מבצע 'שובו אחים' ומבצע 'צוק איתן' שבא מיד לאחריו, השכיחו מאיתנו שבימים רגילים חודש יולי הוא הזמן שבו נפתח הדיון על תקציב המדינה לשנה הבאה.
הדיון מתחיל באוצר עוד קודם לכן, ובשלב זה כבר מוצגות הטיוטות הראשונות לעיונם של שר האוצר וראש הממשלה. אחד העימותים הקבועים בנוגע לתקציב המדינה הוא סוגיית תקציב הביטחון. באוצר מבקשים לקצץ, בצה"ל דורשים להגדיל, והתוצאה הסופית יותר קרובה בדרך כלל לעמדת מערכת הביטחון. מבצע 'צוק איתן', בדומה לאירועים ביטחוניים דומים בעבר, צפוי כנראה לסייע לעמדת מערכת הביטחון בהגדלת הפרוסה שלה בעוגת התקציב הכוללת.
אין מדובר בתוספת החד-פעמית לתקציב הביטחון, שתידרש ללא ספק, אלא בתקציב הקבוע. גם התוספת החד-פעמית היא בסכומים בלתי מבוטלים. ימי מילואים לרבבות חיילים שגוייסו בצו 8, בתוספת המענקים המוגדלים שיגיעו לחלק גדול מהם במועד התשלום בחודש מאי בשנה הבאה הם רק סעיף אחד.
חידוש המלאים בסוגי התחמושת השונים: טילים, רקטות, פגזים, רימונים, מיירטי 'כיפת ברזל' ועוד הם סעיף נוסף, וכך גם החזרת הציוד של יחידות המילואים לאחסנה יבשה בימ"חים. העלות של כל אלו ועוד סעיפי הוצאה רבים אחרים היא מיליארדי שקלים, כשאת הסכום המדויק נדע רק בסיומה הסופי של הלחימה, לאחר שצה"ל יחשב את סך העלויות ויגיש את החשבון לאוצר.
השאלה המשמעותית יותר, כאמור, היא זו של התקציב הקבוע של מערכת הביטחון. הקלישאה לפיה "לחיי אדם אין מחיר" שגויה לחלוטין כשמדובר במספרים גדולים ובסדרי עדיפויות של מדינה. דו"ח מבקר המדינה שפורסם בחודש מאי אשתקד מלמד אותנו שמדי שנה מתים בבתי החולים בין 4,000 ל‑6,000 בני אדם כתוצאה מזיהומים. אין לכל מי שעוסק בנושא ספק כי תקצוב מתאים לאורך כמה שנים עשוי להוריד את המספרים לפחות בעשרה אחוזים. משמעות הדבר היא חיסכון בחיי אדם של 400 עד 600 בני אדם בשנה, פי עשרה ממספר ההרוגים במבצע 'צוק איתן' עד כה, חיילים ואזרחים גם יחד.
כמובן שמדובר בתמונה חלקית בלבד, מאחר שעצם קיומה של מדינת ישראל תלוי בכושר ההרתעה של צה"ל, וכושר ההרתעה בתורו מבוסס במידה רבה על עדיפות טכנולוגית שנקנית בכסף רב. מדינה כשלנו אינה נהנית מהפריבילגיה של חלק ממדינות אירופה, שמחזיקות צבא סמלי בעיקרו למטרות השתתפות בכוחות שלום. אולם הוויכוח על הגובה הנכון של תקציב הביטחון לא יכול להיות מוכרע כתוצאה מהשפעה של מבצע צבאי כזה או אחר. אסור גם לתת להערכה העצומה שאנחנו רוחשים לקצינים ולמפקדים בצה"ל, במיוחד בימים אלו, להשכיח את הצורך לבחון האם תקציב הביטחון מנוצל כראוי. גם את הדיון הציבורי על גיל הפרישה הראוי לאנשי הקבע יהיה צורך לחדש אחרי סיום הלחימה.
כמה עולה יום לחימה?
כל תקופת לחימה משפיעה בטווח הקצר לרעה על הכלכלה. עבדכם ורעייתו שתחי' תכננו לפני כשבועיים לצאת בערב אחד לבית קפה, בילוי זוגי שכזה. דא עקא, ערב אחד קודם לכן בשעה הקריטית שמונה בערב, בה הילדים נמצאים כבר במיטות אבל לא ממש ישנים, נשמעה ביישובנו אזעקה. לא מדובר באירוע טראומטי וכרבע שעה לאחר מכן כולם כבר היו במיטות בחזרה, אבל המחשבה להשאיר את הצאן עם בייביסיטר למשך ערב שלם נדחתה לשש אחרי המלחמה. שיחה עם מסעדן תל אביבי גילתה שאני לא לבד - רבים אחרים החליטו לדחות בילויים בלתי דחופים לאחרי המלחמה, וכך ירד מספר האורחים מדי ערב בכשליש עד מחצית.
המלחמה פוגעת במחזור הכספי של כמעט כל סוגי העסקים, אולם קיים הבדל מאוד משמעותי בין העסקים השונים. יש כאלה שניתן לכנות אותם "עסקי מחזור יומי", כמו מוניות, מסעדות, מלונות, אתרי בילוי וחלק מחנויות מוצרי הצריכה המתכלים. אצלם יום עם מחזור נמוך הוא יום אבוד שלא יחזור. לעומתם, לעסקים אחרים יש בהמשך פיצוי חלקי או מלא על התקופה הקשה. בעיה נוספת נוצרת לתעשיינים, אשר לא יכולים לדחות את מהלך העסקים שלהם אך סובלים מקשיים באספקה עקב בעיות תפעול ומחסור בעובדים.
באופן כללי, הפיצוי שמקבל המעסיק על ימי המילואים מחזיר לו את השכר שנאלץ לשלם לעובד, אך הוא אינו מפצה אותו על הנזק העקיף שנגרם לו עקב העובדה שהעובד היה במילואים. תארו לכם מעסיק אידיאליסט שמעסיק כמה עובדים צעירים יחסית, ופתאום מחצית מעובדיו אינם. העסק נכנס במקרה כזה למשבר של ממש.
אז כמה עולה למשק יום מלחמה? לשאלה הזאת יש המון תשובות, תלוי כמובן את מי שואלים. התוצר המקומי הגולמי של ישראל עמד בשנת 2013 על כ‑274.5 מיליארד דולר. לאור זאת, התוצר הממוצע ליום עומד על 752 מיליון דולרים. הלחימה בוודאי אינה משתקת לחלוטין את המשק, גם לא את מחציתו ואפילו לא רבע ממנו. המעריכים השונים חלוקים ביניהם בשאלה כמה אחוזים מפעילות המשק הישראלי נפגעים בעקבות הלחימה.
אבל לא הכול שחור. הניסיון מלמד שאחרי עימותים צבאיים משמעותיים מגיעה לא פעם דווקא תקופת התאוששות. בעבר היה נהוג לייחס את ההתאוששות לסכומי הכסף שמושקעים לאחר עימותים צבאיים בשיקום התשתיות שנפגעו. אלה הוסיפו מקומות עבודה, סיפקו עבודה לענפים כלכליים שונים וסייעו רבות בהנעת גלגלי המשק מחדש.
כיום מייחסים חלק מההתאוששות גם להיבטים התנהגותיים המשפעים רבות על הכלכלה. לעתים קרובות דווקא משבר שהסתיים ותחושת רווחה מסוימת שבאה בעקבותיו מגבירים את הנטייה לצרוך. בענפי התעשייה ובחלק מענפי המסחר קיים גם צורך להדביק פערים שגורם לפעילות מואצת ומשמש גם הוא מנוע פעילות משמעותי מאוד.