מאז שהחלטתי להתנזר מהאזנה לרדיו מכל סוג שהוא, מפלס הבריאות הפיזית והנפשית שלי עלה פלאים. המשוואה פשוטה מאוד: על זכות הציבור לדעת גוברת זכות הציבור שלא לדעת, ואני בוחרת בשקט הנפשי והרוגע היומיומי שבאי הידיעה.
אך יש תקשורת מסוג אחר. במהלך צילומי תוכנית של 'ערוץ מאיר' למבוגרים שבה השתתפתי, הוקסמתי מהאווירה המיוחדת ששררה באולפן - חבר'ה צעירים ואידיאליסטים שעובדים קשה כדי שהכול יתנהל באופן מקצועי, כשפשטות ותכליתיות ניבטים מכל פינה.
יצחק מאיר, מגיש התוכנית, עלה על כולנה: סמוך לתחילת הצילומים הוא עצם את עיניו, הרים את ידיו ואמר בכוונה ובהתרגשות: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, ומעשי ידינו כוננה עלינו, ומעשי ידינו כוננהו". מיד החלטתי להוסיף את אמירת הפסוק המקסים הזה לארגז הכלים האישי והמקצועי שלי. זוהי דוגמה לחשיבה יצירתית שמשדרגת את היומיום ומכווננת את מצפן חיינו.
ללמוד מתום סוייר
והנה עוד דוגמה מעניינת לחשיבה יצירתית. אחד מגיבורי הילדות שלי הוא תום סוייר של מרק טווין. בספר ישנו קטע שבו תום מקבל מדודתו עונש לצבוע את הגדר סביב הבית בבוקרו של יום ראשון, בעקבות אחד מתעלוליו. לפתע חבריו עוברים בסמוך, בדרכם לשחות בנהר. הם פוגשים אותו ליד הגדר וקוראים לעברו קריאות השתתפות בצער, שלא מעט לגלוג טמון בהן. בהברקה של רגע תום משכנע אותם שבעצם צביעת הגדר הייתה מאז ומתמיד החלום שלו, עד כמה הוא שמח שסוף סוף דודתו הסכימה לכך, ועד כמה זו מלאכה אחראית וחשובה ומיוחדת ומהנה.
לא עברו דקות רבות עד שחבריו השתכנעו שמדובר בכיף אמיתי. הם ויתרו על השחייה בנהר והתחילו לצבוע את הגדר בהדרכתו של תום. כל אותו בוקר תום נח בצִלו של עץ כשחבריו עובדים קשה, והוא אף השכיל לגבות מהם תשלום על מנת שיסכים לתת להם לצבוע חלק מן הגדר.
מעין זה למדתי מאחד מחתנינו. אמו סיפרה לי שכאשר החתן המהולל היה קטן, כשהיא חילקה צ'ופרים לילדיה הוא תמיד הביע בכזו התלהבות את שמחתו ממה שקיבל, עד שכולם קינאו בו ורצו להתחלף איתו. עד שאחיו הבכור הציע לאמו רעיון גאוני: שאחיו הקטן יבחר תמיד ראשון, ואז הוא יקבל את מה שהקטן בחר, כי הרי הוא תמיד יודע לבחור את הטוב ביותר, והראיה - השמחה שתמיד בוקעת ממנו בכל צ'ופר שהוא מקבל.
אמנם במבט שני נראה לי שהסיפור הזה מתאים לטור שעוסק בעין טובה לא פחות מאשר בחשיבה מחוץ לקופסה, אך זהו סיפור מתוק בכל מקרה.
יופי ואופי
ויש גם טיפולים בתחום הנפש הנובעים מחשיבה מחוץ לקופסה.
דיכאון הוא ליקוי נפשי משמעותי ונפוץ. הטיפולים התרופתיים הקיימים כיום גורמים לתופעות לוואי שלעתים לא מאפשרות את המשך הטיפול, ולכן הרופאים מחפשים כל הזמן פתרונות חלופיים. ביום עיון לגינקולוגים בנושא גיל המעבר, שתיים מן ההרצאות המרתקות צדו את לבי. אחת מהן נתנה פתח לטיפול קוסמטי בדיכאון – החוקרים הציעו טיפולים קוסמטיים לנשים (וגם לגברים) כדי ליצור מעטה של נעורים על הפנים בעזרת הזרקת החומר בוטוקס ללחיים, לשפתיים ומתחת לעיניים, עם תמונות מרהיבות בסגנון לפני ואחרי. אכן אמנות, כאשר הרעיון הוא לגרום למיתון תופעות המחלה הקשה הזאת בעזרת שיפור הבעת הפנים של המדוכא כאמצעי לשינוי פנימי בנפשו, כך שהפְנים יושפע מהפָנים.
הרעיון מתבסס על העובדה המוכרת כבר מזמן, שקיים קשר בין מידת המתח בשרירים מקרבי-הגבות הנמצאים במצח לבין הופעת דיכאון. מחקר רנדומלי מבוקר הראה שלהזרקת בוטוקס במצחם של חולים דיכאוניים בעלי קמטי מצח בולטים יש השפעה מסוימת על רמת הדיכאון, אמנם לא מרשימה מספיק. לאחר מכן בוצע מחקר דומה במדגם של 75 מטופלים הסובלים מדיכאון ואינם בהכרח בעלי קמטי מצח בולטים.
הנבדקים חולקו לשתי קבוצות: לאחת הזריקו את החומר לתוך השרירים מקרבי הגבות, ולאחרת הזריקו אינבו (כלומר פלָצֵבו, חומר חסר כל השפעה). החולים נבדקו לפני ההזרקה וכמה ימים לאחריה, והתוצאות היו מרשימות – גם בתגובה הראשונית לאחר ההזרקה וגם שישה שבועות לאחריה, שיעורי ההפוגה במחלת הדיכאון היו טובים בהרבה בקבוצה שבה הוזרק החומר הפעיל לעומת הקבוצה השנייה. המחקר בתחום הזה נמשך, ומצפים לתוצאות מבורכות.
הרצאה אחרת עסקה בשביעות רצונן של נשים בגיל המעבר מהאספקט הגופני, הרגשי, הזוגי והחברתי. המחקר בוצע במרפאת 'בריאה' של בית החולים הדסה הר הצופים, ובה אוכלוסייה אינטליגנטית עם מודעות גבוהה לבריאות, שפוקדת את המרפאה ביוזמה אישית פרואקטיבית.
במחקר זה נבדקו פרמטרים דמוגרפיים שונים הקשורים לביצוע פעילות גופנית, רמת השכלה, עיסוק בקריירה מתגמלת ועוד. הסתבר שגם אצל נשים עם תופעות קלימקטריות למיניהן, הפרמטר שהיה קשור ביותר לאיכות החיים בגיל זה היה הוולדנות. אצל משפחות שבהן יש יותר משני ילדים הייתה שביעות רצון גבוהה באופן משמעותי יותר מאשר במשפחות של שני ילדים ומטה. המרצה ציינה שזו הייתה תוצאה מפתיעה, ואני שואלת אתכם: ממה היא מופתעת?
לתגובות: drchana2@gmail.com