"לכל תכלה ראיתי קץ" אומר דוד המלך (תהילים קיט, צו). לכל דבר יש סוף. אין העולם רצף מתמשך ואין סופי של זמן, ללא משמעות, ללא גבול.
כשם שימי האדם מנויים וספורים, ראשית להם וסוף, מזכיר לנו הבורא בחסדיו בכל שנה - את הסוף. עוצרים, עושים חשבון נפש. מאין באנו, לאן אנו הולכים. ומכוח ההתבוננות בסוף - חושבים על התחלות חדשות, על רעננות חדשה בכל המעשים ובכל דרכי החיים. עוצרים - כדי לבדוק, עוצרים - כדי לצאת ממרוץ החיים ולהתבונן בהם מן הצד, כדי לבקש רחמים על התחלה חדשה, טובה וקדושה יותר.
"כי עיקר ההתחלה", כותב רבי נתן, "בראש השנה. ומראש השנה נמשך החיות והתיקון לכל השנה כולה, ועל כן נקרא ראש השנה ראש דייקא, כי יש שלוש קומות: עולם, שנה, נפש (מקום, זמן, והנפש הפועלת בהם). וכמו שבקומת נפש, שהיא קומת האדם, עיקר חיות האדם תלוי בהראש ששם המוחין שמחיין כל קומת הגוף כידוע... שחיות כל הגוף עד ציפורני הרגל - הכול נמשך מהמוח, ששם עיקר משכן הנשמה המחיה את כל הגוף כל אבר ואבר כפי חיותו, כמו כן ממש נקרא יום הקדוש והנורא הזה "ראש השנה", ראש דייקא, דהיינו שבו עיקר המוח והחיות של כל השנה, כי בו מתחילין כל התיקונים והוא מחיה את כל ימות השנה, כמו שהראש שבאדם שמחיה כל הגוף, ואין שום הרגשה וחיות בשום איבר בלא החיות הנמשך לו מהראש והמוח כידוע, כמו כן אין חיות ותיקון בכל ימות השנה כי אם על ידי ראש השנה, ראש דייקא, שמחייה את כל הקומה" (ליקוטי הלכות יורה דעה, הלכות ערלה ד' סעיף י"ח).
ראש השנה, אם כן, הוא ה"מוח" של כל השנה. אם המוח קדוש - תהיה השנה כולה קדושה, אם המוח מבורך תהיה גם השנה מבורכת. כמה חסד יש ביום הדין! אפשר להתחיל הכול מהתחלה. אפשר לחזור בתשובה, להתנער מן החטא, להיפרד מן העייפות המלווה את היומיום לעתים קרובות כל כך ולקנות "מוח" חדש, מחשבות חדשות, לב חדש, ורצונות חדשים.
ליום כזה, אשר בו תלויים כל הימים, מן הראוי להתכונן זמן רב עוד בטרם יבוא. "כל ימות השנה צריכין להכין את עצמו על ראש השנה שהוא יום הדין, כאשר נשמע מפיו הקדוש (של רבי נחמן) שהעיקר הוא ראש השנה... כי כמו שהאדם צריך להכין את עצמו כל ימי חייו ליום הדין הגדול והנורא של לעתיד, כמו כן בפרטיות צריך להכין את עצמו כל ימות השנה על ראש השנה, שהוא יום הדין, "כי הוא נורא ואיום". וביותר צריכין להתחיל להכין את עצמו כשרואין הימים ממשמשין ובאין שהם מחמישה עשר באב ואילך" (ליקוטי הלכות אורח חיים, ברכות הראייה וברכות פרטיות ה' סעיף י"ז).
להמתיק את הדין בשורשו
"זה היום תחילת מעשיך, זיכרון ליום ראשון" אנו אומרים בתפילת מוסף של ראש השנה. ביום זה, א' בתשרי, נברא האדם, ועל ידו השתלמה בריאת העולם. "ובכל ראש השנה חוזר ונעשה מה שהיה בתחילת הבריאה, כמבואר בכתבי האריז"ל... ועיקר ההתחדשות הנפלא הנעשה בראש השנה מעין תחילת הבריאה הוא בעניין המתקת הדינים... להמתיק כל תוקף הדינים המתעוררים בראש השנה, שנמשכין מבחינת 'בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין', שזה היה בראש השנה" (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה' סעיף ג').
"בראשית ברא אלֹקים את השמים ואת הארץ". היום, בראש השנה, הוא בורא אותם כביכול מחדש. מדוע כותבת התורה "ברא אלֹקים"? שואל רש"י הקדוש בשם מדרש רבה ומשיב "שבתחילה עלה במחשבה לבראותו במידת הדין (הרמוזה בשם אלוקים), וראה שאין העולם מתקיים והקדים מידת הרחמים (הרמוזה בשם הויה) ושיתפה למידת הדין, והיינו דכתיב 'ביום עשות ד' אלֹקים ארץ ושמים' (ששיתוף שני השמות מרמז על שיתוף הרחמים בדין)".
תחילת הבריאה - במחשבת דין. "וכך היא התכלית - שעמד הכול בדין", אומר אור החיים הקדוש. כל אחד - לפי מעשיו בלבד, לטוב או להפך חלילה. וממשיך אור החיים לבאר עניין השיתוף: "אלא שראה שאותו הדין לא יוכל העולם עמוד בו, שיתף עמו מידת הרחמים. פירוש, לא שחזר בו ממחשבה ראשונה חס ושלום, אלא שיעשה המשפט בדרך רחמים כמו שתאמר שלא ליפרע מהאדם עונשו כאחת. גם שלא ליפרע ממנו תיכף ומיד בלא הארכת זמן, ולעולם אין לאדם (אלא) מה שיגיע אליו במשפט".
דין - הוא מחשבת הבריאה. עבודת הצדיקים ועבודתנו - להמתיק את הדין, היום בשורשו, באופן שישתף בו ד' את רחמיו, וכמו שאמר אברהם אבינו בבקשו רחמים על העולם: "אם דין אתה חפץ - אין עולם, ואם עולם אתה חפץ - אין דין" (בראשית רבה מט, כ). "וזה כל עבודת הצדיקים הגדולים כל הימים, והעיקר בראש השנה, שהוא תחילת הבריאה, כי עיקר עבודת הצדיקים הוא להמתיק דינים ולהמשיך רחמים על ישראל... כי הם נכללין באור האין סוף, שם הרחמים אין סוף, והעיקר עוסקים בזה בראש השנה... שממשיכין בכל ראש השנה חסדים חדשים נפלאים מאוד לבטל הקטרוגים של הפגמים של אותה השנה, עד שממתיקין כל מיני דינים שבעולם, וממילא מבטלים כל הצרות והייסורים מישראל, וממשיכים שפע ורוב טוב לבית ישראל" (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה ה' סעיף ג').
גם אנחנו צריכים לתרום את חלקנו בהמתקת הדין הזה, להישמר בראש השנה מכל משמר מעין הרע ולשון הרע, מהקפדה וכעס ומכל דבר רע, אפילו במחשבה, וכמו שאמר רבנו ז"ל בפירוש: "בראש השנה צריכין להיות חכם - שיחשוב רק מחשבות טובות, שייטיב השם יתברך עמו" (שיחות הר"ן כא). וכבר אמרו חז"ל: "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר 'נושא עוון ועובר על פשע'. למי (הקדוש ברוך הוא) נושא עוון? למי שהוא עובר על פשע" (מגילה כח), וביאר רש"י: "מעביר על מידותיו - שאינו מדקדק למדוד מידה כנגד מידה למצערין אותו, אלא מניח מידותיו והולך לו. מעבירין לו על כל פשעיו - אין מידת הדין מדקדקת אחריהן (אחר פשעיו), אלא מניחתן והולכת".
ודווקא מפאת מעלת התיקון הגדול של מחשבות טובות ודיבורים טובים בראש השנה, מתגרה היצר הרע בעניין זה ביותר והרוגז והדין של בריאת העולם מתעורר בכל נפש ביתר שאת ויתר עוז, להחטיאו חלילה דווקא ביום זה. ועל כן מוסיף רבי נחמן ואומר: "בראש השנה, ביום הראשון, צריכין למעט בדיבור מאוד מאוד" (שיחות הר"ן כא).
עוד בעניין המתקת הדין וחשיבותו העצומה של לימוד זכות על הזולת מביא רבי נחמן "כי שמעתי בשם הבעל שם טוב, כי קודם כול גזר דין שבעולם, חס ושלום, מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא, ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין, חס ושלום, שואלין אותו אם הוא מסכים - אזי נגמר הדין חס ושלום... והעניין, כי בוודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו, בוודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כן, אך מטעין אותו ושואלין אותו על כיוצא בו, והוא פוסק הדין (דהיינו שמזמנים לו מקרה דומה באדם אחר ומצפים לשמוע איזה דין הוא חורץ עליו, ודין זה חרץ בעצם על עצמו)... וצריך להיזהר בזה מאוד, לבלי לגמור הדין עד שישנה וישלש (ויבדוק הדבר היטב) כי הוא סכנת נפשות (לו בעצמו)" (ליקוטי מוהר"ן קיג).
ונמצא שהשופט את חברו לחומרה, שופט בעצם את עצמו, אפילו במחשבה רעה וכל שכן בדיבור ובפרט בעצם יום הדין, שצריך להיזהר מזה מאוד. ורק להיות שותף לצדיקים, שעוסקים כעת להמתיק את הדין ולהפכו לרחמים.
"יש אלוקים שליט ומושל"
ועיקר ביטול הדין, בהכנעה שמכניע האדם את עצמו וממליך את ד' עליו ועל העולם כולו. כי במסירת העולם כולו ובמסירת חייו וכל מעשיו בידי ד', מפקיד האדם בעצם את עצמו ביד רחמיו הגמורים, שהלא עליהם הוא סומך ובהם הוא נשען, שיֵצא משפטו לאור ולזכות. "כי אז, בראש השנה, יום ראשון של עשרת ימי תשובה, ועיקר התשובה הוא לשוב מגדלות, ולהשפיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת, כי עיקר התשובה הוא ההכנעה והשפלות... על כן צריכין אז לבטל עצמו לגמרי... דהיינו לסלק ולבטל דעתו לגמרי, כאילו אין לו שום דעת כלל, רק להמליך אותו יתברך באמונה ובתמימות גמור בלי שום חכמות, שכל זה עיקר עבודתנו בראש השנה ויום הכיפורים" (ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידיים שחרית ג' סעיף ה').
"וזה בחינת ראש השנה ויום הכיפורים, כי אנו עוסקין אז לגלות מלכותו יתברך בעולם. להאיר הדעת הנ"ל בעולם, ולהודיע לבני האדם שיש אלוקים שליט ומושל בעולם, שזהו עיקר עסקנו ועבודתנו בראש השנה ויום הכיפורים. כמו שאנו אומרים בכל התפילות: 'ובכן תן פחדך ד' אלוקינו על כל מעשיך, ואימתך על כל מה שבראת, וייראוך כל המעשים, וישתחוו לפניך כל הברואים, ויֵעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם... ותמלוך אתה הוא ד' אלוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך... ואין א-לוה מבלעדיך' וכיוצא בזה הרבה, כי אז הוא עיקר התגלות מלכותו יתברך" (ליקוטי הלכות, חזקת מטלטלין ג' סעיף ט').
אין אנו מזכירים את מעלותינו, ולא מבקשים דבר בזכות מעשינו. כל עסקנו לבטל עצמנו מכול וכול ולעסוק רק בגדולת אדוננו, כי "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך - אתה מוצא ענוותנותו" (מגילה לא). וכפי שנזכה להכיר בגדולתו יותר, יתגלו רחמיו, שהם גדולתו האמיתית, גם הם ביותר ויותר, עלינו ועל כל בריותיו.
הופיע לראשונה בפנימה. לרכישת מנוי לחצי כאן