"הרוח של גבעתי הגיעה מישיבות ההסדר"

עופר וינטר בכלל לא רצה שיכתבו עליו ב'בשבע', אמרו השבוע גורמים שמקורבים אליו. הוא לא נמצא בצבא על תקן של מייצג המגזר, ולא רוצה להיות מוצב על נס כקדוש המעונה התורן של הציונות הדתית. הוא אדם עממי, סיפרו עליו, אב לשמונה שמגיע לצה"ל עם הכיפה ועם החינוך שקיבל במוסדות החינוך הדתיים, ובראשם המכינה הקדם צבאית בעלי.

התפתחות פרשיית שירת הנשים מול חיילי חטיבת גבעתי השבוע מעלה תמיהה על עצם ההתנפלות על מפקד החטיבה הסגולה, שהואשם בכך שסירב לכאורה לאפשר לזמרת שרית חדד להופיע בפני החיילים: לא רק שהזמרת רוני דלומי הופיעה בפני החיילים ביום הצדעה לחטיבה, וינטר עצמו גם צולם לוחץ את ידה וצוטט ב'ידיעות אחרונות' בהצהרה "מעולם לא התנגדתי להופעה של שרית חדד או אישה אחרת בפני החיילים".

בכלל, וינטר מצטייר כקצין ממושמע למסגרת הצה"לית, שסדרי העדיפויות שלו ברורים. כך למשל בכתבה ששודרה בחדשות 2 ערב ההתנתקות מצוטט וינטר, אז מפקד גדוד בגבעתי, בהצהרה נחושה.

ההקשר היה מפגש של ראש הממשלה דאז אריאל שרון עם קצינים וחיילים, שם העלה מפקד מחלקה את ההצעה לפטור את חובשי הכיפות ממשימת העקירה. בטרם הספיק שרון להשיב נעמד וינטר והצהיר בנחישות כי הפקודה תבוצע גם על ידי חובשי הכיפות, "מתוך אמונה שאם אנחנו חלילה נסרב פקודה, או מישהו מאיתנו יסרב פקודה, אנחנו נביא לחורבן בית שלישי. בלי בכלל ספק, אנחנו נעשה כל מה שיוטל עלינו. אני רק מבקש מכל מי שיעשה את המשימה הזאת לעשות את זה עם הרבה כאב, עם הרבה רגישות, כאילו מפנים אותך מהבית שלך".

"המדד הוא הפקודים שלו"

למרות זאת, נראה כי וינטר נמצא על הכוונת של פלג מסוים של עיתונאים, שמבקשים באמצעותו לתקוף שוב את תופעת התגברות נוכחות הכיפות בשדרת הפיקוד של צה"ל. מוקד ההתקפות התרחש כצפוי מעל גבי דפי 'הארץ'. כך למשל, תחת הכותרת "מח"ט הג'יהאד היהודי" כתב אורי משגב: "אולי וינטר הוא מפקד מסור ואמיץ, אבל על הרמטכ"ל להעבירו לאלתר מפיקוד על כוחות. שימנה אותו לראש מינהלת הזהות היהודית המשיחית שהוקמה בצה"ל. כל אופציה אחרת תהווה הוכחה סופית שצה"ל התחרפן".

עמיתתו לעיתון אבירמה גולן טענה כי "וינטר מטיף למאבק משיחי של דת בדת". אבל יש מי שבחר לתקוף את הקצינים הדתיים בכלל, למרות הסמיכות ללחימה האינטנסיבית בעזה: "הבעיה שעלתה במבצע הזה ואולי היא עדיין בחיתוליה", כתב הפרשן נחום ברנע ב'ידיעות אחרונות' בסוף השבוע שעבר, "מתרכזת בקצינים דתיים בוגרי ישיבת ההסדר בעלי. אל הטענות שהם מעלים בציבור מתלווים ביטויים משיחיים, חרד"ליים, שמקומם לא יכירם בצה"ל".

ההתקפות על וינטר התרכזו בתחילת הלחימה בדף מסרים שחילק לחייליו לקראת היציאה לקרב, ובו אלמנטים בולטים הלקוחים מהשקפתה של היהדות בהקשר למלחמה. הסיבוב השני אירע כאמור השבוע, לאחר שדיווח שהתברר ככוזב טען כי וינטר ביטל הופעה של שרית חדד בפני חייליו, מטעמים דתיים. בתגובה לדף המסרים שהפיץ וינטר, אמר ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ) כי "צה"ל לא צריך להחזיר חיילים בתשובה ולא להחדיר בהם אמונה דתית כלשהי. זה צבא, לא ישיבה. אין לזה גם שום קשר לרוח קרב או למורשת קרב".

אבל מסתבר שגם באגף של גלויי הראש, לא מעטים חולקים על עמדתו של הורוביץ וטוענים כי דווקא הרוח היהודית היא זו שמובילה את צה"ל להישגיו. תא"ל (מיל') יהודה דובדבני, מפקדה הראשון של חטיבת גבעתי, אינו נמנה על חובשי הכיפה. עם זאת, בריאיון שהעניק השבוע לערוץ 7 ביקש להדגיש כי חובשי הכיפות הם אלה שהעניקו לחטיבה את רוח הלחימה שלה עוד מתחילת דרכה: "אני רוצה שיהיה ברור לכולם: לפני 31 שנים הקמתי את גבעתי עם ישיבות ההסדר, עם הברכה של כל הרבנים, מחברון ועד לקריית שמונה. הרוח של הרבה חוזק, הרבה אמונה בצדקת הדרך שלנו, מתחילה לפני 31 שנה, כשהגיעו הלוחמים הראשונים מישיבות ההסדר ועברו מהשריון לגבעתי".

אתה לא רואה בעיה בערכים הדתיים שמביא עמו מפקד החטיבה הנוכחי, כפי שטוענים מבקריו?

"זה לא בעיה של ערכים דתיים. אני לא דתי. זה עניין של אמונה בצדקת דרכנו, אמונה בציונות, אמונה למה אנחנו כאן, מה החוזק שלנו כאן. עופר וינטר מוליך את החטיבה בצורה אדירה, ואני מקווה שבעתיד יהיו לנו עוד מפקדים שילכו בדרך שלו".

יו"ר סיעת הבית היהודי, ח"כ איילת שקד, מכירה מקרוב כמה מבכירי הקצינים המשרתים כיום בצה"ל, כולל מח"טים. את וינטר עצמו היא מכירה רק מהסיפורים שהיא שומעת עליו מכלי שני, אבל זה לא מפריע לה לקבל באהדה את רוח המפקד ה"דתית" שהוא משרה על חייליו. "זו זכותו המלאה לכתוב כך את דף המסרים שחיבר לפני היציאה למבצע, אם הוא חושב שזה מה שעוזר לחיילים להילחם. ובאמת ראינו את ההישגים של החטיבה שלו במהלך הלחימה".

שקד גם שמעה לא מעט סיפורים מפקודיו של וינטר, שסיפרו על פועלו של המח"ט. "אני מקבלת את הרושם עליו ממה שהחיילים מספרים, וזה מה שהכי חשוב, שהם הולכים אחריו ומאמינים בו".

איך צריך להגיב לחיצי הביקורת הללו נגד הקצינים הדתיים?

"אני במקומו הייתי דואגת לעשות את תפקידי הכי טוב, ומתעלמת מרעשי הרקע של העיתונאים. ממה שכתב נחום ברנע ראוי פשוט להתעלם. גם במבצע הזה ראינו את גבורתם ותרומתם של חיילי הציונות הדתית. זה לא משהו חדש. כולם יודעים שהם תורמים לשדרת הפיקוד בצה"ל ולרוח הלחימה".

את לא חוששת מתקרת הזכוכית שמוצבת לקצינים דתיים מוכשרים, שקידומם נעצר בשל אמונותם?

"אני רוצה להאמין שהפעם זה לא יקרה. אנחנו רואים שמח"ט גבעתי וצנחנים הם דתיים, וזה לא עוצר את קידומם. אני רוצה להאמין שבצבא עד דרגת אלוף בוחרים את מי שהכי מתאים לתפקיד. אחר כך זה יותר קשור גם לפוליטיקה. אני בטוחה שלאור הביצועים והכישורים שלו, ומה שחייליו מספרים עליו – עופר וינטר רק ילך ויתקדם בסולם הדרגות".

"לא רדיפה, אתגר"

עוד תומך בווינטר מהאגף החילוני, שגם מכיר אותו אישית, הוא ראש מועצת המכינות הקדם צבאיות, דני זמיר. גם הוא מסביר שהבעיה היא בעיקר בתקשורת ולא במפקדים הדתיים. "התקשורת תמיד מחפשת סיפורים של קונפליקט. אני באופן אישי נתקל בהרבה סיפורים אוהדים ללוחמים דתיים, אבל התקשורת מבליטה רק את איפה שיש בעיות".

לגבי וינטר ספציפית, "שאני מאוד אוהב אותו כאדם", זמיר סבור כי הוא עשה מספר שגיאות טקטיות, ובהן השפה שבה השתמש בדף המסרים. "הוא לא חשב על המשמעות שבה הדברים מתפרשים אצל חילונים. גם בריאיון שנתן לעיתון החרדי 'משפחה', הוא שיבח והילל אנשים שבקרב החילונים נתפסים כמשתמטים, זה עורר בלבול".

בהתייחסו לסוגיית הקצינים הדתיים בכלל אומר זמיר כי "כל מי שהוא אחר, צפוי להיות תחת זכוכית מגדלת. אבל זו לא רדיפה אלא אתגר. אין בעיה בכך שאדם מבטא את אמונותיו, אבל צריך לשים אותן בקונטקסט הנכון. בעיניי, מפקד חובש כיפה לא צריך להסתיר כלום. אבל הוא צריך רק לזכור שבסוף הוא מפקד גם על אנשים שהם לא כמוהו בהשקפת העולם, ולקחת את זה בחשבון כשהוא מדבר מולם. וגם אם מועדים, לא נורא – אפשר לתקן".

 "פרפורי גסיסה של קצה קיצוני"

הרב זאב קרוב נפגש לא מעט עם הקצינים-לעתיד של צה"ל. הוא מרבה להרצות בפני צוערים בבה"ד 1, והוא כלל אינו מודאג מהמתקיפים שנזעקים מתהליך ההדתה שמתרחש לטענתם בצה"ל. "אלו פרפורי גסיסה", הוא קובע, "אין צורך להתייחס אליהם בכלל. ההתרגשות שלנו רק נותנת להם במה. תנו להם לצעוק. זה לא יעזור להם, העם אמר את דברו. מדובר בקצה קיצוני של עם ישראל שהולך ומתפורר. המגזר הדתי מתייחס לזה יותר מדי ברצינות, הרבה יותר ממה שרוב עם ישראל מתייחס. העם בריא, הוא אוהב את החבר'ה הדתיים בצבא. גם אם לא היה צריך לומר את הדברים בדיוק כך", הוא מכוון לוינטר, "הרי לא כל קצין תמיד אומר בדיוק את מה שצריך. רק עכשיו שמענו התנצלות של אלוף פיקוד דרום בפני תושבי עוטף עזה על כך שהגזים בקריאתו להם לחזור הביתה בשל הביטחון המלא השורר באזורם".

הרב קרוב מדבר על שינוי כללי ברוח העם, רוח שמנותקת מהמיעוט הזעום לדבריו של כותבי עיתון 'הארץ' ותומכיהם. "העם מאמין יותר, ולכן ממילא זה דבר פשוט שאלה הם המפקדים שלו. המפקדים מביאים את עצמם. רוח האמונה ורוח הדברים שנכתבו בדף המסרים המדובר – זה מה שהרוב המוחלט של החיילים רוצה, אחרת לא היינו רואים אותם לוקחים ציציות בהמוניהם. אני מרצה בבה"ד 1 בפני מגוון גדודים ואוכלוסיות, ורואה שאנשים רוצים לשמוע, להתחבר לרוח הזו. איזו רוח אם לא זו, אנחנו יכולים להביא לצבא יהודי?" הוא תמה, "איזו רוח אם לא זו, יכולה לתפוס צבא יהודי?".

לאורך השנים ראינו תופעה שקצינים חובשי כיפות לא מקודמים החל משלב מסוים, בשל אמונתם הדתית. איך אפשר להתמודד עם המגמה הזאת?

גם כאן הרב קרוב לא מתרגש. "אין להם פתרון. הם יעצרו את המח"ט הזה, אבל יש מח"ט דתי אחר, וכן הלאה. מה הם יעשו? צריך לשאול אותם רק שאלה אחת: אתם רוצים שדתיים יתגייסו? אם כן, אז זה הם. אי אפשר לבקש מהם לעשות פיצול אישיות".

כך או כך, הרב קרוב מזהה תהליך איטי של התקדמות גם מול החסמים הללו: "החסימות נפרצות בהדרגה. פעם זה נעצר במג"דים, היום זה נעצר גבוה יותר - במח"טים. גם כי זו האמת, וגם כי זו המציאות מבחינת כוח האדם שנמצא בצבא. אם מינו כמה מח"טים חובשי כיפה, סימן שהם ראויים לכך. מה יעשה הצבא, יצניח קיבוצניקים מבחוץ? צריך סבלנות. הצבא משתנה, יש היום הרבה יותר כיפות, וגם אחוות לוחמים בין דתיים לחילונים. היום בדרגת תתי אלופים יש גם אנשים אמוניים, גם אם לא חובשי כיפה בפועל. עם ישראל רוצה את זה, צריך סבלנות".

לרב משה הגר יש כמה כובעים שבהם הוא מתייחס לסוגיית רדיפת הקצינים הדתיים: הוא עצמו רב שעומד בראש המכינה ביתיר. מעבר לכך הוא משמש ראש איגוד המכינות הקדם צבאיות, ובנוסף לכך הוא קצין במילואים בדרגת אלוף משנה. הרב הגר מסביר כי תופעת הביטויים הדתיים של מפקדים בצה"ל היא אך טבעית: "אחוז הלוחמים והמפקדים הדתיים בצבא עלה לאין שיעור בעשרים השנים האחרונות. ממילא יש השפעה של הדבר על המערכת. כשיש ביקוש לתורה – יש גם מענה. כך גם במקרה של עופר: הוא גדל על מה שגדל, וכך הוא גם מחנך את פקודיו בצבא. מפקד אחר, שגדל על שירי יהונתן גפן, היה מביא את שיריו של גפן".

אבל האם אין צדק בביקורת כלפי המפקדים הדתיים דוגמת וינטר? אולי מפקד חובש כיפה צריך להסתיר את אמונותיו כל עוד הוא לובש מדים.

"המפקד צריך לדאוג שחייליו ינצחו בקרב ושתהיה להם רוח לחימה. לשם כך צריך לבחור את הדרכים הנכונות. אם כולם חילונים והמפקד דתי – דיבורים דתיים שלו יהיו לא רלוונטיים בשבילם. אבל החיילים של עופר וחיילים של מפקדים אחרים שמעו את הדברים וזה עודד אותם. מפקד נמדד בשדה הקרב, וזה בא לידי ביטוי גם ברוח לחימה, בשיחות לפני המבצע".

האם אתה לא חושש מפני תופעה של סימון קצינים דתיים ועצירת קידומם בשל ביטוי אמונותיהם?

"העידן שבו תקעו את אפי איתם במשך שמונה שנים נגמר. היום ההנהגה של משרד הביטחון שוקלת את הדברים לא על פי פוליטיקה אלא על פי איכות המפקדים. מי שטוב – יתקדם. אולי התקשורת חושבת שהיא יכולה להמליך מלכים, אבל זה נגמר. התקשורת בכלל גורמת הרבה נזקים לצה"ל בניסיון שלה לחדד דברים. הצבא הוא צבא אחדותי, השיקולים ענייניים והאנשים הטובים צריכים להיות במקומם הראוי".

אגב שינוי הרוח בצה"ל, מבקש הרב הגר להעיד מתוך מפגשים שערך עם חיילים בשטחי הכינוס במהלך מבצע 'צוק איתן', כי סוג המפקדים החדש בצבא חולל שינוי תודעתי, שגם הביא לעוצמה אחרת של האש במהלך הלוחמה. "אחוז המפקדים מקרב הספרדים, העולים והדתיים עלה, ושלוש האוכלוסיות הללו שינו את תודעת רוח הלחימה של צה"ל".

 "'שמע ישראל' זה קונצנזוס"

אחד המקרים המפורסמים של קצין דתי שעמד על הכוונת בשל הכיפה שחבש, ושילם על כך מחיר אישי ומקצועי בעצירת קידומו בצה"ל, הוא אפי איתם. איתם הגיע לדרגת תת אלוף ופיקד על עוצבת הגליל לאחר רקורד פיקודי ומבצעי מרשים, אך בשל עמדותיו נעצר קידומו לדרגת אלוף, והוא פרש מצה"ל. למרות זאת, איתם נשמע יותר מפויס כיום כשהוא מדבר על כך שבתקופתו הוא היה קצין דתי כמעט יחיד, אולם מאז "עשרות מפקדים דתיים קודמו. אף אחד לא בולם אותם". הוא מסביר כי בשעתו היה חשש של המערכת החילונית בשל התופעה החדשה של חובשי כיפות בפיקוד, אולם המציאות כיום הסירה את החששות הללו.

לשמע המתקפות על וינטר, איתם סבור כי התגובה צריכה להיות התעלמות. גם הוא סבור כי מדובר בקומץ שמעלה את הנושא מעת לעת, אולם ריבוי המפקדים הדתיים והרוח הכללית המנשבת בעם גוברים על אותם שוליים, כהגדרתו. "כדאי שנהיה פחות היסטריים", הוא ממליץ. "האיכויות מדברות בעד עצמן", הוא מכוון לקצינים חובשי הכיפה.

מה תגובתך לעצם הביקורת כלפי וינטר והקצונה הדתית? האם מפקד דתי צריך לשמור את המטען הרוחני שלו לעצמו כשהוא בתפקיד?

"במהלך המלחמה אין לי ספק שתשעה מתוך עשרה אזרחים וחיילים אמרו 'שמע ישראל' לפחות פעם ביום. 'שמע ישראל' של וינטר זה דבר קונצנזואלי. המפקד לא צריך להימנע מכלום. כל אחד מביא לתפקיד את אישיותו וערכיו, וצריך שיקול דעת איך להטמיע אותם במסגרת תפקידו. המפקדים צריכים להיות הם, ודברי אמת ניכרים. אני לא חושב שיש מישהו שמסתיר. הם מניחים תפילין, חובשים כיפה ועושים מה שצריך לעשות כמפקדים. בוודאי שהם מביאים לעניין הזה את אישיותם והצבא לא פוסל את זה, הוא חושב שזה ראוי. עובדה שמינו אותם".