"אימא, תרשמי אותי לחוג ציור ולחוג מחשבים וקרמיקה והתעמלות ו...." - נשמע מוכר? האם באמת כל כך נחוצים חוגי אחר הצהריים להתפתחות ילדינו? על פי אילו קריטריונים נתאים חוג לכל ילד? ואילו ערכים ניתן ללמוד בחוג ספורט, למשל? דורון שפר, ד"ר מיכאל אבולעפיה וזיווה מאיר בתובנות מפתיעות.
"זה לא רק ספורט"
העולם התחרותי שאנו חיים בו הופך אותנו לא פעם עבדים לתוצאה, ובהתאם לכך גורם לנו לשכוח את הדרך. אנחנו חיים בדור שבו הכול קורה מהר יותר, חזק יותר וגדול יותר, ולמרות כל השפע שקיים אנחנו לא באמת מצליחים לייצר חברה בריאה יותר.
הספורט הוא כלי בעל יכולת השפעה גדולה מאוד על מבוגרים, בני נוער וילדים בכל צבעי הקשת.
אם נותנים על כך את הדעת ומשקיעים אנרגיה וזמן, אפשר באמצעות הספורט לטפח בקרב השחקנים בקבוצות והמשתתפים בחוגים ערכים של סבלנות, כנות, שמחה, אחריות, ענווה, מנהיגות וכבוד לזולת ולסביבה. משחקי הספורט השונים יכולים לשמש כאמצעים להשפיע, וביכולתם לתת למשתתפים בהם כלים שיאפשרו להם - במקביל לעבודה על יכולת האימון והמשחק שלהם - בעיקר להיות בני אדם טובים יותר.
באמצעות דוגמה אישית, התנסות חוויתית במגרש, שיחות, הדרכה נכונה ופעילויות העשרה שונות, יכולים בני הנוער והילדים לקבל כלים להתמודד עם משחק הספורט בפרט ומשחק החיים בכלל בצורה מאוזנת ושמחה יותר.
אומרים חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה", ובאותה מידה דרך ארץ גם קדמה וקודמת לניצחונות ולגביעים. בסדנאות הכדורסל שאני עורך אני שואל את הילדים מה הם היו מעדיפים: לקבל ציון מאה במבחן אחרי שהם העתיקו את התשובות מחבר, או לקבל שבעים ביושר? התשובה היא ברורה ואחידה. כך גם במשחקי הספורט, ובכלל. מה הטעם אם ניצחתי וקלעתי הרבה סלים אבל בדרך זלזלתי ביריב, התחצפתי לשופט ולא שיתפתי את חבריי לקבוצה? כשאנחנו מצליחים להישאר בענווה אחרי ניצחון או ביחד אחרי הפסד, אנחנו מנצחים במשחק הרבה יותר גדול וחשוב ממשחק הספורט.
במילה ניצחון פועמת המילה נצח, אשר רומזת לנו שהניצחון האמיתי הוא זה שמשאיר חותם לנצח והוא אינו תלוי בתוצאת המשחק.
כששיחקתי בקבוצת 'הפועל ירושלים' במהלך תקופה לא קלה שבה הקבוצה הפסידה כמה משחקים ורמת המתח והלחץ החלה גואה, ניגש אלי אוהד של הקבוצה שהגיע לאימון עם שקית ובתוכה דבר מה. הוא שיתף אותי בכך שהיה לו קשה להירדם אחרי ההפסד האחרון והוא חשב איך אפשר לעזור לקבוצה. את המסקנה שהוא הגיע אליה הוא הביא בשקית - סלט פירות שהוא חתך בעצמו... מתוך קריירה של קרוב לעשרים שנה בכדורסל המקצועני, אותו מעשה פשוט ותמים ריגש אותי ונחקק בלבי יותר מהרבה ניצחונות, גביעים ואליפויות שלקחתי בהם חלק.
אולם עד כמה שהדברים נראים פשוטים וברורים, הם לא קלים ליישום ונשכחים מהר מאוד מהלב בזמן התחרות והמשחק. "וידעת היום והשבֹתָ אל לבבך", הדרך הארוכה בעולם היא מהראש אל הלב. דרך שמצריכה הרבה סבלנות, התמדה, נחישות וטפטופים בלתי פוסקים, ממש כמו טיפות המים ששחקו את הסלע בסיפורו של רבי עקיבא.
המאמנים והמדריכים הם דמויות מפתח המשמשות מודל לחיקוי ומקור השראה לבני הנוער ולילדים בקבוצות ובחוגים. חלק גדול מהלך הרוח והאווירה שנושבת בקבוצות ומקרינה ומשפיעה על הילדים הוא במובנים רבים מראה והשתקפות לדמותו, להשקפותיו ולערכיו של המאמן והמדריך.
כהורים שרוצים את טובת ילדינו, חשוב שמצד אחד נאפשר להם לבחור בחוג שלבם חפץ. מצד שני, חשוב לוודא שאנחנו משאירים אותם בידיו הנאמנות של מורה או מדריך שבעיקר נותן דוגמה אישית ומשמש להם כמקור השראה והעצמה.
במשחק, מי שלא שוחק - נשחק. מבחינתנו, האינדיקציה לכך שאנחנו בכיוון הנכון והילד בטוב היא שלאורך זמן ההשתתפות של הילד בחוג מייצרת אצלו שמחה, חדווה וחיות. אם, חלילה, ככל שעובר הזמן מצטברים אצל הילד יותר ויותר מתחים, פחדים ולחצים בעקבות ההשתתפות בחוג, אזי יש לעשות בדק בית יסודי לגבי המשך הדרך.
כמובן, צריך לזכור שיש עליות וירידות, תקופות טובות יותר וטובות פחות, ולפעמים דווקא הקשיים הם קרש הקפיצה לצמיחה. הבחינה היא מאוד אישית ומשתנה מילד לילד וההתייחסות לכך צריכה להיעשות בהתאם.
ובעיקר, חשוב לא לשכוח שהמטרה האמיתית היא הדרך - דרך ארץ.
דורון שפר, מאמן ומעביר סדנאות כדורסל
חוגים לא חובה
אפתח בווידוי: ילדיי לא הלכו לחוגים רבים. לפי מיטב זיכרוני, בכל שנה רק כמה ילדים מבין אחד עשר ילדינו נרשמו באופן קבוע לחוג. לא הייתה "תרבות חוגים" בבית. אין פה איזה פרינציפ או עיקרון חינוכי כלשהו, אבל חשוב לי לציין תחילה שיש גם מציאות כזו, מציאות של משפחה ברוכת ילדים וברוכת עיסוקים, שילדיה אינם משוגרים בהסעות לחוגים אחר הצהריים. אחרי הלימודים ילדיי נהגו להכין שיעורי בית, לקרוא, להאזין לקלטות ולתקליטים, לצאת לשחק אצל חברים, לשחק זה עם זה, לעזור במטלות הבית, להשתולל, לריב, להשלים וגם להשתעמם.
כאשר מישהו רצה בכך ויזם זאת, הוא כמובן היה יכול להירשם לחוג. הבנות למדו ציור ואחת מהן קרמיקה, והבנים היו בדרך כלל בחוגי התעמלות או נגינה. אבל זו לא הייתה "מצוות עשה" מן התורה, אלא אפשרות. צריך לראות את החוגים כאופציה, כדבר שבהחלט שיכול להעשיר ילדים, לפתח בהם תחומי עניין ותחביבים ולהוסיף להם ידע תורני (בחוגי תהילים ותלמודי תורה שפעילים אחרי הצהריים) או כללי.
ובכן, כמי שלא הרבתה בחוגים לילדיה, היום אני מעבירה בעצמי חוגים להורים ומתבקשת לכתוב הנחיות להורים על חוגים לילדיהם.
כשבוחרים חוג, צריך קודם כול לוודא שבוחרים חוג לילד ולא לאבא או לאימא. כלומר, אם החלום של האב היה להיות נגר והוא לא הגשים אותו, אין זה אומר שצריך לרשום את הילד לחוג נגרות. ואם האימא חלמה לנגן יפה על פסנתר ולא זכתה לכך, היא לא צריכה לדחוף את בתה דווקא למסלול הזה. חוג צריך לעניין את מי שרשום אליו, ולא את מי שמסיע ומחכה בחוץ. עם זאת, אפשר בהחלט לקבוע שחשוב לכם לקדם את הילד בתחום מסוים ואז להמליץ לו על חוג ולגרום לו לפחות לנסות אותו.
כמובן שכל משפחה צריכה לבדוק שהחוג מתאים לעולם ערכיה. יש לראות מי המדריך, מי הם הילדים המשתתפים בחוג, מה הם התכנים המועברים בו וכיצד הם מועברים, ולהחליט שאנחנו מעוניינים שהילד ישתתף בחוג זה.
כמו כן, הורים צריכים לראות מה הן היכולות האמיתיות שלהם מבחינת זמן וכסף, ולא להגזים. אם את אימא לכמה ילדים קטנים, בהחלט ייתכן שקשה לך טכנית ונפשית להסיע ולחכות ולרוץ בין חוג לחוג. את לא חייבת לעשות זאת, ולא חייבת להרגיש אשמה אם הילד לא מקבל את כל ההעשרה האפשרית. חשוב יותר שסדר היום המשפחתי יהיה נוח, זורם וכייפי לכל הצדדים, ולא רק לילד. החוג צריך להשתלב במערך המשפחתי. אם הוא מלחיץ את האֵם או את הילד סביב הכנת שיעורי הבית לפני החוג, ההגעה בזמן ועוד - אין בכך טעם.
גם בתחום הכספי, אין כל צורך להיכנס להוצאות שיכבידו על הכיס המשפחתי רק כדי שהילד ישתתף בעוד חוג מיוחד. מספר חוגים גבוה אינו מעיד על הצלחת הילד בהמשך חייו, והוא אינו ערובה לגידול ילד גאון. אפשר להיזכר בסיפורים על גדולי התורה שלמדו מתוך עוני ודחק, כי הוריהם לא יכלו לדאוג להם לתפנוקים ולחיי נוחות. אפשר גם לבדוק את הביוגרפיות של איינשטיין וגאונים נוספים, ולגלות כי לעתים דווקא מתוך המצוקה צומחת גדלות, ולא מתוך נוחות יתר.
זיוה מאיר, מנחה ויועצת להורים
חוג לכל ילד
יש ילדים היפראקטיביים, יש ילדים חסרי ביטחון ויש ילדים חרדתיים. מה מקומו של החוג בטיפול בהם?
הילדים של הדור הזה מוגדרים כנשמות גדולות, והחינוך שלהם צריך לעסוק בעיקר בליצור כלים המתאימים לגודלם. כי ילד בלי הכלה של הטוב שבנשמתו, דומה לפצצת אטום בלי כור...
מהי הדרך להכיל את העוצמות, המחשבות, הרצונות והיצרים הטמונים בילד? אחת הדרכים הנפלאות ביותר היא השימוש ביצירה. זאת משום שיש בנפש איזון בין יצר ויצירה, בין עוז פראי של דמיונות שווא ובלבול לבין היכולת לארגן אותם, לעדן אותם עד כדי הופעת המדמה הטהור.
עוד דרך ליצור כלי היא הפעילות הגופנית. כי ככל שילד מחזק את גופו ולומד להתחבר אליו, כך הוא יֵדע יותר לעשות שלום בין האנרגיות המציפות אותו. יוצא מכך שלפעמים החינוך הלא פורמלי, החיים החברתיים שלאחר הלימודים, תנועות הנוער והחוגים הם חלק מרכזי בעיצוב אישיותו של הילד. אז איזה חוג לבחור לילדינו לאור נטיות הנפש שלהם? כשרע לילד שלנו, מהו העיסוק שיתרום לחלץ אותו מכך? מהו החוג המתאים ברפואה מונעת או ברפואה של ממש?
חוג לנער על פי דרכו
החוג אמור לאזן את הילד, כלומר לחבר אותו לשורש נשמתו. ואיך נדע מהו הכישרון של ילדנו? על ידי הנפילות שלו דווקא. לדוגמה, ילד אלים ואימפולסיבי הוא אולי ילד מעשי עם קואורדינציה מוטורית ועוצמה מעשית. האלימות מפילה אותו אבל החלק הגופני המעשי הוא מעלתו, ואולי הוא עשוי להיות קצין בצבא. האלימות פוצעת, אולם בצבא הוא יציל נפשות. יש ילד יצרי ודמיוני שהדמיונות מאבדים אותו, אך באופן אמיתי יש לו עולם ציורי עשיר ולמעשה הוא אומן. היצריות ופיזור הדעת מפילים אותו, אבל באופן אמיתי הוא מסוגל לפתח את כוח המדמה, כלומר את היצירתיות ויישוב הדעת.
יש ילדים שצריכים דרך החוג לפתח את הקשר הבינאישי, ויש ילדים שזקוקים יותר לחוויה קבוצתית. יש בן שצריך דרך החוג להעצים את גבריותו, ויש בת שצריך לעדן את נשיותה וכן הלאה. לכן, החוג צריך לקחת את הילד במקום של הכישרונות הסמויים שד' נטע בו ומשם להרים אותו. והרי האדם ניכר במעלתו גם דרך נפילותיו.
למשל, יש ילד מעשי, היפראקטיבי ומלא מרץ אשר זקוק לחוג נגרות, כדורגל או סיירות. יש ילד חרפן, גאון ומדומיין אשר זקוק לשחייה או לחוג שחמט. יש בת עדינה, שברירית וגמישה הזקוקה לחוג מחול מודרני, קלאסי או ריקודי עם. יש ילד אוהב, חברתי ופעיל שצריך בעיקר להעביר חוג לילדים אחרים. יש ילד ביישן וחרדתי אשר ייהנה מחוג דרמה.
יש ילד אוהב טבע אך בעל נטייה כפייתית, אשר זקוק לחוג גינון או לעבודה בחקלאות. יש ילד יצרי ורגשן עם רגשי נחיתות אשר זקוק לחוג גיטרה, פסנתר או כלי נגינה אחר, בעיקר אם יש לו חוש מוסיקלי. הוא ייהנה לנגן בערבי שירה מול החברים ובכך להפוך את הרגשנות ליצירה. יש ילד מדויק ואפילו פרפקציוניסט אשר יפתח את העולם היצירתי דרך הציור, וילמד להפוך את הקו הישר לקו עגול יותר ואת הדייקנות להרמוניה.
טיפול בשעמום: העשרה ציורית
ומדוע החוג הוא חשוב? משום שאחת המטרות העיקריות של החינוך היא להעשיר את העולם הציורי של הילד. במה מדובר? הילד בטבעו הראשוני נוטה לדמיונות, לפיזור הדעת ולתפיסה יצרית, ועל כן הוא משתעמם ועליו לפתח את כוח המדמה שמחבר אותו להווה, לנתינה, ליישוב הדעת.
ככל שנציף את ילדנו בציורים חיצוניים: טלוויזיה, אינטרנט, תרבות הקניון וכדומה, כך הוא יהיה דל יותר ביכולתו לצייר את העולם מבפנים ולהיות חדשן ומחובר לעצם חייו. הוא יהיה משועמם. לעומת זאת, ככל שהוא יהיה השחקן הראשי של חייו כך הוא יעצים את עולמו הציורי. ילד יצירתי הוא ילד שמתחבר אל התפילה בטבעיות יותר. לעומתו, ילד מוצף מסרטים עלול לפתח את הצד השכלי והדמיוני אך בלי הרפיה, בלי עולם ציורי עשיר.
ד"ר מיכאל אבולעפיה, פסיכיאטר ילדים ונוער