בטרם נדון בתפקידנו החינוכי, מהן תחושותיך כעת, כבר שבוע לחטיפה?
כמו כולנו. הלב מסרב לעכל והסערה בנפש גדולה. במקביל קיימת התפעלות מעוצמתן ורגישותן של שלוש המשפחות האצילות הללו, ושמחה על הלכידות הציבורית-לאומית החוצה מגזרים. כל זאת יחד עם רגשי הוד נוכח ההתגייסות החד-משמעית של המדינה, הצבא וכוחות הביטחון, מתוך שליחות ומחויבות גדולות. איני בטוח שעוד מדינות בעולם היו שולחות עשרת אלפים חיילים במשך ימים שלמים כדי לחפש שלושה נערים.
גם משמח ומחזק לראות שוב שיש לנו נוער מדהים. ידענו זאת, ועדיין מרגש לראותם מתגלים בעוצמתם וביופיים בימים של משבר. לראותם בהתגייסות ובהשתתפות, בחיבוקים ובתפילות, בדאגה וביוזמות. לשמוע אותם חושפים שאלות כנות בד בבד עם אמונה גדולה. אשרי העם שאלו בניו ובנותיו ואשרי הוריו.
מבחינה חינוכית, מה דעתך על ריבוי התפילות? מה זה עושה לנוער?
על כוחן של תפילות למדנו מהתורה כולה. אין צורך בדעתי. כמו כולנו, בטוחני שהתפילות פועלות למען עם ישראל, ובע"ה למען החטופים. במקביל, הן מסייעות לנוער להאמין שהוא מסוגל להתפלל. בתפילות אלו אף נער לא נר
בטוחני שהתפילות פועלות למען עם ישראל, ובע"ה למען החטופים. במקביל, הן מסייעות לנוער להאמין שהוא מסוגל להתפלל.
דם או משחק בסלולארי. אך הערה אחת: יש מקומות שבהם אפיק הפעולה היחיד המוצע לבני הנוער הוא תפילה המונית, ושוב תפילה ושוב תפילה. כל התכנסות נפתחת בפרקי תהילים. יש בני נוער שרצף התפילות אינו מהווה מענה לסערת נפשם, ויש שיחד עם התפילות זקוקים לשיח, לליבון, לדיבור ולהכוונה. עלינו לסייע להם לחשוב על השבוע שחלף, כמעין סיכום ביניים אישי של מחשבות ורגשות, של זיהוי רגעי שיא עבורם וזיהוי דברים המסייעים להם להתמודד.
בה בעת, חשוב ביותר להדגיש לילדינו כי ספר תהִלים אינו כספומט ואין הבטחה שהתפילות תענינה במובן שאנו חפצים. הן בוודאי תורמות ומועילות, וה' הטוב בעיניו יעשה.
למה ההתמודדות עם החטיפה כה קשה לנוער?
היא לא קשה רק לנוער. היא קשה לכולנו. הרי יש בחטיפה קושי ייחודי. חטיפה, בניגוד לפיגוע, היא אירוע מתמשך של אי-וודאות. בפיגוע – ברגע שאתה שומע עליו הוא כבר הסתיים, ונותר רק להשתקם. בחטיפה – העיקר לפניך. חוסר ודאות חריף ומתמשך מחייב המשך סיוע והעצמה של ילדינו (ושל עצמנו!) בכלים שונים ואחרים, בלי להסתפק במה שעשינו ביומיים הראשונים.
ייחוד נוסף שאיתו אנו מתמודדים הוא גיל הנחטפים. בעבר נקראו ילדינו להזדהות עם חיילים "אמתיים" ומבוגרים שהיו בשבי. אך כעת מדובר בחבר'ה, כמוהם. רמת ההזדהות היא בשמים והרצון לפעול למענם עצום. זאת גם נוכח החוק הבלתי כתוב החרוט בלבם, הקובע כי מתגייסים למען חבר בצרה, יהיה אשר יהיה. אך כאן לא ברור איך אפשר לסייע. במצב זה רבים, ובעיקר המקורבים יותר, אחוזים בתסכול עצום ומחפשים כל אפיק אפשרי לפעילות. עלינו לסייע להם להבין את הרצון לפעול ולעזור ואת הקושי לדעת כיצד. מתוך כך ננסה לכוונם לעשייה בונה ומועילה לכל הצדדים.
מה לדעתך תפקידנו החינוכי כעת, במלאת שבוע לחטיפה?
אתחיל במשהו שולי שצריך בכל זאת להתייחס אליו. ידוע לי על מעט מקומות שבהם נער בודד מנסה לפתוח בהפצה של חולצות עם הכיתוב "ערבי טוב הוא ערבי מת" וכהנה. ייתכן בהחלט שבני נוער שקולים, שביום-יום לא
מבחינה חינוכית העיקר אינה אמירה מה לדעתנו אסור לעשות, אלא סיוע במחשבה משותפת מה כן כדאי לעשות, באופן מועיל ובונה לרוח העם ולעוצמתו. היו רוכשים חולצה כזו, יעשו כן כעת תוך תחושה שבכך הם מביאים הזדהות עם מצוקתם של החטופים ושבכך הם מראים את גאוותם היהודית. אחרים עלולים להגיע לפעולות מפוקפקות אחרות. אף כאן תפקידנו לכוונם מבעוד מועד; לפתוח מחדש את הדיון על יחסנו למחבלים ותומכיהם לעומת יחסֵנו לערבי הבודד והשקט שאין אנו מתפללים על מותו. מה עוד שבמישור המעשי סיסמאות אלו עלולות להסיט את המודעות הציבורית הברוכה לכיוון אחר לגמרי מאשר התלכדות סביב הרצון להשיב את הבנים ולגלות את עוצמת ישראל. למותר לציין כי מבחינה חינוכית העיקר אינה אמירה מה לדעתנו אסור לעשות, אלא סיוע במחשבה משותפת מה כן כדאי לעשות, באופן מועיל ובונה לרוח העם ולעוצמתו. אם לא נסייע במציאת אפיקי פעולה חיוביים, עלולים חלק קטן מילדינו להגיע לאפיקים אחרים...
החופש הגדול מתחיל מחר בישיבות ובאולפנות. נוכח המצב, מה זה מחייב אותנו?
ימי החופש הגדול מצריכים מאתנו ההורים, מעבר לעשייה הציבורית והעבודה היום-יומית, להוסיף השקעה בזירה הפנים-משפחתית, עם כל ילד לחוד ועם כולם יחדיו. בחופש לא ניתן לסמוך על בית הספר ש"יעשה להם שיחה" והאחריות החינוכית על עולמם המעשי, הרגשי והאמוני של ילדינו – חוזרת אלינו. גם ילדינו ומשפחותינו הם חלק מעם ישראל, וזקוקים לנו.
יחד אִתם ויחד עם תלמידינו – נוסיף חיל וחוסן. נזכור שהקמים נגדנו מונָעים מהעובדה שאנו בעזרת השם מצליחים, שנה אחר שנה, להוסיף קומות בבניין גאולתנו. יצירת מצב מתמשך של אי-וודאות הוא מבחינתם נשק אכזרי מכוון, השואף להחלישנו. מולו נעמוד איתנים ומלוכדים. בעזרת השם, נוכח ייסורי הלידה והגאולה נמשיך לבנות את משפחותינו ואת עם ישראל כולו, מתוך עוצמה ואמונה.