חברי צוות החיפוש האזרחי הגיעו לבית משפחת הנער גיל-עד שער הי"ד יחד עם מפקד אוגדת איו"ש בצהל ומח"ט עציון.
באותה עת ביקרו בבית המשפחה הרב שלמה עמר, הרב חיים דרוקמן, הרב אהרן ליכטנשטיין והרב אביגדר נבנצאל.
אורי שכטר, איש החמ"ל האזרחי, סיפר להורים על הסריקות של סיירי בי"ס שדה לצד החיילים. "לא ידענו אם הם חיים או מתים. יצאנו לשטח מלאי תקווה. עם כל הכאב, ברוך השם שמצאנו אותם. יכולנו גם לא למצוא אותם שנים".
"עשינו מאמץ יום ולילה", הוסיף שכטר, "הרצון של כל העם היה מדהים. מילואימניקים שלא נתנו להם להתגייס הביאו אוכל ושתייה, כדי להרגיש חלק מהמאמץ הלאומי".
האב, אופיר שער, סיפר למבקרים כי "כל התקופה רצינו לומר תודה. רק ביום ראשון בהתראה קצרה הודיעו לנו שאנחנו יורדים לתרקומיא, להיפגש עם מפקד האוגדה ומפקדי המבצע. היתה תחושה שהצבא איתנו. ראינו עיניים אדומות מבכי ומעייפות, וקיבלנו זמן קצר של הכרת תודה והכרת הטוב. ידענו שעושים מאמץ כדי למצוא אותם בחיים. מהצמרת ועד אחרון החיילים ההנחה היתה שהם בחיים".
"שיתוף הפעולה בין חיילים ואזרחים במציאה שלהם היא בבואה למה שקרה בארץ ובעולם, אחדות. צבא ואזרחים משתפים פעולה מתוך ענווה", הוסיף האב.
מפקד אוגדת איו"ש אמר להורים, כי "העוצמות שהעברתם לנו הם שהחזיקו אותנו. חיילים רצו להיות במהלך הזה מתוך שליחות".
אמו של גיל-עד, בת גלים, אמרה כי "לא תזמנו את הגעת הרבנים לצד אנשי הצבא הבכירים. בזמן החיפושים היה לנו פה בחצר אוהל של תורה, 24 שעות ביממה למדו פה תורה כי ידענו שצריך את השילוב של סייפא וספרא. וכי ידיו של משה עושות מלחמה? אומרים לנו שאנחנו שליחים, אבל לא בחרנו בזה. הלוואי שגיל-עד היה איתנו. קטונתי מכל מה שאומרים עלינו".