"גדולה היא תביעתנו מן הגוף. התעסקנו הרבה בנפש ושכחנו את קדושת הגוף. זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות משיש לנו רוח הקודש. שִכחת הגוף היא מחלת הגלות. כשהיינו בגלות עזבנו את החיים המעשיים, את הקשר אל הגוף והחושים בגלל פחד מוגזם, בגלל חוסר אמונה שהקדושה והטוב יכולים לשכון גם בגוף עצמו. כעת, בזמן השיבה לארץ ישראל, הגיע הזמן לשוב ולקדש את הגוף" (הראי"ה קוק, אורות התחיה פרק ל"ג)
דברים אלה שנכתבו במאה שעברה רלוונטיים גם לזמננו. באופן תמוה, ככל שמדע הרפואה הולך ומתקדם אנו הולכים ומתרחקים, הולכים וגולים מהאמונה בכוחותיו של הגוף. הלוא כאשר ח"ו ילדך הפעוט נופל וברכו נפצעת, או כאשר את נחתכת חלילה בעת חיתוך הירקות לסלט – לא עולה על דעתך להזעיק אמבולנס ולהגיע לחדר מיון על מנת שהצוות הנאמן שעובד שם יתקן את הגוף.
בגופנו הקדוש טמונה החכמה לעשות זאת בעצמו, ואילו מיטב הפרופסורים בעולם לא יֵדעו כיצד לרפא אף לא שריטה קלה בבשר החי. ומי יודע כיצד לגדל עובר ברחם? או לברור את הטוב מהמזון ולהפריש את הפסול? או להעביר אות חשמלי בתא עצב על מנת לבצע פעולה פשוטה כמו חיוך?
איני יודעת אם הראי"ה קוק למד רפואה, אבל כל מי שמציץ בספרי רפואה יכול לחוש מעין יראה או חרדת קודש אל מול הפלא הזה - האופן שבו גופנו מתפקד. ויחד עם זאת, כאשר חום הגוף עולה אנו ממהרות להורידו, בלי לעצור ולשאול אולי יש סיבה לכך שהחום עלה.
כאשר הגוף מנסה להפריש פסולת דרך האף בצורת נזלת או דרך העור בצורת פריחה, אנו ממהרות לייבש את הנזלת או לאטום את נקבוביות העור עם משחות כאלה ואחרות, בלי לעצור ולשאול אולי, אם הגוף החכם הזה מנסה לפלוט משהו החוצה, אולי זה משום שהמשהו הזה עשוי להזיק לו. ומה אנו עושות? אנו סותמות את פתחי המילוט של הגוף ומדכאות את ניסיונותיו לרפא את עצמו.
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי ד' הוא, אי אפשר שיבין או יֵדע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך האדם להרחיק את עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג את עצמו בדברים המברין והמחלימים את הגוף, וכן הוא אומר 'ונשמרתם מאֹד לנפשותיכם'" (קיצור שולחן ערוך סימן ל"ב סעיף א'). השמירה על שלמות ובריאות הגוף היא חובה המוטלת עלינו, שכן "היות הגוף בריא ושלם - מדרכי ד' הוא". קיבלנו במתנה חיים - גוף בריא ושלם, וכעת עלינו לשמור עליו. הבריאה, מטבעה, משפיעה עלינו בריאות כל הזמן. אנחנו רק צריכות לדעת כיצד לשמור על מתנה זו.
כדי לדעת איך לנהוג, כדי ללמוד מה הן הנהגות הבריאות שעלינו לנקוט, עלינו להבין שבטבע יש חוקים. אם נשמור עליהם נשמור על בריאותנו, ואם נפר אותם - אנו עלולים לחלות. יש להבין שמחלה היא לא מקרה, וכל מצב חולי נובע מהפרת חוק מחוקי הטבע. הרמב"ם בהלכות דעות אומר: "כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורנו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם ועומד על בוריו כל ימיו" (הלכות דעות פרק ד'). גדול הרופאים יכול לומר אמירה גורפת כזו, כי הוא ידע שישנם חוקים. ישנן דרכים שההולך בהן יכול לקיים "ונשמרתם לנפשותיכם".
מה הם, אם כן, אותם חוקים שיאפשרו לנו לשמור על מתנת הבריאות?
ראשית, יש לזכור שבריאות היא מצב נורמלי וטבעי, שנובע ממילוי תנאי החיים המתאימים לכל אורגניזם ומחייב התפתחות ופעילות. כלומר, מילוי צרכים כמו מזון, טמפרטורה וכדומה, התפתחות מספקת ופעילות מספיקה של כל האיברים והרקמות. כל מחלה ניתנת לריפוי בתנאי שלגוף יש את הכוח לעשות זאת.
ומהו כוח זה? קיים בטבע כוח שנקרא כוח החיים, או אם תרצו כוח הבורא, כוח הריפוי, כוח הבריאות. כוח החיים הוא כוח נצחי בלתי מושג שאי אפשר ללמוד אותו, אלא את התבטאותו דרך צורות החיים השונות, והוא חדור בכל דבר חי. זהו כוח הבורא בתוך הנברא, והוא זהה בכל צורות החיים. אם הוא נמצא יש חיים, ואם הוא נעדר אין חיים. למעשה, כוח הריפוי נובע מכוח החיים, הכוח המרפא היחיד שיש. כל החלמה מפציעה או ממחלה - משפעת ועד סרטן - כולן מתרחשות הודות לכוח זה.
חשוב להבין שכוח הריפוי היחיד שקיים במציאות הוא זה שנמצא בתוכנו, ואין כוח ריפוי חיצוני. כוח זה יכול לרפא כמעט כל מחלה בתנאי שתוסר הסיבה לחולי. הריפוי הוא ספונטני ואינו דורש כמעט שום התערבות. המעשה היחיד שעלינו לעשות הוא לא להפריע, ולתת לגוף את מיטב התנאים לממש כוח זה. בהתאם לכך אנו אומרים שבריאות היא מצב שבו קיימת פעילות נורמלית והרמונית של כל מרכיבי האורגניזם וכוחותיו במישורים הפיסי, המנטלי והרוחני. מחלה, לעומת זאת, מוגדרת כהפך מבריאות.
ניקח לדוגמה פעולה כמו שיעול. השיעול הוא מנגנון פיזיולוגי, אשר באמצעותו מסלקות הריאות מתוכן זיהומים וגופים זרים. זוהי למעשה פעולה טבעית של הריאות - נשיפת אוויר - הנעשית בעוצמה רבה יותר על מנת לפלוט את הגורם המסכן החוצה. זוהי פעולה טבעית ונורמלית. למעשה, השיעול הוא הריפוי. זוהי הפעולה הנכונה שעל הגוף לעשות.
לצערנו, כיום הרפואה מבלבלת קצת בין מהי בריאות ומהי מחלה.
ברפואה מוגדר השיעול כסימפטום למחלה, אשר הטיפול בה הוא על ידי מתן תרופות נרקוטיות שמדכאות את מרכז הנשימה במוח וכך מונעות מהגוף את פעולת השיעול.
התרופה מטפלת בסימפטום - בשיעול, אלא שראינו קודם שהשיעול הוא הריפוי. משמע - התרופה מונעת את הריפוי, ובפועל הגורם המזהם נשאר בגוף. כשהאדם יפסיק עם התרופה ולגוף יהיה מספיק כוח – הוא שוב ישתעל. האדם ילך שוב לבית המרקחת לקנות את התרופה, וחוזר חלילה.
הנחת היסוד היא שהמערכת שלנו יודעת לבד כיצד להתרפא. עלינו לתת לה את מיטב התנאים לעשות זאת, וזאת על ידי הקפדה על שמירת חוקי הטבע ושמירה על הבריאות. ואיך אנו אמורים לשמור על הבריאות שלנו? הדרך לשמור על הבריאות נוגעת בכל היבטי החיים. היבטים אלה כוללים תזונה, פעילות גופנית, נשימה, שיטות הירגעות והרפיה, והיבט שכלי ורגשי.
תזונה: נושא רחב ידיים, שעליו אנו מרחיבים בגיליונות 'פנימה'.
פעילות גופנית: חוסר תנועה הוא גורם מחלה ממשי. התעמלות היא תנועה חזקה אשר השפעותיה רבות ומגוונות: היא גורמת להעמקת הנשימה ואספקת חמצן לרקמות, גורמת להזעה שעוזרת לעור לפנות פסולת, מעודדת את הכליות והמעיים להפריש פסולת, מרככת את המתוח ומותחת את הרפוי, מגבירה הזרמת דם ומעוררת.
לבוש: יש להקפיד ללבוש בגדים מחומרים טבעיים. בתהליך חילוף החומרים בגופנו נפלט פחמן דו חמצני דרך הריאות ודרך העור. אם העור עטוף בחומרים סינטטיים שלא מאפשרים לו "לנשום", הגז נשאר בתוכנו וגורם לתופעות כמו עייפות, ישנוניות וחוסר ריכוז. כמו כן, הבדים הסינטטיים מיוצרים מנפט ופחם, ולרוב הם נצבעים בחומרים רעילים שעלולים לחדור לגופנו דרך העור.
הרפיה: ממוקדת וכללית. אחד הגורמים להתפתחות מחלות כרוניות הוא המתח. מתח הוא מצב שבו נוצר עומס מופרז על מערכת העצבים כתוצאה מהצטברות יתר של רשמים אשר קלטו החושים והמחשבה. מערכת העצבים המפעילה את כל שאר מערכות הגוף היא בעלת הספק מוגבל באנרגיה, המכונה אנרגיה עצבית.
ניקוי הגוף מחומרי פסולת ורעלים אפשרי רק כאשר קיימת אנרגיה עצבית תקינה. אם האנרגיה הזו נחלשת - הגוף נחלש ואינו מסוגל לפנות כראוי את הפסולת. הגורמים להחלשת האנרגיה העצבית הם בעיקר אורח חיים שאינו בריא, תזונה גרועה, שימוש בתרופות וגורמי הסביבה. כאשר האנרגיה העצבית אינה מספקת בכדי לפנות פסולת ולאפשר לכוחות החיים בגוף לפעול את פעולתם באורח תקין ומאוזן, גורם הדבר להיווצרות מחלות.
למערכת שלנו יש יכולת ליצור כמות מסוימת של אנרגיה. אם משהו גורם לנו להשתמש ביותר אנרגיה ממה שאנו יכולים לייצר, נוצרת בעיה שמתבטאת במה שמכונה דליפה אנרגטית. הסיבות לכך הן מגוונות: עבודת יתר, חוסר שביעות רצון ממשהו (עבודה, זוגיות וכדומה), עשיית שני דברים בו זמנית, עומס רגשי וקונפליקט. הדרכים לשמור על האנרגיה העצבית הם הגעה לאיזון רגשי ומנטלי; שמירה על הכלל "נצור לשונך מרע", ועל "לא תלך רכיל"; מתן מנוחה לנפש והימנעות מגירויים מיותרים; הימנעות מוויכוחים; הימנעות מביקורת; ולבסוף, "הווה מאיר פנים לכל אדם.
מתוקף תפקידי כיועצת בריאות אני זוכה לראות מדי יום נִסים גלויים בכל הקשור ביכולתו של הגוף לרפא את עצמו ממחלות המוגדרות על ידי הרפואה המודרנית כמחלות כרוניות. אנשים שסובלים ממחלות חשוכות מרפא, כביכול, ושאמורים ליטול תרופות עד יומם האחרון מגיעים אלינו "לעשות תשובה", ומשנים את אורח חייהם בכל הרבדים – פיסי (תזונה, פעילות גופנית) ומנטלי (מנוחה, הרפיה, איזון רגשי), ואכן זוכים בבריאות.
אני תקווה שכולם יתעוררו לתשובה גופנית בחינת תשובה מאהבה, בלי חרב פיפיות בדמות מחלה כרונית המאיימת על צווארם.
שנזכה כולנו לתשובה שלמה בגוף ובנפש.
* הערה חשובה: אין במאמר זה משום המלצה בריאותית או המלצה לטיפול כלשהו.
אין להפסיק ליטול תרופות ללא פיקוח רפואי.
לרכישת מנוי ל''פנימה'' לחצי כאן