריטית לעלות לשלב הבא, אבל הגרלה קשה עם אנגליה איטליה ואפילו קוסטה ריקה הצנועה יכולים להפוך את הציפיות הרבות של המדינה הקטנה לאכזבות גדולות.
יחסית למדינה קטנה המונה כ - 3 מיליון תושבים בלבד, מצליחה הנבחרת הלאומית להציג כמה מהכוכבים הגדולים ביותר בעולם. לואיס סוארס, דיאגו פורלאן ואדינסון קבאני הם שלישיית המחץ של הנבחרת. שלושה שחקנים שמסוגלים להפוך כל חצי מצב לשער.
שימו לב ש: לואיס סוארס, חלוצה של הנבחרת ושל ליברפול היה עד לפציעה בברכו השחקן הטוב ביותר העונה בליגת העל האנגלית. בזכותו ובזכות 30 שעריו הצליחה ליברפול לעשות עונה חלומית שכמעט ונגמרה בזכיה היסטורית בתואר האליפות. כאמור, פציעה בברכו ממנה סבל עד לא מזמן וניתוח שעבר ברגלו, הם שמעמידות את כושרו הגופני ויכולת ניצול המצבים שלו בסימן שאלה גדול. אה כן, וגם כישוריו התיאטרליים. סוארס ידוע כצוללן - כאשר כל נפילה שלו ברחבה נמצאת בסימן שאלה אחד גדול. צלילות אלה מרחיקות ממנו מועדונים רבים שלא אוהבים שחקנים לא ספורטיביים.
הסגל המלא:
פרנאנדו מוסלרה (גלאטסראיי), מרטין סילבה (ואסקו דה גאמה), רודריגו מוניוס (ליברטאד).
דיאגו לוגאנו (ווסט ברומיץ' אלביון), דיאגו גודין (אתלטיקו מדריד), סבאסטיאן קואטס (ליברפול), חורחה פוסילה (פורטו), מרטין קאסרס (יובנטוס), מקסימיליאנו פריירה (בנפיקה), אלחאנדרו סילבה (לאנוס), חוסה מריה חימנס (אתלטיקו מדריד).
וואלטר גארגאנו (פארמה), אחידיו ארבאלו ריוס (מורליה), סבאסטיאן אגורן (פאלמייראס), דיאגו פרס (בולוניה), אלבארו גונסאלס (לאציו), אלבארו פריירה (סאו פאולו), ניקולאס לודאירו (בוטאפוגו), כריסטיאן רודריגס (אתלטיקו מדריד), גאסטון ראמירס (סאות'המפטון)
דיאגו פורלאן (סרזו אוסקה), לואיס סוארס (ליברפול), אדינסון קאבאני (פ.ס.ז'), אבל הרנאנדס (פאלרמו), כריסטיאן סטואני (אספניול).
בקרוב תשמעו עליהם יותר: אבל הרנאנדס משחק בעמדת החלוץ בקבוצת פלארמו האיטלקית. עד לפני שנה שיתף הרנאנדס פעולה עם קבאני, אך כשהגיעה ההצעה על החלוץ הבכיר מפאריס סן ז'רמן העשירה, פאלרמו החליטה לשים מבטחה בילד שיגדל ויהיה כמו קודמו בתפקיד. מיקומו בהרכב הפותח של הקבוצה עזר לו לסיים את עונת הבכורה ללא קבאני עם 14 שערים בליגת המשנה האיטלקית. אם סוארס לא יהיה בכושרו הנוכחי, יש למאמן התכולים טאבארס אופציה טובה מאוד למחליף.
דבר המומחים: אורוגוואי ממשיכה את היכולת המדהימה שלה - סוארס, קבאני, פורלאן, הרנאנדס ובעיקר המאמן הטקטיקן המדהים טאבארס שבנבחרת מאז שנת 2006, עושים את הלא יאומן ומעפילים עד חצי הגמר. מילה שלנו.
אנגליה
ישנם מביני עניין והיסטוריונים רבים המייחסים את המצאת הכדורגל בעידן החדש לאנגליה. כאחת שהמציאה את הכדורגל ושהליגה בה היא אחת מהליגות הטובות בעולם, היינו מצפים גם מהנבחרת שלה להיות אחת המשפיעות בכדורגל העולמי. משום מה שוב ושוב כושלת הנבחרת האנגלית ברגעי האמת.
הפעם האחרונה שנבחרת אנגליה הגיעה לטורניר יוקרתי על אדמת ברזיל, היה זה במונדיאל 1950, אז הפסידו האנגלים 0:1 לנבחרת ארה"ב, הפסד שזעזע רבות את הממלכה הבריטית. התואר היחידי של הנבחרת הלאומית הגיע בטורניר שאירחה במולדתה ב1966. אחרי שהדיחו את ארגנטינה ופורטוגל פגשו האנגלים את מערב גרמניה וניצחו אותם בתוצאה 2:4 בזכות שלושער גדול של ג'ף הרסט, כולל שער שלא עבר את קו השער. הציפיות הגדולות הן אלה שהורסות בכל שנה מחדש את הסיכויים של הנבחרת האנגלית לשחזר את ההישג הגדול ביותר שלהם בטורניר העולמי.
שימו לב ש: לכל אורך השנים סגל הנבחרת האנגלית כלל שמות של שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. אז כנראה שלא זו הבעיה שלהם. אחרי שהחליף את קאפלו רגע לפני טורניר היורו ב-2012, רוי הודג'סון עם אחוזי הצלחה גבוהים מהמצופים ממנו. ביורו הודח אחרי דו קרב פנדלים מול איטליה בשלב רבע הגמר ואת מוקדמות המונדיאל סיים כראש הבית. הודג'סון מגיע בדיוק כמו שהוא אוהב לקראת המונדיאל - במעמד אנדרדוג מול איטליה ואורוגוואי ובלי ציפיות. בנוסף לרף הציפיות הנמוך, זימן הודג'סון שחקנים צעירים לסגל הנבחרת על חשבונם של ותיקים כמו אשלי קול. רבים טוענים כי הודג'סון כבר בונה אליבי לכך שאם יודח כבר בשלב הבתים המוקדם לפחות יוכל להגיד שעשה זאת עם סגל צעיר.. אז האם הפיתרון עבור האנגלים הוא בעמדת המאמן? נחכה ונראה.
הסגל המלא:
ג'ו הארט (מנצ'סטר סיטי), בן פוסטר (ווסט ברומיץ'), פרייזר פורסטר (סלטיק)
לייטון ביינס (אברטון), גארי קיהייל (צ'לסי), גלן ג'ונסון (ליברפול), פיל ג'ונס (מנצ'סטר יונייטד), לוק שואו (סאות'המפטון), כריס סמולינג (מנצ'סטר יונייטד), פיל ג'אגיילקה (אברטון)
רוס בארקלי (אברטון), סטיבן ג'רארד (ליברפול), ג'ורדן הנדרסון (ליברפול), אדם ללאנה (סאות'המפטון), פרנק למפארד (צ'לסי), ג'יימס מילנר (מנצ'סטר סיטי), אלכס אוקסלייד צ'מברליין (ארסנל), ג'ק ווילשר (ארסנל), ראחים סטרלינג (ליברפול)
ריקי למברט (סאות'המפטון), ויין רוני (מנצ'סטר יונייטד), דניאל סטארידג' (ליברפול), דני וולבק (מנצ'סטר יונייטד).
בקרוב תשמעו עליהם יותר: אדם לאלנה קשר סאות'המפטון לא ילד, חגג לא מזמן 26 שנים. ובכל זאת, רק לאחרונה הגיע לתודעה ברחבי אנגליה וברשותו בסך הכל שלוש הופעות במדי הנבחרת. מדובר בשחקן אנגלי לא טיפוסי, בעל שליטה מצוינת בכדור (בשתי רגליו) עם טכניקה שלא מביישת את גדולי השחקנים בליגה האנגלית. אינטליגנציית המשחק שלו מאפשרת לו לשחק במגוון תפקידים, לרבות בחלק ההתקפי של המגרש, והסטטיסטיקה שלו מרשימה למדי. מישהו אמר פירלו האנגלי?
דבר המומחים: עם כל הרצון הטוב, שוב אנגליה מפספסת. הבעיה לא במאמן אלא במנטליות האנגלית. איטליה ואורוגוואי גדולות עליה מדי ומשחזרות מולה את הניצחונות מלפני עשרות שנים.
איטליה
נבחרת ששיאה הגדול היה ב-2006 כשזכתה במונדיאל אחרי משחק גמר רווי אמוציות ומתח מול צרפת של זינאדין זידאן. איטליה לא הצליחה לשחזר את הזכיה המדהימה ההיא, למרות הגרלות נוחות ומאמן יציב בתפקידו. ב-2010 סיימו האיטלקים במקום האחרון את השלב הראשון המוקדם בבית שכלל קבוצות כמו סלובקיה ופראגוואי. בטורניר היורו שנתיים אחר כך האיטלקים החזקים כבר תיקנו את הרושם הרע, אבל הפסידו בגמר לספרד בתבוסה כואבת - 0:4.
כזאת היא איטליה, לא יציבה אבל לא כזאת שאפשר לזלזל בה. עם כוכבים ותיקים כמו בופון ופירלו, ינסו גם השחקנים הצעירים של הנבחרת להוכיח שהם שווים לא פחות ושהם בסיס טוב לשנים רבות עבור הנבחרת הלאומית.
שימו לב ש: סופר מריו, הלא הוא מריו באלוטלי הוא החלוץ הפותח בשורות הנבחרת האיטלקית. באלוטלי זכה בתפקיד הראשי לאחר עונה בינונית למדי במדי מילאן האיטלקית. אז מה בדיוק נתן לו את התפקיד הנ"ל? האמת שבאלוטלי הוא השחקן המושלם: מכדרר טוב, חזק מאוד ועוזר בעיקר להוריד כדורים, בעל בעיטה מצוינת מכל טווח. בעיקר מה שמשחק לטובת "באלו" היא היכולת המופלאה שלו במדי הקבוצה ביורו 2012, שם ניצח במו רגליו בחצי הגמר את גרמניה האדירה. לצד יכולות על המגרש, באלו סובל מאוד מפיוז קצר. ב- 2010 הוא נתפס יורה עם חבריו בפיאצה דלה רפובליקה במילאנו ובתקופתו באנגליה הוא הסתבך עם הרשויות המון פעמים. בקדנציה במילאן הוא הספיק להוליד ילדה, להימנע מאבהות כלפיה ולאחר שנה להכיר בה סוף סוף כבתו. זה הוא סופר מריו - לרע ולטוב.
הסגל המלא:
ג'אנלואיג'י בופון (יובנטוס), מתיאה פרין (גנואה), סבלטורה סיריגו (פ.ס.ז).
איניאציו אבאטה (מילאן), אנדראה ברצאלי (יובנטוס), לאונרדו בונוצ'י (יובנטוס), ג'ורג'ו קייליני (יובנטוס), מתאו דרמיאן (טורינו), מתיאה דה שיליו (מילאן), גבריאל פאלטה (פארמה),
אלברטו אקווילאני (פיורנטינה), אנטוניו קנדרבה (לאציו), דניאלה דה רוסי (רומא), קלאודיו מרקיזיו (יובנטוס), טיאגו מוטה (פ.ס.ז), מרקו פארולו (פארמה), אנדראה פירלו (יובנטוס), מרקו וראטי (פ.ס.ז).
מריו באלוטלי (מילאן), אנטוניו קסאנו (פארמה), אלסיו צ'רצ'י (טורינו), צ'ירו אימובילה (טורינו), לורנצו אינסינייה (נאפולי).
בקרוב תשמעו עליהם יותר:צ'ירו אימובילה בן ה-24 שיחק שלושה משחקים בלבד ביובנטוס, וגם זה היה מזמן. החלוץ הצעיר הספיק לשחק בעיקר בקבוצות קטנות ובינוניות כמו סיינה, פסקרה וגנואה, אך העונה האחרונה בטורינו היא שסידרה לו זימון לסגל של פרנאדלי. 22 שערים ב-33 משחקים עשו רושם גם על דורטמונד, ששיחררה 19.5 מיליון יורו כדי להביא מספר 9 חדש במקומו של לבנדובסקי שעזב לבאיירן. טוני, רוסי ודסטרו נשארו בחוץ, והחלוץ צפוי לעלות מהספסל אחרי באלוטלי.
דבר המומחים: סוף כל סוף מגיעה איטליה עם סגל רענן ונראה שרק באלוטלי והפרשות שמסביבו יוכלו לעצור את האיטלקים מהגעה לשלבים המתקדמים של הטורניר. עולה מהמקום השני בבית המוות.
קוסטה ריקה
ההיסטוריה מלמדת כי הנבחרת הנחותה ביותר בבית המוות היא שתחרוץ את גורל העולות לשלב הבא. קוסטה ריקה מתלבשת במדויק על ההגדרה - הנבחרת הגרועה ביותר בבית המוות, אם לא בטורניר כולו.
קוסטה ריקה הגיעה בזכות שיטת חלוקה לא הגיונית של פיפ"א: בלעדי השיטה הזו, ספק רב אם קוסטה ריקה הייתה מגיעה העונה ובכלל אי פעם לטורניר היוקרתי. בקמפיין המוקדמות היא ניצחה בקלות את מקסיקו ארה"ב ונבחרת בשם "בליז". בקוסטה ריקה בונים על גורם ההפתעה, אותו גורם שעזר לה להגיע לשמינית הגמר ב1990, במונדיאל שהתקיים באיטליה.
שימו לב ש: בשורות קוסטה ריקה משחק שוער לבאנטה הספרדית - קיילור נאבאס, והוא השחקן המרכזי של הנבחרת. גם בנבחרת איטליה השוער הוא הדמות המרכזית - בופון האגדי. פרנאנדו מוסלרה האורוגוואי משחק בגלאטסראיי החזקה ונראה שאינו מקבל מספיק הכרה על יכולותיו הגבוהות בין הקורות. ומי נשאר? ג'ו הארט שוערה של נבחרת אנגליה ומנצ'סטר סיטי. על אף שזכה באליפות לאחרונה עם סיטי, בנבחרת הארט מתקשה מאוד לשמור על יציבות וסופג שערים שטותיים. האם זהו ספוילר לקראת מי תצא מהמירוץ לשלב הבא? בהחלט כן. נבחרת חזקה צריכה שוער חזק, קוסטה ריקה תחבל במאמצים של אחת מהגדולות.
הסגל המלא:
קיילור נאבאס (לבאנטה), פטריק פמברטון (אלחואלנסה), דניאל קמברונרו (הרדיאנו)
מייקל אומניה (ספריסה), ג'וניור דיאז (מיינץ), רוי מייר (ניו יורק רד בולס), ג'יאנקרלו גונזאלס (קולומבוס קרו), יוני אקוסטה (אלחואלנסה), כריסטיאן גמבואה (רוזנבורג), אוסקר דוארטה (קלאב ברוז'), היינר מורה (ספריסה), וויילון פרנסיס (קולומבוס קרו)
סלסו בורחס (א.י.ק. סולנה), כריסטיאן בולאניוס (קופנהאגן), מייקל בראנטס (אאלסונד), חוזה מיגל קוברו (הרדיאנו), ילצין טחדה (ספריסה), אסטבן גרנאדו (הרדיאנו), דייגו קאלבו (ואלרנגה)
בריאן רואיז (פ.ס.וו), יואל קמפבל (אולימפיאקוס), רנדאל ברנס (קרטחינס), מרקו אורניה (קובאן).
בקרוב תשמעו עליהם יותר: יואל קמפבל הוא החלוץ הבכיר של הנבחרת הקוסטה ריקנית ושייך לארסנל האנגלית ממנה הושאל העונה לאולימפיאקוס היוונית. שמעו לנו, רוצו לצפות.
דבר המומחים: קוסטה ריקה מחזיקה בסגל אפור אך מגובש מאוד. תחבל במאמציה של אחת הנבחרות החזקות בבית (ניחוש שלנו: אנגליה) ובעצם תכריע את גורל העולות מבית המוות. הנבחרת שתעלה ראשונה מבית זה תגיע לשלבים המתקדמים מאוד של הטורניר.