1. בסוף השבוע שעבר הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי החליט לסיים את הבדיקה בפרשיית נסיעותיו לחו"ל של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
על ההחלטה אפשר לדון לגופה, ורבים עשו זאת לפני, אולם ההחלטה על סיום הבדיקה הזכירה לכולם פעם נוספת את המצב הלא נורמלי בו היה נתון ראש הממשלה נתניהו בתקופה האחרונה.
לימינו של ראש הממשלה ניצב אדם, היועץ המשפטי לממשלה, אשר אמור לייעץ לו ולסייע לו בהובלת מדיניותו, תוך כדי שמירה על התקינות המשפטית. אולם, במקביל אוחז אותו אדם ב"חרב" מטאפורית מעל ראשו של ראש הממשלה, מאחר שהוא יכול להחליט בכל רגע לפתוח נגדו בחקירה פלילית, ובהמשך אף להגיש נגדו כתב אישום.
2. ההמצאה ששמה "היועץ המשפטי לממשלה" איננה המצאה ישראלית. אולם, אופיו המשונה של המוסד הזה במדינת ישראל הוא בהחלט המצאה ישראלית טהורה.
רק בישראל אוחז אדם אחד בשני הכובעים, יואעץ משפטי עליון לרשות המבצעת מחד, וראש התביעה הכללית מאידך. בכובע אחד אמור היועץ המשפטי לממשלה מדובר בשני תפקידים שגם עיון משפטי מדוקדק ופלפולים רבי רושם לא יצליחו להסביר מה הקשר ביניהם.
הסיבה לחיבור שנוצר בין התפקידים בישראל היא היסטורית-מקרית, כמו הרבה דברים בארצנו הקטנטונת. מדובר למעשה בירושה של מבנה מחלקת החוק בתקופת המנדט, שהתאימה למציאות של שלטון קולוניאלי. עם הקמת המדינה כבר קבעו מומחים שיש לשנות את מבנה המחלקה, שהפכה למשרד המשפטים, אולם כדרכם של דברים כאלו בישראל נדחה השינוי לעתיד לבוא והעתיד הזה מעולם לא הגיע.
3. התירוץ ההזוי שמשמיעים בכירי מערכת המשפט בתשובה לשאלה למה לא לעשות סדר בתפקידים ולהפריד את הסמכויות, הוא שמדובר במהלך שיחליש את היועץ המשפטי לממשלה.
איש מהם לא מוכן לענות בכנות לשאלה, האם יתכן אולי שהיועץ המשפטי לממשלה בישראל חזק מדי. למעשה, מדובר באדם היחיד (אפילו ראש הממשלה איננו מחזיק בסמכות כזו) שהוא בעל זכות ווטו על כל פעולה של גוף מגופי הרשות המבצעת. מספיק שפלפול משפטי כלשהו יעניק לנושא גוון משפטי (ומאהרון ברק כבר למדנו שהכל שפיט), וכבר אוחז היועמ"ש בסמכות להטיל ווטו על הצעה או ההחלטה.
4. המציאות הזו שבה העניקו בתי המשפט ליועמ"ש סמכות ווטו שכזו (סמכות שהחוק הכתוב מעולם לא העניק לו), ומנגד העניק לו החוק את הסמכות להורות על פתיחה בחקירה ולהורות על העמדה לדין של כל מי שעומד בראש גורמי השלטון, יוצרת מציאות מטורפת. פקיד בכיר מחזיק את נתניהו ושריו הבכירים בגרוגרת, לעיתים באופן ישיר, כמו שקרה לנתניהו בחודשים האחרונים, ולעיתים באופן פוטנציאלי.
עד לפני שנים מספר עמדה לממשלה סמכות מאזנת, בדמות האפשרות למנות את היעמ"ש כרצונה ולהחליף אותו. אולם, במהלך משפטי עוקף חקיקה מבריק ניטלה הסמכות הזו מהממשלה והועברה לועדת איתור, שראש הממשלה אפילו לא נהנה מרוב אוטומטי בתוכה.
עד שסמכויות היועמ"ש לא יופרדו אלו מאלו לא תוכל מדינת ישראל לטעון להיותה דמוקרטיה, לא להלכה ולא למעשה.