מה המשקפיים אומרות עלי
מה המשקפיים אומרות עליפנימה

כל אמוציה משפיעה על הראייה, כי העיניים דומות למיתרים המגיבים לכל רוח קלה, אמוציונלית או שכלית, הנושבת בהם" (ד"ר בייטס).

לד"ר בייטס, שהיה רופא עיניים לפני מאה שנה, היה קשה להשלים עם מצב בלתי הפיך של העין. ה"זכוכיות", כפי שהוא כינה את המשקפיים, מתווכות בין המציאות לעין, אך הן לא מתקנות אותה. בשיטתו מתייחסים בטיפול לפן הנפשי-רוחני ולפן הפיסי כאחד, ולכן מתרגלים ראייה נכונה ומונעים את הבעיה ובמקביל לכך מסירים חסמים שכבר נוצרו. 

עדשה עכורה

מקור הבעיה של ה"חסם" קטרקט הוא מבחינה פיסית מאמץ יתר של העין הגורם לליקוי של השברור, שגורם לרוחק-רואי - אשר גורם לזוקן רואי שגורם לקטרקט. משקפיים יגבירו את המאמץ ויחישו את זוקן הראייה, ומשקפיים המותאמים לזוקן הראייה יגדילו את האפשרות של קטרקט. 

מהות הבעיה היא שהעדשה עכורה. מבחינה נפשית ישנו חוסר רצון לראות. משהו בהווה או בעבר שגורם לאדם רצון שלא לראות, משהו מטריד, מפריע או מדאיג. לפיכך המוח נותן פקודה ליצור חסם שתפקידו להפריד בין המציאות הקשה לבין האדם, להגן עליו ולמנוע ריגוש שהוא מעבר ליכולתו. הבעיה היא שהעין לא עושה הבחנות, ומשניתנה הפקודה נוצר החסם והוא מונע גם את הדברים שהאדם רוצה מאוד לראות.

יום אחד הגיע אדם בעל קטרקט לטיפול לאחר שכבר נקבע לו תור לניתוח, כשהוא רואה צלליות בלבד. כעבור יומיים החל לראות עצמים, לזהות צבעים ואפילו לקרוא. מסתבר שבמשך עשרים וארבע שעות הוא עשה כיפוי עצמי (תרגיל המשלב הרפייה לגוף עם מנוחה לעין).

ציפורה אישה בת שבעים,טופלה - הקטרקט נסוג והניתוח בוטל. אישה בת שישים וחמש עם מספר מעל עשר, התמידה בתרגילים אך ההתקדמות הייתה איטית. בעזרת ניתוח גרפולוגי גילינו שבתור ילדה היא חיה בתחושה שהוריה לא אהבו אותה. הפצע הזה העיב עליה עד היום והוא הסיבה לבעיית הראייה.

"אם העתיד שלך נראה קודר הבט לתוכך ומצא את האור הפנימי שלך. אור זה יאיר את העולם האפור אשר מצוי בחוץ".

פורסם לראשונה במגזין פנימה

לרכישת מנוי לחצי כאן