1. עיתונאים ועורכים שמו בודאי לב בחודש האחרון, כי הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס, מסרב לנוח, זאת למרות שכבר לפני יותר מחודש הוא הוחלף בידי הנשיא העשירי, המכהן, ראובן ריבלין.
ההודעות לעיתונות ופרסום הלו"ז המתבצעים בידי לשכתו, מתבצעים בתבנית שהיא העתק כמעט מדויק של תבנית ההודעות ופרסומי הלו"ז של לשכת פרס בתקופת כהונתו, כשרק מילה אחת התווספה, "לשעבר".
פרס מבקר, פרס מתראיין, פרס כותב מאמר חגיגי לרגל פתיחת השנה ל"ידיעות אחרונות", פרס משתתף באירועים ובכלל, מתנהג כאילו מעולם לא הושבע כאן בישראל נשיא חדש, עשירי במספר.
2. תשאלו, למה לא בעצם? התשובה מתחלקת, כמו כל דבר חשוב לשלושה חלקים.
ראשית, עייפנו. לא לחינם קדנציה של נשיא מוגבלת בזמן. ביקשנו את שמעון לשבע שנים, לא לעשר או 15. היה טוב ובעיקר טוב שהיה. עכשיו הזמן למישהו אחר.
שנית, המישהו האחר, במקרה הזה הנשיא העשירי ראובן ריבלין, לא אמור לעבוד ולהתנהל כשבעורפו נושף הנשיא התשיעי. דווקא משום שפרס היה נשיא כל כך דומיננטי חשוב שהוא יפנה את הבמה ממש, לא למחצה, לשליש ולרביע.
שלישית, פרס של גיל 91, איננו פרס של גיל 84, עת נבחר לתפקיד. הגיל נותן את אותותיו, ועל מנת שלא יהיה במצב שבו הוא הופך ממדינאי ומנהיג לבדיחת המדינה חשוב לדעת מתי לעצור, ויפה שעה אחת קודם.
3. יש לזה גם תקדימים. עד לפני כמה שנים חיו איתנו שני נשיאים בדימוס, הנשיא הרביעי אפרים קציר והנשיא החמישי יצחק נבון, היום נשאר רק אחד משניהם (את משה קצב, במחילה, אינני סופר), שנתנו דוגמה טובה מאוד כיצד צריך לנהוג נשיא בדימוס.
אפשר להתראיין פעם בשנה - שנתיים לתקשורת על ענייני השעה, לחתום על איזו עצומה ולעמוד בראש חבר השופטים או נשיאות חידון התנ"ך. אלו תפקידים היאים לנשיא בדימוס. אין שום דבר רע גם בהופעה פומבית אחת לשלושה ארבעה חודשים, בתנאי שזו נעשית בטוב טעם, ולא תוך דריכה מטאפורית על רגלו של הנשיא המכהן.
4. טוב יעשו מקורביו של הנשיא התשיעי אם ימליצו לו להתמקד בדאגה לבריאותו, בבילוי עם בני המשפחה ובטיפוח תחביבים מהנים. הניסיון למשוך קריירה ציבורית על שאריות אדי הדלק של עשרות שנותיו כנבחר ציבור עלול להביא אותו למקומות מביכים.
מנגד, גם התקשורת, צריכה להיגמל ממחלת שמעון, להניח לו ולדבריו, ולהתייחס אליו כפי שהוא, נשיא בדימוס, לא פחות אבל גם לא יותר.