חבר הכנסת ד"ר רונן הופמן (יש עתיד), חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מתייחס בראיון לערוץ 7 למתרחש מעבר לגבול הצפוני וחילופי המהלומות בין הגופים האסלאמיים השונים באזור קונייטרה. כמו כן התייחס הופמן לשאלת ה'אילו' הנשאלת סביב המו"מ בין ישראל לסוריה, מו"מ שאותו ריכז הופמן.
בראשית הדברים ציין חבר הכנסת הופמן כי ישראל עוקבת אחר המתרחש מעבר לגבול מעקב מודיעיני צבאי הדוק לצד הקפדה שלא להתערב במתרחש, מדיניות הנשמרת באדיקות ואותה רואה הופמן כנכונה.
לדברים אלה הוא מוסיף ואומר כי במבט רחב יותר הרי שהמעברים בין הארגונים והדינאמיקה ביניהם הם סוערים מאוד והמציאות אינה יציבה מבחינת היחסים בין משטרו של אסאד לגורמי האופוזיציה. "אנחנו מסתכלים ועוקבים אבל הדינמיקה הפנימית אינה משפיעה עלינו וטוב שכך".
הופמן נשאל אם הטיפול שמעניקה ישראל לפצועים סוריים אינה גורמת לארגונים מסוימים לראות בה חלק בלתי נפרד מהקרבות, חלק המזדהה עם פלגים כאלו או אחרים. לדבריו לצד ההחלטה הנכונה שלא להתערב במתרחש בצידו הסורי של הגבול הרי שמדובר במעשה הומניטארי שחשוב לישראל לבצעו בהיותה מדינה הומניטארית, ובין השאר גם מתוך תקווה שהעולם ואף הסורים יראו את המעורבות ההומניטארית הזו ויבינו שישראל היא אכן מדינה כזו.
בהמשך הדברים נשאל חבר הכנסת הופמן אודות המציאות שיכולה הייתה להיות כעת ברמת הגולן במידה והמהלך המדיני בין ישראל לסוריה היה מגיע לכדי חתימת הסכם בו הייתה ישראל יורדת ומסיגה את כוחותיה מהרמה. הופמן שריכז בשעתו את המו"מ הישראלי סורי בתקופת רבין וברק סבור שלו היה הסכם עם סוריה כל המציאות הגיאו-מדיני הייתה משתנה בתכלית. "אם היה הסדר בין ישראל לסוריה ממילא הסיטואציה לא הייתה כפי שהיא היום. אתה לא מקפיא את המצב המדיני לעשרים שנה".
להערכתו הסכם מדיני ביטחוני היה משנה את הסיטואציה בתכלית שכן הסכם כזה אמור היה לכלול בתוכו פירוז ודילול השטח ובמציאות כזו במידה וישראל הייתה מזהה התארגנות צבאית מסוכנת מבחינתה, הרי שההסכם עצמו היה מאפשר לה להעלות את כוחותיה לרמה ולהבטיח את שלום אזרחיה. הופמן מציין כי הסדרי הביטחון שהיו אמורים להיכלל בהסכם כפרט מוביל ומרכזי בו, ובין הסדרים אלו כלולים גם אמצעי הרתעה שהיו מעבירים את המידע מבעוד מועד, עוד בשלבי התארגנותה של סכנה שהרי הפיכות אינן מתחוללות בין לילה.
עוד מוסיף הופמן ומעריך כי גם מהבחינה המדינית הכוללת המציאות הייתה שונה בסוריה, בלבנון ובחיזבאללה, "כל המצב הגיאואסטראטגי היה שונה, כל השחקנים היו נראים אחרת".
בהקשר זה חבר הכנסת מציין כי אין הכרח לפיו כל שינוי שלטוני יוביל להחזרת המציאות שנים אחורה ודוגמא לכך ניתן למצוא במתרחש במצרים. הופמן מזכיר כי עם עלותו של מורסי לשלטון הביטה ישראל בדאגה על האירועים והעובדה שלא פירקה את הסכמי השלום עם מצרים ולא שעטה עם טנקים אל מרחבי סיני התגלתה כמשתלמת שכן כיום השלטון המצרי מייצר יציבות ותיאום עם ישראל. לטעמו המסקנה העולה מכל אלה היא ש"סידורי ביטחון ומודיעין טוב שמים אותך במצב שאינך מאבד בבת אחת את כל הנכסים שיש לך כשיש לך הסדר מדיני המבוסס על הסדרים ביטחוניים טובים".
לקראת סוף הדברים נשאל חבר הכנסת הופמן מה להערכתו כמי שהיה מעורב כל כך במו"מ הישראלי סורי הוביל לקריסת המו"מ הזה. "למיטב הכרתי ראשי הממשלה שלנו, רבין ואחריו ברק, לא הסכימו לתת לסורים את מה שהם רצו, כלומר נסיגה מוחלטת מהרמה ונגיעה במים מתוך דאגה לביטחון הלאומי", אומר הופמן ומוסיף כי גם הצד הסורי התקשה לשנות את האתוס שעל פיו הוא חי ולא היה נכון לשלום חם הכולל קשרים כלכליים שהיה כובל את ההנהגה הסורית לשמירת ההסכם עם ישראל, גם אם היה נחתם הסכם שכזה, "כך שראשי הממשלה שלנו עצרו את זה, ניהלו מו"מ ולא היו מוכנים לתת את כל מה שהצד השני ביקש וטוב שכך".