סיפור ההתנהלות הישראלית סביב הפסקות האש וההכרזות כי "שקט ייענה בשקט" הוא העתקה של התנהלות ממשלת נתניהו במשא ומתן המדיני על פי שיטת הסְמוֹך: סמוך על האויב שלא יאמץ הסכם מדיני ותרני או הפסקות אש שפועלים לטובתו.
בזכות הרולטה הרוסית הזאת גרפנו רווח מדיני, כאילו מדובר במשחק מחשב שבו לאחר מהלך מוצלח צוברים איזה לחש שאפשר להפעיל בהמשך. אבל בחשבון כללי הטקטיקה הזאת משחקת לידי האויב.
גם כאשר עזה הרוסה ומחוררת, בשביל החמאס מדובר עדיין במשחק ביתי. מבחינתם לא מדובר בנטל על הכלכלה, כי לסינגפור של המזרח התיכון אין כלכלה ואנחנו ממשיכים לכלכל אותם במזון ובדלק גם בימי המלחמה. בניגוד לחיילי המילואים שלנו, מחבלי החמאס והג'יהאד לא נאלצו לעזוב את מקום עבודתם, כי בעזה שסובלת מארבעים אחוזי אבטלה מקום העבודה הבטוח ביותר הוא שירות בפלוגות הטרור. שיטת הפסקת האש ההומניטרית הוצגה כדרך להוריד את חמאס מהעץ, אבל המצב הזה נוח לו גם מבחינת ניוד כוחות והשלמת ציוד.
ובינתיים הכוחות הישראליים פרוסים בעזה במצב של שב ואל תעשה וזגזוג בין הפעלת כוח ונצירת הנשק. הם מהווים גם מטרות נייחות. הפסקת אש יוצרת שאננות בצבא ובעורף ומותירה בידי האויב את בחירת העיתוי לעקוץ, כפי שאירע לצערנו כשארבעה חיילים נהרגו מפצמ"ר במועצה האזורית אשכול.
טרם השתחררנו מתפיסה שבלונית נוספת מימי מלחמת לבנון השנייה. ישראל מקווה שההרס בעזה ייצור לחץ של האזרחים על ההנהגה החמאסית ויאלץ אותה להתקפל. האסטרטגיה העקיפה הזאת לא הוכיחה את עצמה, במיוחד כאשר אין בפינו הצהרה ברורה שבכוונתנו למוטט את שלטון החמאס. גם אם נאמין שהאזרחים העזתים שונים בדעתם מהחמאס, בשתיקתנו הבהרנו להם שהחמאס ימשיך לשלוט בהם, והחמאס כידוע לא יבחל באמצעים לשמור על שלטונו.
אין דרך עקיפה. חייבים למוטט את שלטון משעל, הנייה ודף. נכון שזה יותיר ואקום שלטוני, אבל רק שלטון עריץ מסוגל לצבור ארסנל רקטות ולהשקיע מאות מיליונים בבניית מנהרות.
לא חשד בכשרים
האלוף (מיל') יעקב עמידרור הגיע לאולפן ערוץ 2 במטרה לטהר את הממשל האמריקני מההאשמה כי האיסור שהוכרז על נחיתות בנתב"ג היה מנוף מדיני-פוליטי ללחץ על ישראל, טענה שהגדיר "עלילת דם".
לגופו של עניין, גם אם הייתה זו החלטה תמימה שקיבל גוף מקצועי כגון סוכנות הטיסה הפדרלית, היא הייתה החלטה אומללה. ברור שעצירת הטיסות העניקה לחמאס תמונת ניצחון זמנית. וכפי שכתב בצדק דוג פיית', לשעבר תת שר ההגנה, ארגוני הטרור לומדים זה מזה, והם יפנימו שאפשר בקלות לשתק את התעופה האזרחית ברחבי העולם.
בניגוד לגישתו של עמידרור, החשדנות כלפי הממשל רחוקה מלהיות חשד בכשרים. אובמה אינו נשיא שיודע לכבד את שלטון החוק. הנושא הבוער בימים אלו בארצות הברית הוא הסתערותם של רבבות ילדים היספאנים על גבולות המדינה. הם סבורים שבסופו של דבר ארצות הברית תכניס אותם לשטחה ותעניק להם אזרחות, ושאבו עידוד מהחלטתו של אובמה שלא לאכוף את חוקי ההגירה ולגרש שב"חים בתוקף סמכותו כמי שעומד בראש הרשות המבצעת. בעקבות הזלזול שלו בחוק ישנם רפובליקנים שמבקשים להעמיד את הנשיא לדין, אבל יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר מסתפק בתביעה משפטית נגדו.
אובמה החדיר פוליטיזציה לתוך הסוכנויות הממשלתיות, ואילו רק רצה הוא היה יכול למנוע את ההחלטה של סוכנות הטיסה. בסופו של דבר ההחלטה שונתה - כביכול לאחר שסוכנות הטיסה זכתה למידע מרשויות התעופה בישראל. אולם הדבר אירע לאחר שראש עיריית ניו-יורק לשעבר מייקל בלומברג טס לישראל כדי להוכיח שאין בעיה ביטחונית, ולאחר האשמותיו של הסנטור הרפובליקני מטקסס טד קרוז שסוכנות הטיסה נוהגת איפה ואיפה כדי להפעיל לחץ על ישראל. קרוז אף איים לעצור את תהליך אישור מינויָם של שגרירים חדשים, ביניהם השגרירים המיועדים לרוסיה ולצרפת. בעקבות כל זאת הגזירה בוטלה. האם זה היה בזכות המידע ה"חדש" כטענת הממשל, או שמה שעבד הייתה כוונתו של קרוז לפוצץ את הנושא? לאור מה שבא אחרי הפרשה, כולל שרבובם של הקטארים והטורקים כמתווכים בין ישראל לחמאס, הרשו לנו להאמין באפשרות השנייה.
לא קם כמרן
היה ברור שפטירתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל תותיר חלל ענק בעולם התורני בכלל, אבל בעיקר בתנועת ש"ס. דמותו הייחודית של הרב עובדיה הצליחה להחזיק על כתפיה את הפרדוקס הש"סי של הנהגה חרדית וציבור בוחרים מסורתי.
ח"כ אריה דרעי החליט להכתיר את הרב שלום כהן לנשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס. הרב כהן, שעדיין לא הפנים את השילוב העדין של התנועה, הרשה לעצמו להתבטא ולומר: "אתם חושבים שעם ישראל צריך צבא?! עם ישראל לא צריך צבא", כי ה' נלחם בשבילנו.
דבריו עוררו תסיסה, היות שעמדה כזאת היא רדיקלית אפילו בתוך הציבור החרדי. העמדה החרדית המרכזית גורסת שעם ישראל זקוק לשבט לוי שישקוד על לימוד התורה ולכן הוא פטור מהשירות הצבאי. על פי עמדתו של הרב כהן משתמע שגם יתר השבטים פטורים משירות בצבא. לכן הגיע מקצה שיפורים, כאשר כעבור כמה ימים חזר הרב כהן לדבר ברוח העמדה החרדית המרכזית: "כל עין תדמע דמע דמוע על החיילים שמסרו נפשם בשבילנו", וגם: "אנחנו בני הישיבות צריכים להכיר טובה לחיילי ישראל".
גם לרב עובדיה היו התבטאויות קשות, אבל אצלו התקבלו הדברים בסלחנות. הרב כהן יבדל"א לא הגיע עדיין למעמד כזה, ולכן לפני שהוא משווה מישהו לעמלק או מבטל את הצורך בצבא - כדאי לו לשקול מראש את השפעת הדברים.