מנחם בגין שכיהן כראש ממשלת ישראל החל מהמהפך הגדול ב-1977 במשך כשש שנים, לא התחיל את תפקידיו בממשלה.
בגין שנולד בבריסק ב-1913 הצטרף לתנועת בית"ר כבר בהיותו בן 16 ומאז פעל כל השנים למען עם ישראל וארץ ישראל.
בספר עב כרס הרואה אור בהוצאת ארכיון המדינה, מסופרים קורות חייו של בגין - החל מלידתו, דרך פעילותו בבית"ר, תנועת החרות, אלטלנה, ממשלת האחדות, תקופת היותו ראש ממשלה, פרישתו בשקט זועם ועד פטירתו.
הספר, שהוא כחלק מסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלת ישראל, מציג ביוגרפיה מתועדת של בגין לאורך שנות פעילותו.
מדובר בפרסום 191 מסמכים מיוחדים, אשר רובם מתפרסמים בספר זה לראשונה. מהמסמכים ניתן ללמוד אודות תחושותיו של בגין בתקופות הזוהר של חייו ובאלו הפחות נעימות שחווה.
בין המסמכים ניתן למצוא את הדברים שאמר בכינוס העולמי השלישי של תנועת בית"ר ב-1938, מכתב לזאב ז'בוטינסקי, דברים שנשא בפגישה בין נציגי האצ"ל לנציגי הסוכנות היהודית וההגנה, מכתב לדוד בן גוריון, דברים שאמר במליאת הכנסת ובממשלה ועוד מסמכים רבים.
ללא ספק בגין היה ידיד ההתנחלויות ביהודה ושומרון והוא זה שהצליח להעביר בכנסת את חוק רמת הגולן. עם זאת, הנקודה השחורה, לדעת רבים, המעיבה על מעשיו היא כמובן הרס חבל ימית במסגרת הסכם השלום עם מצרים.
לא סוד שבגין היה ראש הממשלה הראשון שהלך לקראת הסכם שלום עם מדינה ערבית במזרח התיכון. המעניין הוא שדווקא כמי שלחם בשורות האצ"ל ולא בשורות ההגנה, כמי שהדגל אותו נשא היה מלחמה בבריטים ולא שיתוף פעולה, החליט ללכת על מהלך זה.
אך אולי דווקא בגלל מקומו ונסיונו, הבין בגין את החשיבות של הסכם שלום והיה מוכן ללכת מרחקים עבורו. בתום דיונים ארוכים ומפרכים, הצליח בגין להביא את מצרים לחתום על ההסכם. כהוקרה לכך קיבל בגין את פרס נובל לשלום.
מהמסמכים מאותה תקופה ניתן ללמוד על הרגשתו של בגין. חייבים לציין שעם כל הסלידה מביצוע ההרס, בגין לא רץ לנסיגה מתוך רצון ולא עשה ממנה מטרה.
ללא ספק, הרס חצי האי סיני היה מעשה שלא ייעשה והשאיר צלקת עמוקה בליבם של נאמני ארץ ישראל ולא עוד אלא שנתנה סיפתח לבאות – הפקרת שטחי ארץ ישראל כחלק מהסכמי אוסלו והגירוש מגוש קטיף.
עם זאת חשוב לציין כי לעומת חלק מאנשי השמאל שהפכו את הנסיגות למטרה מאחר שאנחנו 'כובשים', בגין הבהיר כל הזמן שאיננו כובשים, וארץ ישראל השלימה שייכת לעם ישראל - כך כתב במכתבו לרב גורן ולנשיא ארה"ב, וכך אמר לא פעם, כולל בנאומיו בכנסת – מכתבים ודברים המובאים אף הם בספר.
בגין הסביר כי על פי הבנתו מדובר בהזדמנות נדירה של הסכם שלום ועבורו כדאי לוותר על חצי האי סיני, גם אם עצם הנסיגה אינה לרוחו.
בהמשך הספר מובאים דברים שאמר בגין בנוגע להפצצת הכור האטומי בעירק ובאירועים נוספים ועד להחלטתו לפרוש בדבריו הידועים 'איני יכול עוד'.
הספר מסתיים במכתב שכתב בגין לרב אלוף מוטה גור ז"ל בו הוא מבהיר מספר נקודות בנוגע למלחמת ששת הימים.
במכתבו, ציין בגין כי הוא פעל לשכנע את ממשלת לוי אשכול לשחרר, במסגרת המלחמה, את ירושלים המזרחית והעיר העתיקה - מה שהביא להחלטת הממשלה להורות לצה"ל לשחרר שטח זה.
מה שזירז את השחרור, על פי מכתבו של בגין, היא החלטת האו"ם לקרוא להפסקת אש. בגין הבין ש'אם לא עכשיו, אימתי?' והביא להתייעצות מיידית של לוי אשכול – התייעצות שהביאה להורות לצה"ל לבצע את השחרור באופן מיידי.
עד כה הוציא ארכיון המדינה ספרים דומים על הנשיאים חיים ויצמן, בן צבי, שזר, הרצוג ועל ראשי הממשלה בן גוריון, שרת, אשכול ורבין.
הספר על בגין בהחלט מכבד את עצמו ונותן לקורא פרספקטיבה רחבה מאוד עם תיעוד אמיתי שניתן ללמוד ממנו, ללא פרשנויות, אודות האיש שהביא למהפכה במדינת ישראל וגם בשנים שקדמו להקמת המדינה. כעת עמלים בארכיון על שני כרכים שיעסקו בראש הממשלה גולדה מאיר ובנשיא אפרים קציר ומה שלנו נשאר זה לחכות בכליון עיניים להוצאתם.