חברת הכנסת לשעבר הד"ר עינת וילף, עמיתה בכירה במכון למדיניות העם היהודי החוקרת את מעורבותו של ארגון אונר"א בזירה הישראלית פלשתינית, קובעת ביומן ערוץ 7 כי אין מדובר בארגון או"ם הומניטארי כפי שאנשיו מבקשים להצטייר, אלא בגוף פלשתיני פוליטי בעל מגמות פוליטיות ברורות המסתתר תחת מסווה של האו"ם.
לדבריה בעולם הרחב כאשר עולה אזכור שמו של אונר"א נדמה לשומע שמדובר בגוף שהעומדים בראשו הם אנשי הגדוד מפיג'י של האו"ם אך בפועל הדברים רחוקים מאוד מהמציאות. ד"ר וילף מגדירה את אונר"א כארגון המבטיח בעצם התנהלותו שלנצח יתקיימו פליטים פלשתיניים ובכך מונע כל סיכוי להסדר עתידי בין ישראל לפלשתינים.
"הארגון הזה מעורב פוליטית על פי העיקרון שכל הסדר צריך לכלול את מימוש זכות השיבה", היא אומרת ומציינת כי אמירתו הרשמית של הארגון היא שהוא אינו מעורב בפוליטיקה, אך בפועל הוא מנציח את מעמד הפליטות חמישה דורות זה אחר זה, מציאות שאינה קיימת בשום מקום בעולם. פליטים אלה, דור חמישי לפליטות, מיוחסים בהגדרת אונר"א לאשקלון ואשדוד והמשמעות היא עידוד השיבה שלהם לערים ישראליות אלו ואחרות. זאת ברוח החינוך שמקבלים תלמידי בתי הספר של אונר"א, "מה שכבוש זה כלל ישראל", אומרת וילף המתארת את עמדת אונר"א כפי שהיא עולה מחומרי הלימוד של בתי הספר שם.
לדבריה המשמעות היא שהמאבק העזתי נגד ישראל אינו על סגר או פתיחת נמל "אלא כי רוצים חזור לאשקלון וזו הסיבה לכך שקיומו של אונר"א מבטיח שעולם לא יהיה הסכם".
וילף מבקרת בדבריה את ההתייחסות הישראלית לאונר"א, התייחסות שבה שוב ושוב היא מונעת מהלכים בינלאומיים שנועדו לפגוע בהזרמת התקציב אונר"א. כך כאשר חברי קונגרס אמריקאי מעלים הצעות חוק לבלימת התקציב לאונר"א משום שמדובר בפוגע במטרות השלום של ארצות הברית, כך כשקנדה התורמת גם היא לאונר"א שוקלת הפסקת התיקצוב וכך כשמדינות אירופה מעלות אפשרות שכזו. בכל הזדמנות כזו ישראל מבהירה שהיא הייתה מעדיפה שמהלך כזה לא יתרחש.
להערכתה של וילף הסיבה למדיניות הישראלית היא העדפה של מערכת הביטחון התמודדות מול אונר"א על פני התמודדות מול חמאס היורה טילים. וילף מצידה מבהירה כי אונר"א אמנם אינו יורה טילים אבל מדובר בארגון המבטיח שלנצח יהיה מי שיירה על ישראל.
בדבריה מוסיפה ד"ר וילף ומציינת את ההשוואה בין הגדרת הפליטות על פי אונר"א לעומת ההגדרה הבינלאומית. לטעמה לו היו מוחלות ההגדרות הבינלאומיות על הפלשתינים הרי שהיו נשארים פלשתינים בודדים שהיו ראויים לכינוי 'פליטים' וממילא קל היה יותר להגיע להסדר מולם.
בהקשר זה היא מזכירה כי אונר"א קבע כי גם אותם פלשתינים שקיבלו אזרחות בירדן, עובדה שהיה בכוחה לבטל את הגדרתם של פליטים, לא יאבדו את ההגדרה הזו כיוון שהממשל הירדני הוסיף לאזרחות זו מעין כוכבית שמהותה היא שאין אזרחות זו פוגעת בזכות השיבה.
כמו כן פלשתינים החיים ברמאללה או בערים דומות תחת שלטון הרש"פ אמורים היו להיחשב אזרחי הרש"פ וממילא לא פליטים, אך בכל זאת באונר"א הם רשומים כפליטים. דוגמא נוספת היא ההסכמה של אונר"א לסירוב הסורי והלבנוני לשיקומם של פליטים וצאצאי פליטים פלשתינים במדינות שלישיות כדוגמת צפון אמריקה. עוד היא מזכירה את הסירוב הסורי והלבנוני להכיר בזכויות צאצאי הפלשתינים ובכך מונעים את הגדרתם כאזרחים של ממש שאינם עוד פליטים.
באשר לתמיכתם המעשית ש עובדי אונר"א בטרור החמאסי אומרת ד"ר וילף כי בהיות עובדים אלה חלק בלתי נפרד מהעם הפלשתיני הרי שככל שהתמיכה בחמאס גוברת כך גם מעורבותם ותמיכתם שלהם בפעילות חמאס גדלה וגוברת.