12 שנים חיכו האמריקאים לרגע הזה, לרגע בו יוכלו לנקום בנבחרת הסרבית על אותו גמר ב-2002 בו ניצחו הסרבים את נבחרת החלומות של ארה"ב, וזכו על חשבונם באליפות העולם בכדורסל.
12 שנים, בהם הנבחרת הסרבית לא הצליחה להגיע עוד למעמד הגמר, אפילו לא כשזה התקיים בארצם שלהם. ארצות הברית בינתיים ב-12 השנים הללו, הפסיקה לזכות כמה פעמים בתואר האליפות, כשהפעם האחרונה הייתה בשנה שעברה.
עוד לפני הטורניר היוקרתי בארה"ב כיוונו רק לדבר אחד - זכיה באליפות העולם בכדורסל, כל דבר אחר מלבד זה היה עשוי להיות כישלון של ממש עבור הנבחרת האמריקאית. ואכן, כבר במהלך משחקי הטורניר המוקדמים אפשר היה לראות שהנבחרת האמריקאית השנה הולכת על התואר בכל הכוח, כשלא ויתרה במשחק אחד ונתנה את כל כולה למען המטרה הנעלה.
מייק ששבסקי, המאמן המיתולוגי האמריקאי, החליט באופן די מפתיע שלא לזמן למשחקים הבינלאומיים שמות גדולים מלבד ג'יימס הארדן. שיטת המשחק והאימון שלו אמרו את מה שכבר יודעים בעולם כולו - לא השמות מנצחים, אלא הקבוצה.
ואכן, הנבחרת האמריקאית החדשה הביאה איתה רוח חדש לאליפות, ובעיקר הביאה הרבה גאווה וקבוצתיות. מספיק היה לראות לאחר כל סל שלוש או מהלך יפה, איך הספסל כולו קופץ באוויר ומריע לאותו שחקן שקלע את הסל.
כבר בירידה למחצית הערב אפשר היה לראות ולהבין כי לנבחרת הסרבית אין סיכוי של ממש להפתיע את האמריקאים, לפחות לא הערב. הנבחרות ירדו בהפרש של 26 נקודות, הפרש שממנו אין דרך חזרה.
הרבעים השלישי והרביעי היו כבר מיותרים ממש, ונבחרת ארצות הברית פשוט שיחקה להנאתה והשתעשעה עם הסרבים.
הסרבים? ממש לא חזרו הביתה עם הראש למטה, ההפך מכך, אחרי שנים רבות שלא הצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם ולא הגיעו למעמדים הגבוהים, סוף כל סוף הם החזירו לעצמם את הכבוד כשהגיעו לגמר אליפות העולם בכדורסל, ממנו נעדרו 12 שנים.
ארצות הברית שומרת על התואר שלה ועל הדרך נוקמת בסרבים.