לא חשבנו שזה יהיה הסוף.
קווינו, התפללנו וביקשנו שוב ושוב שיחזרו הביתה בחיים, ושהנסיעה הנוראה ההיא תסתיים כמו שאייל, גיל-עד ונפתלי תכננו, בשבת רגועה בבית. עם ההורים והחברים, בסעודות ותפילות שבת רגילות.
בגיליון פנימה האחרון כתבה נעה ירון דיין - "איריס, רחל ובת גלים ניערו לי את הנשמה. ולא רק לי. כל מי שיש לו לב הרגיש ונדהם. מי אלה היפות והזקופות האלה? הן ניערו כל לב ולב בנפרד, והביאו את הלב המשותף לכולנו לחזור ולפעום. באצילות, ביופי, בעדינות וברוך הן עמדו מול המצלמות ועשו הכול חוץ מלהתבכיין ולהישבר.
הן עמדו שם כמו שרק אימא יהודייה בעיצומו של הניסיון הקשה מכול יכולה לעמוד. כמו שעומדת אימא יהודייה. זקופה, דומעת ומלאת אמונה.
צפיתי בהן אחת אחת והתפרקתי. געיתי בבכי כמו תינוקת בלי לחשבן לכלום. כן, על שלושת הילדים הטהורים האלה. כן, על חוסר הוודאות ועל הספק המנקר. וכן, על התחושה שאולי חס ושלום, מאוחר מדי להתעורר עכשיו. שמא אולי ישנו זמן רב מדי שינה עמוקה מדי. לא מבחינה צבאית או מדינית. מבחינה רוחנית. שינה של שנאת חינם ועורלת לב, כזו שכדי להתעורר ממנה הכרחנו אסון לבוא.
בכיתי כי פחדתי שמא נפרצה חומת ההגנה על ילדינו שלנו כולנו, עד כדי כך שניתנה רשות לחיות האדם להצליח במזימתם האפלה.
אבל בכיתי בעיקר, כמו תמיד, על עצמי. על הלב הרדום והמושתק שלי. על הקטנות שבה אני מתמודדת עם ניסיונות פצפונים ולא קשים כמו שלהן. על הקוטרית שאני, לא מפסיקה לעקם את הפה ולכווץ את הגבות, לא מעבירה יום בלי לפחות איזה ״אוף״ אחד קטנוני וכפרני כלפי שמיא. צרות קטנות ברוך השם, וכפיות טובה גדולה.
בכיתי ועשיתי תשובה. ביקשתי סליחה מהקדוש ברוך הוא על כל אלה. על האטימות והציניות וחוסר הכרת הטוב שלי. הרמתי עיניים לשמים ואמרתי לו:
'תראה, תראה כמה יפות הבנות שלך, תראה איך אין טרוניה ולו הקטנה ביותר על שפתיהן. תראה איך הן מחזקות אחרים במקום להתפרק, תראה איך הן מקדשות שם שמים רק בעמידה הזאת, רק בתודות האינסופיות לכל חייל ולכל שב״כניק וש״ג. תראה איך הן נשענות רק עליך, האמת פרוסה וברורה מול עיניהן, הכול בידי שמים, הכול תלוי בך'.
תמשיכו להתפלל, הן ביקשו, אל תפסיקו. כל תפילה חשובה.
ובאומץ שלהן, הכל כך יהודי הזה, הן החזירו לי אמת שהייתה מושלכת ארצה, כרום זולות לבני אדם."
הדברים פורסמו לפני ששמענו שהחיפושים הסתיימו, לפני ששמענו את הבשורות הרעות. אולם גם עכשיו, הם עומדים בעינם, שרירים וקיימים. מיליוני תפילות, הפרשות חלה, פרקי תהילים , מעשים טובים ושירים שנכתבו בשבילם, לא נבלעו בחלל ריק. הם איתנו גם בשעה זו, וגם בשעות שיבואו אחריה.
ברגעים קשים אלה, נגמרו מאמצי המשפחות בזירה המדינית, בעצרות, או בחיפושים בשטח. בשעה זו, הן עסוקות באבלן הפרטי על בניהן שלא ישובו הביתה.
גם בשעה זו, אנחנו ממשיכים לחבק את המשפחות ובפרט את שלושת האמהות האמיצות, איריס, רחלי ובת גלים, חיבוק גדול של אהבה. וממשיכים להתפלל- בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָה ה' דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, במהרה בימנו.
לרכישת מנוי לפנימה לחצי כאן