אורון שאול הי"ד
אורון שאול הי"דדובר צה"ל

ביום ראשון השבוע החליטו בני משפחתו של החייל אורון שאול מפוריה עילית, שנפל בקרב שבו הותקף נגמ"ש של חיילי גולני, לשבת שבעה, זאת למרות שגופתו לא נמצאה ואי אפשר לערוך לו הלוויה.

בני המשפחה קיבלו את ההחלטה יומיים לאחר שהרב הצבאי הראשי, הרב רפי פרץ, קבע כי אורון שאול, שעד אז נחשב לנעדר, הוא חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. את ההחלטה קיבל הרב פרץ בתום שורה של בדיקות שנעשו על ידי גורמי הרבנות הצבאית וגורמים צבאיים נוספים, ולאחר התייעצות עם רבנים נוספים.

בערוץ 7 פורסם השבוע כי אורון היה מחוץ לנגמ"ש שנפגע כאשר נהרג. גורם צבאי הביע הערכה למהירות החלטתו של הרב פרץ ואמר כי "החלטה זו, בדרך שנעשתה ובמהירות שבוצעה, הביאה הן להסרת ספקות בקרב בני המשפחה והן בעם ישראל".

זו איננה הפעם הראשונה שבה מכריזים בצה"ל על חייל נעדר כעל חלל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע. הפעם הקודמת שבה הושלם הליך כזה הייתה קביעתו של הרב הצבאי הראשי לשעבר, תא"ל (מיל') הרב ישראל וייס, לפיה נעדרי קרב סולטן יעקוב הם חללים שמקום קבורתם לא נודע. ההכרזה בוצעה כ‑22 שנה לאחר הקרב, ובני המשפחות התנגדו לה באופן נחרץ ואף עתרו נגדה לבג"ץ.

הליך דומה החל גם בנוגע לשני חיילי צה"ל, אודי גולדווסר ואלדד רגב הי"ד, שנחטפו על ידי חיזבאללה, אולם בעקבות השלמת העסקה להשבתם תוצאות ההליך מעולם לא פורסמו.

מי שהיה באותה עת הרב הצבאי הראשי הוא תא"ל (מיל') הרב אביחי רונצקי. בשיחה עם 'בשבע' הסביר הרב רונצקי כי אין מניעה הלכתית להכריז על חלל גם אם גופתו לא נמצאת: "ישנם כללים הלכתיים ברורים, שתקפים גם במקום שבו יש אישה שצריך להתיר לה להינשא. במקום שבו כל הראיות מוכיחות באופן ברור שהחייל לא היה יכול להישאר בחיים, ניתן לקבוע על פי ההלכה את מותו".

הרב רונצקי מציין כי ברבנות הצבאית ישנה יחידה קטנה של מומחים לנושא, אשר עוסקת בנושאים רגישים מעין אלו. לדבריו, כאשר היה צורך לדון בעניינם של אודי גולדווסר ואלדד רגב, הוצגו בפני אנשי הצוות ובפניו כל הממצאים מהזירה, כולל חוות דעת רפואיות וניתוח של בעלי מקצוע. בנוסף לכך הוצג בפני אנשי הצוות כל המידע המודיעיני שהיה בידי זרועות הביטחון, לאחר החתמתם על טופסי שמירת סודיות.

"באותו מקרה תוצאות הבדיקה לא פורסמו מכיוון שהעסקה כבר הושלמה ולא היה טעם להקדים את מה שהיה עתיד להתברר ממילא. אולם כאשר יש צורך בכך, בוודאי שניתן לקבוע את מותו של חייל לא רק לצורך שבעה וכדומה, אלא אפילו כדי לאפשר לאשתו להינשא".