מי בעד המלחמה בעוני?

המלצות הוועדה למלחמה בעוני בישראל, שכדרכן של ועדות ישראליות כונתה גם ועדת אלאלוף על שם יושב ראשה, אלי אלאלוף, פורסמו רשמית השבוע. השורה התחתונה של ההמלצות: בלי להעביר כסף לשכבות החלשות אי אפשר להילחם בעוני. או לחילופין אם תרצו: עוני ממגרים באמצעות חלוקת דגים, ולא רק באמצעות חלוקת חכות.

בין ההמלצות ניתן למצוא הגדלה של קצבאות הבטחת הכנסה בהשקעה שנתית של מיליארד ו‑200 מיליון שקלים, והגדלת קצבאות השלמת הכנסה לקשישים בהשקעה של 600 מיליון שקלים לשנה. הוועדה ממליצה גם להגדיל את סכומי הסיוע בשכר דירה ואת מעגל הזכאים לסיוע בסכום שנתי של כמעט מיליארד שקלים.

המלצות נוספות נוגעות לסיוע במיצוי זכויות, בתקציב של כחצי מיליארד שקלים לחלוקה על ידי עובדים סוציאליים על פי שיקול דעתם, ובתוספת של 900 מיליון שקלים לתוכנית מס הכנסה שלילי.

כדי לאזן את התמונה צריך לציין כי הוועדה ממליצה לתקצב שנתית ביותר ממיליארד שקלים תוכניות עידוד תעסוקה לערבים ולחרדים, להרחיב מאוד תוכניות הכשרה מקצועית ולתקצב הקמת מרכזי תעסוקה. אך אם מסתכלים על הסכומים, ברור שחברי הוועדה סבורים שעוני מצמצמים באמצעות קצבאות וסיוע ישיר.

החריגים היחידים לכלל הזה הם הציבור החרדי והציבור הערבי, בהם שיעורי התעסוקה נמוכים משמעותית מהממוצע והגדלת שיעור התעסוקה תשפיע באורח ניכר על מצבם.

כדי להבין מדוע המליצה הוועדה על הצעדים הללו, נתבונן בשני נתונים שאולי יפתיעו חלק ניכר מהקוראים. הראשון: הפערים החברתיים בישראל, "לפני קצבאות", נמוכים יחסית לממוצע במדינות המפותחות, מדינות ה‑OECD. אבל הפערים "אחרי קצבאות", כלומר אחרי שלוקחים בחשבון את הסכומים שהמדינות מעבירות לאזרחים, הם מהגבוהים במדינות המפותחות, שניים רק לארצות הברית ודרום קוריאה.

הסיבה פשוטה: מדינת ישראל משקיעה סכומים מגוחכים בתשלומי העברה למיניהם. במרבית המדינות המפותחות מסייעת המדינה לשכבות החלשות באופן ישיר הרבה יותר מאשר בישראל. תקציב המדינה שלנו הוא מהנמוכים בעולם יחסית למספר התושבים, אם מנכים מהתקציב (בישראל וביתר המדינות) את תקציב הביטחון. אבל גם אם מצרפים את תקציב הביטחון, ישראל היא מדינה עם הוצאה ציבורית נמוכה למדי.

באוצר יספרו לכם בימים הקרובים שאין כסף למלחמה בעוני וליישום המלצות ועדת אלאלוף. הם צודקים. באוצר כבר טרחו להגדיר את ההמלצות כ"מנותקות מהמציאות", ושר האוצר אף התקשר לשר הרווחה מאיר כהן שהקים את הוועדה, כדי להבהיר לו שיישום מלא של ההמלצות כבר בתקציב הקרוב לא יהיה.

באוצר יטענו, גם כן במידה של צדק, שתשובה אחת נמצאת כפי שרמזנו כבר בתקציב הביטחון, שצריך להיבחן באופן אמיתי, בלי ספינים כמו קיצוץ מיידי בכל אימוני המילואים. אולם באוצר לא ימהרו להזכיר תקציבים אחרים, של מיליארדי שקלים, כמו למשל הגחמה של הבוס שלהם שמכונה תוכנית מע"מ 0, שיעילותה מוטלת בספק ונזקה ברור כשמש. אם כל התקציבים הללו היו מתועלים למלחמה בעוני, יישום המסקנות כלשונן היה בהחלט אפשרי.