הרב יונה גודמן אומר כי אין להיבהל מבני נוער שמביעים כעס על הקב"ה או שואלים שאלות באמונה.
לדבריו, "המשכיל בעת ההיא ידום". לא צריך מייד "להזמין רב שיתן שיחה עם 'תשובות', אלא להיות, להקשיב, לחבק. ניתן יהיה בהמשך לקיים גם בירורים רוחניים ואמוניים".
לדעתו, עיקר תפקידם של הורים הוא להיות עם הילדים. לספר להם בשפה עדינה מה קורה, להקשיב להם, לעודד שאלות ועוד. לדבריו, "ילדינו הם בריאים, הסערה שכולנו חווים היא מובנת והם יצאו מתוכה. עלינו לסמוך גם על עצמנו, שבע"ה אנו הורים טובים שיודעים לבנות בית ומשפחה המהווים עוגן ובסיס מהם ילדינו ינקו יציבות ואמונה".
הרב יונה אומר כי "תפקידנו להמשיך. לא חלילה להמשיך במובן של חזרה לשגרה טכנית, אלא במובן של המשך גילוי העוצמה והאחווה". לדבריו, "זכינו, אף שלא בחרנו בכך, בשבועיים של תזכורת מי אנו כעם ומי אנו כמשפחות וכקהילות. זכינו להיזכר שאנו יודעים להתפלל. זכינו להכיר כי העם הזה, על חלקיו וזרמיו, יודע להתאחד ולגלות את המכנה המשותף הרחב. הרי אפילו ההחלטה שקוברים אותם יחדיו מבטאת, בלי אומר, את שותפות הדרך".
הרב יונה סיפר כי שמע ריאיון עם מדריך טיולים שהסביר ששלושת הצעירים נחטפו ליד "דרך האבות". לדבריו, "הצדק עם מדריך הטיולים, אך לא רק גאוגרפית. כולנו צועדים בדרך האבות. מעיר האבות, דרך מקום נפילת הבנים, אל עבר הר בית ה'. כולנו ממשיכים במסע שבו פתח אברהם אבינו ובו המשיך דוד מלכנו. מסע נצח של עם הזוכה לחזור בדורנו, מתוך קשיים גדולים – לארצו ולעצמו".
הרב יונה מסיים ואומר כי "לעתים אנו שרים "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". מילים אלו אינם רק שיר, אלא גם קריאת כיוון. קריאה לאגור כוחות, ולהמשיך יחדיו לבנות ולהיבנות. להמשיך לצעוד בדרך האבות, אל עבר הר המוריה. ביחד. באמונה.