"הפסקת האש לא קרסה. היא לא התחילה בכלל", אומר האלוף (במיל') יעקב עמידרור, ראש המועצה לביטחון לאומי בעבר. עמידרור סבור כי על אף הקריסה הצפויה היה הכרחי להסכים למתווה המצרי, ובכך לאפשר את המשך הלגיטימציה הבינלאומית לתקיפות הישראליות ברצועה.
הסיבות לקריסת הפסקת האש עוד בטרם החלה נשמעות פשוטות וטריוויאליות ביותר בפי עמידרור. "חמאס רצה להשיג הישג כלשהו מהמבצע, והוא לא מצא בהסכם המצרי שום הישג. לדעת ראשי החמאס דרישות המינימום שלהם לא נענו, והדרישות שלהם הן בעיקר כלכליות. הם רוצים את פתיחת מעברי רפיח, העברת ציוד לרצועה ותשלום משכורות לפקידים שלהם".
המטרות הללו התגבשו במהלך ימי העימות עם ישראל, אך היציאה אל העימות הזה הייתה מטעמים שונים, לפחות בחלקם, מסביר עמידרור: "הם נכנסו למהלך בעקבות מצבו הקשה של הארגון, והדבר המשפיע ביותר הוא הקושי לשלם משכורות. חמאס מרגיש מאוד מבודד. מעמדו הידרדר בעיקר לאחר התאונה שבה קרסה מנהרה שהפצצנו ונהרגו בה אנשי חמאס".
היעד ברור - שקט
בניגוד לרבים במערכת הפוליטית ובתקשורת הישראלית, עמידרור סבור שלישראל יש יעד מוגדר וברור במהלכי הלחימה ברצועה: החזרת השקט שהיה בגזרה זו עד לא מכבר. השאלה הגדולה שנותרה היא הדרך להשיג את השקט הזה, ועמידרור מציג שתי דרכים עקרוניות שיש לבחור ביניהן: "הדרך הראשונה היא לכבוש את עזה, לנקות אותה מקיני הטרור ולהתחיל לשלוט ב‑1.8 מיליון פלשתינים. כי אם לא אנחנו נשלוט שם יבואו לשם אל-קאעידה. לא יהיה ואקום".
שליטה זו תכלול הקמה מחודשת של הממשל הצבאי ודאגה לאוכלוסייה המקומית, מרמת המזון והחשמל ועד רמת התרופות והסעד. "הרש"פ לא תהיה שם כי היא רוסקה על ידי חמאס, שאותו נפיל אנחנו ואת אנשיו נסלק או נהרוג במבצע שכזה. לא יהיה מי שייקח אחריות ואנחנו נצטרך לקחת אחריות".
השתלטות שכזו, מדגיש עמידרור, היא מבצע אפשרי אך קשה מאוד ויהיו בו הרבה מאוד נפגעים, כלשונו. "מי שחושב שהמבצע יהיה קל כמו כיבוש יהודה ושומרון ב‑2002 לא מבין את עוצמת ההתנגדות בעזה ואת מספר הנפגעים שיהיו שם".
האפשרות השנייה שמציג עמידרור היא המשך התקיפות הנוכחיות: "עד שחמאס יבין שאין תכלית בעמידה שלו, ומלבד עצם הירי והאזעקות הוא לא מצליח לפגוע ברוב שגרת החיים הישראלית. מלבד באזורים הקרובים לרצועה החיים נמשכים, תיירות מגיעה וכו'. זה אמנם לא נעים, אבל זו התנהלות שניתן להמשיך איתה".
על אורכה של התקופה שבה צפוי עם ישראל להמשיך ולספוג שגרת טילים ויירוטים נמנע עמידרור מלהתחייב. הוא מזכיר בדבריו כי את המבצע בדרום לבנון חתמה ישראל בשנת 2006 בתחושה כללית של החמצה, ועם זאת עד היום "לא נורתה מאז קטיושה אחת, בזכות הדבר החמקמק הזה שנקרא הרתעה. אי אפשר להעריך את הדברים במדויק. ייתכן שכשיסתיים המבצע החמאס יצא מהמחבוא שלו, יראה את ההרס ויהיה כאן אפקט נסראללה, ויגיעו למסקנה שמוטב שיהיה כאן שקט לשנים ארוכות. ייתכן גם שהם יצאו, יראו את ההרס ויאמרו לעצמם שאם זה כל מה שנעשה - כדאי להתחמש לקראת סיבוב נוסף בעוד שנתיים. אי אפשר להעריך את הדברים".
"מצרים לא תיתן לחמס להתעצם"
לזאת מוסיף עמידרור הבדל משמעותי וקריטי בין חמאס של אחרי הסיבוב הקודם לחמאס הנוכחי, בדמות השינוי שחל במצרים: "לפני שנתיים מצרים של מורסי אפשרה לחמאס לגדול ולהתעצם. מצרים של סיסי לא תיתן לדבר כזה לקרות".
כאמור, את ההסכמה הישראלית למתווה הפסקת האש רואה עמידרור כמהלך הכרחי של הממשלה. לדבריו הסכמה זו היא אחד האלמנטים המרכזיים שמעניקים לצה"ל לגיטימציה בינלאומית, ובעיקר אמריקנית, להמשיך לתקוף.
עמידרור מקפיד בשיחה עמו שלא למתוח ביקורת אישית על פוליטיקאי או נושא משרה כזה או אחר, אך את תפיסתם של אלו שדרשו לדחות את הסכם הפסקת האש הוא מבקר בחריפות: "מי שדוחפים לסירוב להפסקת האש לא הבינו שהתשובה החיובית נותנת לנו לגיטימציה מול ארצות הברית שהייתה מעורבת בניסיון להשיג את הפסקת האש הזאת. מי שהמליץ שלא לקבל את הפסקת האש מסתכל על העולם במבט מאוד צר שאינו מבין את המערכת הבינלאומית. דרישה לדחייה של ההסכם היא עיוורון מוחלט. מי שמונע לגיטימציה בינלאומית לא יוכל להמשיך במבצע".
אך לא רק ההסכמה למתווה המצרי מעניקה לישראל את החבל הארוך להמשך תקיפה. אלמנט נוסף שעמידרור מציין הוא הזהירות המוקפדת שלא להביא להרג המוני של אזרחים. הירי המקדים המכונה 'הקש בגג' לפני הטלת פצצה משמעותית נראית בעיניו כמהלך אסטרטגי עליון בזירת ההסברה הביטחונית של ישראל. "לא שהיום קל לנו בזירה הבינלאומית, גם היום קשה לנו. אבל בלי שני האלמנטים העיקריים הללו לא הייתה לנו שום לגיטימציה בעולם. ייתכן שהחבל האמריקני לא יינתן לנו אם ניכנס למהלך קרקעי גדול, אבל כל עוד זה מתנהל כמו שזה היום ארצות הברית לא תאמר לנו בשום אופן להפסיק, והרבה מזה בזכות קבלת הפסקת האש", אומר עמידרור.
עוד מקפיד עמידרור לומר שאינו יודע אם אכן יהיה צורך במבצע קרקעי, ומציין שגיוס אלפי חיילי המילואים לא נועד רק כדי להוכיח רצינות בפני אנשי החמאס אלא גם ובעיקר לייצר מוכנות של הכוחות ליציאה מיידית למשימה מיד ברגע שבו תינתן הנחייה כזו, מבלי להזדקק לשבוע של היערכות, אימון וציוד הכוחות.
לפני תום דבריו מוסיף עמידרור הערה קטנה: "לניתוח מגיעים כשבטוחים שאין אלטרנטיבה, וכשמנתח נמצא בחדר הניתוח הדבר האחרון שהוא צריך זה שמי שיוצא מהחדר יפעיל עליו לחצים מחוץ לחדר הניתוח...".