בכל פעם שנפתחת חקירה נגד איש ציבור בחשדות לשחיתות, עולה השאלה המתבקשת: למה הוא עשה את זה? האם הביזיון בסוף שווה את הרווח?
אם נניח לרגע בצד את תובנותיו הכלליות של מדע הקרימינולוגיה ונתמקד בשחיתות כלכלית של אנשי ציבור, נוכל לשים לב למנגנון שפועל במקרים כאלה והופך את הפיתוי לעצום.
אצל אנשי הציבור בדרגות הבכירות, בשלטון המקומי ובמשרדי הממשלה הביצועיים, קיים פער כמעט בלתי ניתן לגישור בין העוצמה שהם אוחזים בידיהם ובין התגמול הכספי. שר בממשלת ישראל מקבל משכורת חודשית של קצת יותר מ‑42 אלף שקלים ברוטו. הנטו משתנה בהתאם לנתוניו האישיים של כל שר, אך בכל מקרה לא יכול לעבור את רף ה‑27 אלף שקלים בחודש, בתוספת עוד כמה אחוזים של הפרשות סוציאליות.
על מנת להעמיד את הסכומים האלה בפרופורציה מתאימה, די לציין כי כמעט כל מנכ"ל של חברה עסקית בינונית מרוויח יותר משר בממשלה. ואילו מנכ"לים של חברות גדולות מרוויחים לעתים במונחי ברוטו פי עשרה ויותר משר בממשלה. לא מעט שרים נמצאים במצב שבו פקידים או מנכ"לים הכפופים להם מרוויחים משכורות גבוהות מהם, לעתים באופן משמעותי מאוד.
בחינה של מה שהתרחש בפרשת הולילנד מעלה אנשי ציבור שמרוויחים סכומים דומים למשכורת שר ופחות מכך, אך חתימה אחת או הצבעה אחת שלהם יכולה להעשיר קבלן במיליונים. שר בממשלה כדוגמת בנימין (פואד) בן אליעזר, יכול לקדם פרויקטים שיניבו לאנשי עסקים רווחי עתק, לעתים עשרות ואפילו מאות מיליוני שקלים. פואד, יש להדגיש, הוא בשלב זה רק חשוד, בניגוד למורשעי פרשת הולילנד, ובסוף הדרך עשוי להתברר שלא נפל פגם פלילי במעשיו, אך עוצמת הפיתוי שבפניה עמד בוודאי הייתה עצומה.
הפוליטיקאים הללו, שיש להדגיש שאינם מסכנים ומשתייכים על פי הכנסתם לעשירון העליון, מצויים בכל זאת לא פעם בתחושה שבחוץ היו מרוויחים הרבה יותר. הם בטוחים שהם מקריבים את המיליונים שהיו יכולים להרוויח על מזבח רצונם לשרת את הציבור, ולכן לא נורא אם יקבלו פה ושם איזו מתנה קטנה מחבר - פיצוי קטן על השנים הארוכות שהקדישו לציבור, הכרת טובה ממי שהרוויחו הרבה יותר מהם במהלך אותן שנים.
גם על החברים הללו שווה להתעכב לרגע. איש לא מצפה מפוליטיקאי שאחד מחבריו מילדות, מנוער, מהשירות הצבאי או מהאוניברסיטה התעשר, לנתק את קשריו האישיים עמו. כל אחד זכאי לחברים. אולם קשרים חבריים שנרקמים בין בעלי הון לפוליטיקאים מכהנים הם כבר דבר הרבה פחות לגיטימי. אם בעל ההון קשור לתחום שבו עוסק המשרד שבו מכהן אותו פוליטיקאי כשר, החברות הזאת כבר עלולה להיות מעבר לתחום הלגיטימיות. את תרבות החברים הזאת צריך להוקיע באופן ברור, כי טובה לא צומחת ממנה.